ולכן קשה לומר שפתאום מצטטים את המשנה ודנים במשנה, ואז שוב חוזרים לעסוק בברייתא.

וראה במראה כהן (מבין האחרונים המודפסים בגמרות) שדן ומאריך בכך.

וראה גם רבינו גרשום שמתחבט בכך וכתב:
והאי השוחטן בחוץ פטר אית ביה תימהא ולא אברייתא קא מהדר ולא אמתניתין דבהא ברייתא לא איירי בה משוחטן בחוץ ואי אמתניתין אהא דאבל אם קדם הקדשן את מומן קאי והשוחטן בחוץ חייב איבעי למימר הילכך (איכא) [ליכא] למיקם אמאי (לא) קא מהדר אבל אמר (לך) [לי] ר' מסתברא דאברייתא קאי אמאי דקאמר כללו דרישא לאתויי שוחטן בחוץ דפטור: