תמהני עליך ר' דוד כוכב שלא הזכרת את דברי התוספות בריש קידושין (ב: ד"ה קשו) המביאים דוגמא זו בין הדוגמאות למילים שהן גם לשון זכר וגם לשון נקבה. זה לשונם:
מצינו כמה דברים שנקראים בלשון זכר ונקבה דכתיב (יחזקאל ב) יד שלוחה אלי והנה בו מגילת ספר, וכן השמש באה (בראשית טו) השמש יצא (שם יט) המחנה האחת והכהו (שם לב) וכן בלשון חכמים מצינו (שבת דף כא.) גבי נר שכבתה אין זקוק לה, נר שכבה (שם דף מד.) הלכה חמורך טרפון (סנהדרין דף לג.) השוכר את החמור והבריקה והוליכה בהר (ב"מ דף עח.) לא הספיק בעל הפרה למשוך את החמור עד שמת החמור (כתובות דף עו.) וכהנה רבות.

זכורני משפט של אחד מחכמי הדקדוק, איני יודע מי הוא "כל דבר שאין בו רוח חיים, זכרהו או נקבהו". אבל בלשון חכמים ברור שאפילו דברים שיש בהם רוח חיים נזכרו וניקבו.
ככלל, ללשון חכמים יש נטיה גדולה להפוך דברים ללשון נקבה, גם בור אם שמתם לב הופך הרבה פעמים לנקבה בלשון חכמים. כגון 'אם הבור קדמה' (ב"ב כה:). אביא בהמשך לקט קצר של דוגמאות מתוך רבות.

ולגבי השאלה של 'נידשן' ביו"ד, אין זה משום שהיינו קוראים את הנו"ן בפתח, כדברי הרב דוד כוכב, אלא משום שהיינו חושבים שהדל"ת בשוא נח ואינה דגושה. עיינו למשל על 'תיפדה תפדה' (קידושין כט.).

והנה הדוגמאות:
א. ביצה ב, ט: הרחים של פלפלין טמאה.
ב. חגיגה יד: שלשה הרצאות הן.
ג. נזיר כא: ידי נזירה ורגלי נזירה - לא אמר כלום, ראשי נזירה כבדי נזירה ה"ז נזיר.
ד. רבב - כדי לסוך תחת אספגין קטנה... מוכין - כדי לעשות כדור קטנה. (שבת עח:)
ה. (חולין קכב א) ועור חטרת של גמל הרכה. ['הרכה' מוסב על הגמל אבל גם אם היה מוסב על העור היה זה לשון נקבה על זכר]
ו. נשברה כדו ולא סלקו (ב"ק כח:)
ז. בור תוכיח. מה לבור שכן אין כח אחר מעורב בו. שאין דרכו לילך ולהזיק. (ב"ק ו א) אם הבור קדמה (משנה בב"ב כה:)