אמנם לרוב המפרשים בעזרא ב''מלח'' הכוונה ב מלח – ל׳ חורבן ושממון כמו ארץ מלחה ולא תשב ,כך רשי.

אבל במלבים שם הן הן הדברים דלעיל, היינו מה שהמלח שייך למלך וזה משמש לצרכי היכל המלך.

וזל''ש -
כען – עתה כל עומת שמלחנו [את מאכלינו] במלח של היכל המלך, כי המלח שהוציאו מן ההרים או מן הים היה שייך אל המלך, כמו שהוא גם היום ברוב המלכיות,
וכל העמים היו קונים אותו מן המלך, [ועז״א לקמן (ז׳ כ״ב) ומלח די לא כתב, כי המלח היה לו בחנם] והכנסת המלח היה להספקת צרכי היכל המלך,