באמת התכוונתי לרמוז :
כל יצור חי מורכב הרי מגוף ונפש, גם בהמות וחיות. הגוף - יסודו מעפר, חומר שלכאורה כשלעצמו הוא דומם וחסר חיות כלשהי, אעפ"י שכיום ( בעקבות ההבנה וההכרה המדעית ) אנחנו כבר מבינים שזו רק העלמה של כחות אלוקיים עליונים אדירים שהשחיטהצומצמים ומוגבלים ולכן נראה לנו כסתם עפר.
החיות הניכרת לעינינו והרגשתנו, נשאת ע"י הדם הוא הנפש. בשורשן - הנפשות הבהמיות שהן המערכות האוטומטיות המאפשרות את החיים הגופניים כעיכול, חילוף חומרים, הפרשת פסולת, תנועה והרגשה - נסתרת בהן חכמה ( אלוקית ) גבוהה בהרבה מזו שיש לאדם המשכיל, ולו המשכיל ביותר, שהרי בקושי מתחילים להבין את מורכבותן ושכלולן המדהימים, כשגם חכמה זו אינה גלויה אלא נסתרת וגלויה כיום רק ע"י חקירות מדעיות מסובכות, וממילא ברור ששורשה בעולמות רוחניים גבוהים ביותר.

בא האדם ו'שופך' את הנפש הבהמית, את הדם של בע"ח, את חיותו, כדי לאכול את הגוף ולהעלותו להיות חלק ממנו. כשבעצם כל שפיכה היא הורדה, כפי שמים נשפכים תמיד מלמעלה למטה. מתבייש האדם בחומריותו אשר על מנת לקיימה נאלץ הוא לאכול ( רק ) את הגוף, העפר, ולא הותר לו לגעת בצד החיות האלוקית ולאוכלה.
כפי שבחיי בעלי החיים ה'עפר' מכסה ומסתיר את הנפש, כך כאילו ממשיך האדם את פעולת הקב"ה שכיסה את החיות בעפר, גם לאחר השחיטה.
השפיכה 'הורידה' את הדם, העפר המכסה 'משלים' את החסר.