תשובה שקיבלתי:
העניין הוא נראה פשוט שמאיסור אותו ואת בנו לומדים האם יש יחוס לאב ושותפות (חוששין-שלא כמו בעברית היום אלא מלשון חשים כלומר יש לו חלק) ולכן מפה יש את כל הנגזרות לכלאים לכיסוי הדם ועוד בהמשך. אמור מעתה שחוששין אינה סברא גרידא אלא לימוד אותו ואת בנו מדיוק המילים כל אחד לשיטתו מדייק האם חוששין או לא.

ולאחר מכן שאלתי:
אבל למה ההכרח? למה לא ניתן לומר שזה דין מיוחד באותו ואת בנו?

ולאחר מכן מצאתי את הריטב"א שמבאר שזו בדיוק ה"איבעיא להו" בדעת רבי יהודה:
"לפיכך שאלו בגמרא מפשט פשיט' ליה לר"י שאין חוששין לזרע האב דכיון דגילה לך הכתוב באותו ואת בנו דאין חוששין ילפינן נמי בעלמ' או דלמא ספוקי מספקא ליה אבל לענין אותו ואת בנו פשיטא ליה דאין חוששין לזרע האב מדרשא דקרא ומאי דמספקא ליה בעלמא ה"ט משום דקסבר חידוש הוא שחדשה תורה באותו ואת בנו דהא האב והאם שניהם שותפין בולד הילכך דוקא גבי אותו ואת בנו שחדשה תורה הוא דאין חוששין אבל בעלמא חיישינן".