חולין לד
שלום למאזינים
היום יח' סיון תשפ"ו, נאיר בע"ה מס' הארות על דף לד במסכת חולין

נעסוק היום במושג חולין שנעשו על טהרת הקודש בו עוסקת סוגייתנו.
במה מדובר? מדובר במאכל חולין, אין עליו קדושת תרומה או קודש, אבל בעליו החליט להתייחס אליו כאוכל קדוש, שאסור לטמאו ואסור לאכלו בטומאה.
ובכן נחלקו תנאים בדין חולין שנעשו על טהרת הקודש: יש הסבורים שדינם כתרומה, ויש הסבורים שדינם כחולין. ויש גם דעה שלישית, ולפיה חולין שנעשו על טהרת הקודש – דינם כקודש.
אגב , כבר בדף ב: הביאה הגמרא מושג זה. הכל שוחטין למדנו שם ואפילו טמא. ואפילו אם מדובר בחולין שנעשו על טהרת הקודש . כיצד יעשה – ע'י סכין ארוכה אם השוחט נטמא רק בשרץ ואם הוא טמא מת - בסכין העשויה מקרומית של קנה
ומבאר שם רש'י - שנעשו על טהרת קדש. דקיבל עליה לאכול בטהרת קדש שרוצה להרגיל עצמו בטהרת קדשים שאם יאכל שלמים או תודה יהא בקי בשמירתן
הסבר אחר מובא רמב"ם (בפירוש המשניות למסכת טהרות ב, ב) כתב:

"וענין אמרם בכל מקום 'שנעשו על טהרת הקדש' או 'על טהרת התרומה' הוא שהחסידים היראים, כאשר רצו להביא עצמם לידי פרישה מהמון עמי הארץ עד שלא יאכלו ולא ישתו עמהם ..., לפיכך מטילים על עצמם לאכל חוליהם בטהרה".
ובמשנה תורה (הלכות טומאת אוכלין טז, יב) הוסיף הרמבם וכתב
"אף על פי שמותר לאכול אוכלין טמאין ולשתות משקין טמאים, חסידים הראשונים היו אוכלין חולין בטהרה ונזהרין מן הטומאות כולן כל ימיהם והן הנקראים פרושים. ודבר זה קדושה יתירה היא ודרך חסידות שיהיה נבדל אדם ופורש משאר העם ולא יגע בהם ולא יאכל וישתה עמהם, שהפרישות מביאה לידי טהרת הגוף ממעשים הרעים, וטהרת הגוף מביאה לידי קדושת הנפש מן הדעות הרעות, וקדושת הנפש גורמת להדמות בשכינה, שנאמר 'והתקדשתם והייתם קדושים כי קדוש אני ה' מקדשכם'".
במשנה במס' חגיגה מובא שהתנא יוחנן בן גודגדא הקפיד כל ימיו על טהרת הקודש.
האם יש חובה הלכתית לשמור על טהרה זו? מענין שלעיל דף ב: הביא התוספות דבר פלא – ציטוט - אסור לטמאות גופו באוכלין טמאין כדדרשינן והתקדשתם והייתם קדושים אזהרה לבני ישראל שיאכלו חוליהן בטהרה
מנין לתוס' דרשה זו ? במסורת הש'ס התפלא וכתב – לא ידעתי מקומו ואף היפנה לגמ' אחרות בהן רואים שפסוק זה נדרש לענין אחר.
אולם בהגהות מהר'י לנדא על הדף הביא שמקורו מתנא דבי אליהו.
מקור אחר לשמירת טהרה , נמצא במס' ראש השנה טז: בדרשה על הפסוק "ובנבלתם לא תיגעו" (ויקרא יא-ח) אך הוא מתייחס לרגלים בלבד , וכך פסק הרמב"ם - הלכות טומאת אוכלין פרק טז הלכה י
כל ישראל מוזהרין להיות טהורים בכל רגל מפני שהם נכונים ליכנס במקדש ולאכול קדשים, וזה שנאמר בתורה ובנבלתם לא תגעו ברגל בלבד ואם נטמא אינו לוקה אבל בשאר ימות השנה אינו מוזהר.
אולם מענין שבאוצר הגאונים על הגמ' בר"ה מובא בשם רס"ג שצריך לטבול בערב ר"ה ויוכ"פ וצריך גם לברך על טבילה זו. ולזה כמובן אין שום קשר לטהרה לצורך המקדש או הקרבנות.
כעת נבין שזה הבסיס למנהג לטבול במקוה בערבי חג וימים נוראים. כמובן יש מי שהרחיבו המנהג לכל שבת ואף לכל יום.
נסיים בדבריו המופלאים של השל"ה על המסכת. הוא עוסק בנושא נוסח ההבדלה אותו למדנו לעיל דף כו
ואלו עיקרי דבריו גם ימי החול מקודשים כי מושפעים מקדושת השבת. ובשבת קדושה יתירה , סוד נשמה יתירה.
וכעת נצטט כי הדברים יפים במקורם – וכשיתבונן המשכיל על זה ומקדש עצמו בכל יום איזה שעה, ופורש מעסקי עוה"ז ומידבק בו יתברך – אז ששת ימי החול שלו הם חולין שנעשו על טהרת הקודש !
ולכן מסכת חולין – נמצאת בסדר קדשים !
וגם נוסח ההבדלה מתפרש כעת אחרת. המבדיל בין קודש לחול , בין ישראל לעמים – הכוונה – אעפ"י שיש הבדל בין קודש לחול, - אל תבין שהוא חול ממש
אלא יש הבדל בין ישראל לעמים. כי אצלם – החול הוא חול ולא קודש, ואצל ישראל – החול, הוא חולין שנעשו על טהרת הקודש כי בכל יום יש חלק של שבת. היום יום ראשון – בשבת.
יהי רצון שנקיים דברי השל'ה האלו, נקדש עצמנו בכל יום בתפילה ותורה ואז גם מעשי החול שלנו יהיו כחולין שנעשו על טהרת הקודש.

עד כאן מפורטל הדף היומי , חולין דף לד
ולהתראות מחר בדף לה