נקודת חידוש כלפי עצם השחיטה בשני אלו שרש"י מוסיף "אונן" - "בעל מום"
אונן - מחשבתו לא צלולה כל כך ואולי גם המפגש עם שחיטה ונטילת חיים עלולה לרגש אותו ולגרום לפסול.
בעל מום - באופן כללי יתכן גם שיכולתו הפיזית לוקה בחסר עקב המום.
וכמובן שבעיון במקורות בזבחים ובעוד, מופיעים בגמרא גם הצירופים זר ואונן, וגם טמא ובעל מום (עירובין), ובוודאי שכל השישה כלולים בקטגוריה של "כל הפסולים" זרים נשים עבדים טמאים אונן ובעל מום, וע"כ רש"י חזר על המילה "זר" הכולל גם נשים ועבדים, "אונן ובעל מום" כאמור בעקבוד החידוש שבדבר, וחזר על "טמא" כי הוא עיקר המדובר כאן בגמ'