הגמרא שבידינו נלמדה על-פה, שוננה על ידי אלפי תלמידים, ונמסרה מדור לדור.
דיונים רבים נערכו בבתי המדרש, דורות על דורות.
על רוב הדיונים האלו, איננו יודעים מאומה.
שמותיהם של אלפי תלמידי חכמים לא ידועים לנו.
אנחנו מכירים את מה שחכמתם של דורות רבים הכריעה כי צריך לשנן.
דורות על דורות של תלמידי חכמים עצומים זיקקו את כל הקורפוס הענק הזה, כל המסורות שנמסרו לידיהם, תוך שהם מכריעים - מה יכנס פנימה, ומה יוותר בחוץ.
מקובל בידינו כי עריכתה העיקרית של הגמרא, של התלמוד הבבלי, נעשתה על ידי רבינא ורב אשי, אם כי אנו יודעים היטב כי גם רבנן סבוראי המשיכו בעריכה של התלמוד הבבלי (1) - עד שהגיעה לידינו גרסתו הסופית - הגרסה שכבר עמדה בפניהם של הגאונים בבבל, לפני מעל אלף שנים.

כשרבותינו רצו להדגים שכל מה שכתוב בתורה הוא קודש, הם הדגימו זאת בעזרת הדברים " ותמנע היתה פילגש לאליפז בן עשו".
אתה קורא אגדתא בגמרא, אנא - שים על לבך כי גם אגדתא זו, נלמדה בעל פה על ידי דורות על דורות של תלמידי חכמים. דורות שהחליטו כי אגדתא זו צריכה לימוד, כי היא משמעותית מספיק כדי ללמוד אותה בעל פה ביחד עם הלכות שבת. כי צריך לשנן אותה כשמשננים את הוויות אביי ורבא - בדיוק כפי שמשננים אותם. רבינא ורב אשי לא חתכו את האגדתא הזו החוצה. רבנן סבוראי קבעו כי היא חלק מהקורפוס שדורות של תלמידי חכמים ימשיכו לשנן אותו. ימשיכו ללמוד אותו - גם אם לא יבינו אותם.

אתה רוצה לערוך את התלמוד הבבלי מחדש? הטוב אתה מרבינא ורב אשי?

דומני כי השאלה שלך צריכה להיות מעט שונה:

מה הסיבה לכך שעורכי התלמוד קבעו לנו את המעשה הזה בתוך המסכת? מדוע דווקא כאן? מה הקשר לסוגיה כולה?

והאמת והשלום אהבו



(1) עיין, למשל, בסוגיה הראשונה במסכת קידושין, כדוגמא לסוגיה סבוראית.