א] ברמב''ם כתוב [בהלכות רוצח ושמירת נפש] שישראל שהרג טריפה פטור בדיני אדם - משמע שבדיני שמים חייב כרוצח. והרי בן נח חייב גם בדיני אדם על הריגת טריפה. [רמב''ם הלכות מלכים פ''ט] והרי הטריפה כחי לכל דבריו, קדושיו קדושין וגטו גט ומקחו מקח וכו'. ובשו''ת נודע ביהודה תניינא חו''מ סי' נ''ט, כתב, ששיש איסור רציחה מן התורה להרוג עובר במעי אמו ולהרוג אדם טריפה, ושעל הריגת שניהם נאמר: ''ייהרג ואל יעבור''. [בגלל החשיבות הרבה והאקטואלית של הנושאים האלה ,פרסמתי גם הודעה ראשית בעניין] ב] כשרש''י ועוד חלק גדול מן הראשונים כתבו שהעובר [לפני שהוציא רוב ראשו או רוב גופו] הוא: 'לאו נפש', הכוונה שהוא לא נפש גמור, או שהוא לא נפש בפני עצמו - שלא נושם בעצמו, ומקבל את הדם העשיר בחמצן לחיותו - מאמו, 'כי הדם הוא הנפש', ו'נפש הבשר בדם היא'. ועוד הסבר, שהוא עדיין לא נכלל במה שכתוב: 'ואיש כי יכה כל נפש אדם מות יומת'. שישראל ההורגו פטור עליו ממיתת בית דין, ולכן אם הוא מסכן את חיי אמו נדחה מפניה. אך ברור בראיות גמורות, שגם לפי הראשונים האלה - יש איסור חמור מן התורה - גם לישראל - להרוג עובר במעי אמו. כך כתבו גדולי חכמים, ויש לזה הוכחות ברורות. כתבתי על כך הסבר מפורט בעוד הודעות שלי. ג] לגבי התוספות בנדה מ''ד ד''ה: 'איהו'', רבנים גדולים תמהו עליו, החו''י, הגהות היעב''ץ, גליון מהרש''א, 'פרי האדמה' [על הלכות נחלות לרמב''ם] וה'אגרות משה', ועוד רבנים. וה'אגרות משה' הוכיח מגוף דברי התוספות, שצריך להגיה שם: 'פטור' במקום: 'מותר'.