פירוש רש''י שכתב שרבנן שחולקין על יונתן בן שאול סוברים שהיתר גמור הוא, כוונתו על ההורג רודף שיכול היה להצילו באחד מאבריו. ושיונתן בן שאול דבר על נכרי ולא על ישראל. וזה קשור לשאלה למה כוונת הגמרא כאן. ב] הרמב''ם כתב שישראל שהרג רודף שהיה יכול להצילו באחד מאבריו פטור אבל ב''נ חייב על זה, והשווה להריגת אדם טריפה והריגה ע''י גרמא והריגת עובר במעי אמו. ראה רמב''ם הלכות מלכים פרק ט' הלכה ד'. איך הרמב''ם פירש את הגמרא כאן? יש אפשרות לומר שהוא פירש שרק לפי יונתן בן שאול יש כיוצא בו שכותי בכותי או כותי בישראל חייב וישראל בישראל חייב וישראל בכותי פטור, בהריגת רודף שהיה יכול להציל באחד מאבריו. אך לרבנן דפליגי על יונתן בן שאול, גם ישראל בישראל פטור במקרה כזה, אך כמובן אסור. והוא פסק כרבנן. ולפי זה, הגמרא לא הביאה שכיוצא בו הריגת עובר במעי אמו, כי בזה כולי עלמא ס''ל שישראל בישראל פטור אבל אסור. ג] ויתכן גם לישב את פירוש רש''י בדרך זו, שכיוצא בו נאמר בכל הדוגמאות, שגם בהורג רודף שהיה יכול להצילו באחד מאבריו, נכרי בנכרי ונכרי בישראל חייב, וישראל בישראל חייב וישראל בנכרי פטור. ולכן לא הביאה הגמרא דוגמא מהריגת עובר במעי אמו, כי בזה גם ישראל בישראל פטור. ועדיין לא מובן מניין לרש''י דלרבנן דפליגי על יונתן בן שאול היתר גמור הוא לישראל להרוג רודף ישראל שהיה יכול להצילו באחד מאבריו? דילמא פליגי על יונתן בן שאול רק לומר שלא נהרג עליו, אבל איסורא איכא.