עשרת בני רב פפא

פנינים
הרב אברהם מרדכי וינשטוק
פורסם ב"המבשר תורני"

 

עשרת בני רב פפא

אחד המנהגים הקדומים בסיום מסכתות הוא הזכרת עשרת בני רב פפא.
מי היו אמוראים אלו, ועל שום מה נזכר שמם בעת סיום מסכת - במאמר שלפנינו

הזכרת עשרת בני רב פפא - מנהג קדמון

המקור הראשון בו נזכר ענין הזכרת עשרת בני רב פפא בסיום, הוא קדום ביותר - תשובת רב האי גאון המובאת בספר האשכול (לרבי אברהם בן יצחק מנרבונא): "נשאל ממר רב האיי ז"ל בעסק עשרה בני רב פפא שמסדרין תלמידי חכמים שמותיהן כד מסיימי פרקים, אם הם בני רב פפא ואם אביהם אחד או רבים".
ורב האי גאון השיב כי כמה רב פפא היו "נראין כי שנים ושלשה הן", כאשר חלק מן האמוראים המוזכרים בסיום הם מהדורות הראשונים לאמוראים - מתלמידיו של רב, וחלק מהם מדורות מאוחרים יותר.
בהמשך התשובה מביא רב האי גאון סימן שהיה נהוג לומר בזמנם בעת הסיום כאשר בני הישיבה שנאספו לסיום היו שואלים את המסיים "הדר מר עלה?" - האם חזר מר על המסכת, והוא היה משיב להם ופותח בסיום במאמר "הדרנא עלך והדרך עלן דעתן עלך ודעתך עלן לא תתנשי מינן ולא נתנשי מינך לא בעלמא הדין ולא בעלמא דאתי. יהי רצון מלפניך ה' אלקינו שתהא תורתך עמנו בעולם הזה ולא תנשי מפינו לעולם הבא. ולאחר מכן היו אומרים את הסימן הבא המרמז על שמותיהם של עשרת בני רב פפא - "חננא רמא ליה נהמא לאחוי אבא דבביה דאפיה לריכשיה סרהביה אדא לבי דרי" (תרגומו המילולי של משפט זה הוא חננא נתן לחם לאחי אבא השונאו שקרע את ריכשיה ומיהר אותם אדא לבית הדיר". למשפט זה כמובן אין שום משמעות, והוא נאמר כלחש של סגולה לזכרון ומשום שנרמזים בו כל עשרת בני רב פפא - חננא כנגד חנן בר פפא, רמא כנגד רמי בר פפא, נהמא כנגד נחמן בר פפא, אחוי כנגד אחוי בר פפא, אבא דבביה - כנגד אבא מרי בר פפא, לריכשיה - כנגד רכיש בר פפא, סרהיבה - כנגד סורחב בר פפא אדר - כנגד אדא בר פפא ובי דרי כנגד דרי בר פפא).
אלא שמתשובת רב האי גאון מובן שלא היו מזכירים בפועל את בני רב פפא, אלא רק את הסימן המזכיר אותם, ועם זאת בפועל השתרש המנהג שאין מזכירים את הסימן מתשובת רב האי גאון כי אם את שמותיהם של אותם אמוראים בעצמם.
ברם, שאלות רבות עורר מנהג קדום זה - מפני מה מוזכרים דווקא אמוראים אלו, מדוע רב פפא מוזכר בשם 'פפא' ולא רב פפא ומה משמעותה של סגולה זו.
 

כנגד עשרת הדברות ועשרה מאמרות

דרשה נפלאה בענין זה נשא רבינו משה איסרליש - הרמ"א, אחד משומעיה כתבה והיא נחקקה דווקא בספרו של בן דורו ושאר בשרו - רבינו המהרש"ל בספר ים של שלמה (בבא קמא פרק מרובה סימן לז).
בדרשתו מסביר הרמ"א שרב פפא שעשיר גדול היה (פסחים מט, א) היה גם מחזיק תורה גדול ונהג לעשות לבניו החשובים סעודה נאה בכל סיום מסכת ולכן זכה שמזכירים אותו בכל סעודת סיום. בדרך דרוש מסביר הרמ"א כי רב פפא מכוון כנגד משה רבינו - פפ"א ראשית תיבות "פה אל פה" על שם הפסוק (במדבר יב, ח ) "פה אל פה אדבר בו", ואילו עשרת בניו מרמזים כל אחד על דיברה אחרת מעשרת הדיברות.
בדרך נוספת מבאר הרמ"א - הלא נהוג לקשור את סיום התורה לתחילתה וכדרך שבשמחת תורה מתחילים תיכף לאחר וזאת הברכה - פרשת בראשית, ואף עשרת בני רב פפא המוזכרים בסיום - מכוונים כנגד עשרה מאמרות שבהם נברא העולם.
 

לעילוי נשמתם של הנהרגים על קידוש ה'

הזכרת בני רב פפא זוכה לפירושים נוספים מהאחרונים. הגאון רבי שמעון פולק אב"ד בעלעניש שבהונגריה, מעיר (בספר תשובותיו "שם משמעון" סימן יט) כי לרב פפא היה בן נוסף שנקרא בשם אבא (מלבד בנו 'אבא מרי' המוזכר בדברי הסיום) והוא מביע תמיהה מדוע בן זה אינו נזכר בין שאר אחיו. ולפיכך מבאר ה"שם משמעון" על פי דברי ה"שלשלת הקבלה" בשם ספר יוחסין, כי כל בניו של רב פפא נפטרו על פניו שעה שנהרגו על קידוש ה' בזמנים מסוימים. אחד ההרוגים היה בנו אבא, ושעה שנולד לו לרב פפא בן אחר, קראו על שם המת "אבא מרי", ומאחר שאותו ילד קם על שם אחיו, הרי שנזכר רק הבן השני - אבא מרי.
ולפיכך מוסיף השם משמעון כי יש לומר שרב פפא עצמו הוא שיסד להזכיר את עשרת בניו שנהרגו על קידוש ה' בסיום כל מסכת (וכפי שהובא לעיל שזהו אכן מנהג קדום), כדי שתהא להם עליית נשמה בכל פעם שעורכים סיום מסכת שעה שהם נזכרים כולם בזכירה אחת.
ואילו הגאון רבי ראובן מרגליות המביא גם הוא את דברי הראשונים (בשם "ספר הכריתות" לרבי שמשון מקינון חלק דורות האמוראים, שער ב, המביא שבני רב פפא נהרגו על קידוש ה' בשנת ד' אלפים ק"ג) סבור כי יסוד מנהג הזכרת שמותיהם של בני רב פפא בסיום, הוא לאור דברי הגמרא (ברכות כ, א) שכן במתיבתא דרב פפא שנו את שישה סדרי משנה שלוש עשרה פעמים, "ולפי שאחרי קריאת התורה מזכירים נשמות וביחוד של אלו שנהרגו על קידוש השם, כן הוקבע במתיבתא דרב פפא בכל פעם שסיימו שיתא סדרי להזכיר נשמות האחים הקדושים בני רב פפא ומני אז הוקבע לדורות".
 

כנגד שלום שהביא רב פפא לעולם

בדרך אחרת מבאר הגאון רבי שמשון אהרן פולנסקי אב"ד טעפליק ורבה של שכונת בית ישראל (דבריו מובאים בלקט חידושיו הנקרא "ישועות שמשון"), כי עשרת בני רב פפא מוזכרים על שם עשר מחלוקות בש"ס שרב פפא עשה שלום בניהם, כאשר חשש לשתי הדעות והנהיג לעשות באופן שיוצא ידי חובת שניהם - כך למשל במחלוקת חכמים (ברכות נט, א) כיצד יש לברך בעת ראיית הקשת אם יש לברך "ברוך זוכר הברית" או "נאמן בבריתו וקיים במאמרו", ורב פפא הכריע כי יש להזכיר את שניהם - "ברוך זוכר הברית ונאמן בבריתו וקיים במאמרו". ובאופן זה נהג רב פפא בעשר מחלוקות בש"ס. והרב מטעפליק מטעים כי כיון שהיה רב פפא רחים רבנן - אוהב את החכמים וחושש לדבריהם, הרי שזכה לבנין רבנן - כנגד כל מחלוקת בה חשש לדברי שני החכמים, ולכך שבניו יוזכרו בעת כל סיום מסכתא.
(נציין לקובץ אורייתא כ' - המוקדש לענייני סיום, בו מובאים דבריו הללו של הרב מטעפליק, ושם מוסיפים פרפרת נאה כי רב פפא בהנהגתו, הלא הירבה שלום בעולם כדרך תלמידי חכמים המרבים שלום בעולם, שזהו המאמר בו חתם רבינו הקדוש את המשנה בסיום מסכת עוקצין. ולפי שרב פפא נהג בעצמו כדברי רבינו הקדוש בסיום שישה סדרי משנה, זכה שיוזכרו הוא ועשרת בניו - בכל סיום מסכתא).
 

מגיהי הש"ס שחתימתם הפכה נחלה לדורות עולם

לסיום ראוי לציין את הסברו של בעל ספר "מטעמים" להזכרת עשרת שמותם, כי לפי שהיו בני רב פפא בדור חתימת התלמוד, ולפי שהיו גדולי תורה מפורסמים, התבקשו על ידי רבינא ורב אשי - חותמי התלמוד, לעבור ולהגיה כל מסכתא, וכך אכן עשו כשם חותמים בסיום כל מסכת את שמם - כדי להורות שהספר מתוקן והוגה כהלכה. עם השנים הועתק שמם מספר לספר, וכין שהיתה חתימתם סמוכה לנוסח ההדרן החלה נכללת בתוכו וכך זכו שיהו שמותם של מגיהי הש"ס, נזכרים בכל סיום מסכת עד ימינו אנו.