סקר
איזו "בבא" הכי קשה?






 
מספר צפיות: 17
דף כג עמוד א
* לדעת רבי יוחנן הטעם לכך שרבי מאיר סובר שהמפלת מין בהמה חיה ועוף הרי היא טמאה טומאת לידה הוא מפני שעיניהם דומות כשל אדם.
* לדעת רבי ינאי הטעם לכך שרבי מאיר סובר שהמפלת מין בהמה חיה ועוף הרי היא טמאה טומאת לידה הוא מפני שעיניהם הולכות לפניהם כשל אדם (ולדעתו דברי רבי מאיר בעוף אמורים רק בקריא וקיפופא).
* רבי ירמיה ניסה להביא את רבי זירא לידי גיחוך, אך רבי זירא לא גיחך.

דף כג עמוד ב
* למסקנת הגמרא לא נפשט הספק שהסתפקה הגמרא לרבי מאיר בולד בדמות אדם שנמצא במעי בהמה האם הותר בשחיטת אמו או לא.
* הגמרא עוסקת במחלוקת רבי מאיר וחכמים שנחלקו במשנה בתחילת הפרק אם ולד שאין בו מצורת אדם דינו כולד או לא.
* הגמרא מבארת דיני ולדות שנולדו חסרים, מתי מטמאים את אמם טומאת לידה ומתי לא.
מספר צפיות: 24
דף כד עמוד א
* לפי הלישנא הראשונה בגמרא: אשה המפלת ולד שפניו מוסמסים (מעוכים קצת) - לדעת רבי יוחנן: אמו טמאה טומאת לידה, לדעת ריש לקיש: אמו טהורה.
* לפי רב פפי: המחלוקת היא באשה המפלת ולד שפניו טוחות (שאין צורת פניו ניכרת כלל), ורבי יוחנן הוא המטהר וריש לקיש הוא המטמא, אך המפלת מי שפניו מוסמסים לדעת כולם טמאה.
* המפלת בריה שיש לה ב' גבים וב' שדראות - לדעת רב: באשה אינו ולד, בבהמה אסור באכילה, לדעת שמואל: באשה ולד, בבהמה (שנשחטה ונמצא במעיה) מותר באכילה.

דף כד עמוד ב
* רבא מסתפק בדינו של עובר בהמה שנולד חודשיים קודם זמנו (אם נחשב לנפל ואסור באכילה).
* המפלת ולד בדמות לילית או בדמות נחש - טמאה לידה.
* תלמיד חכם שאומר דבר הלכה - יאמר את הטעם לדבריו (כדי שאם בעתיד ישכח את דבריו, אז כאשר יזכירו לו את טעמו ייזכר בהוראתו).
* השותה יין חי - עצמותיו שרופין, מזוג - עצמותיו סכויין, כראוי - עצמותיו משוחין, וכל מי ששתייתו מרובה מאכילתו - עצמותיו שרופין, אכילתו מרובה משתייתו - עצמותיו סכויין, כראוי - עצמותיו משוחין.
מספר צפיות: 21
דף כה עמוד א
* המפלת שפיר מלא בשר - שאלו את רבי מה הדין והוא השיב שלא שמע מה הדין בכך.
* המפלת שפיר שאינו מרוקם - לדעת רבי יהושע: נחשב לולד וטמאה לידה, לדעת חכמים: לא נחשב לולד ואינה טמאה לידה. (ובגמרא מובאות דעות שונות באיזה מקרה המחלוקת).
* הגמרא מביאה ברייתא המבארת איזהו שפיר מרוקם וכיצד בודקים אותו כדי לדעת אם הגיע העובר למצב של מרוקם.

דף כה עמוד ב
* הגמרא מבארת כיצד בודקים את השפיר כדי לדעת אם הוא זכר או נקבה.
* הגמרא עוסקת בביאור "סנדל" המוזכר במשנה בדף הקודם ("המפלת סנדל או שליא תשב לזכר ולנקבה").
* הגמרא מבארת מדוע נאמר שהמפלת סנדל טמאה, והרי ממילא היא טמאה משום הולד שנולד עם הסנדל (כי אין סנדל שאין עמו ולד).
מספר צפיות: 21
דף כו עמוד א
* הגמרא מביאה שני מקומות נוספים (משנה בבכורות ומשנה בכריתות) ששנינו בהם שסנדל נחשב לולד, ומבארת מדוע צריך לומר זאת.
* רבי אושעיא זעירא דמן חבריא מונה חמשה דברים ששיעורן טפח (שליא, שופר, שדרה, דופן סוכה, אזוב).

דף כו עמוד ב
* הגמרא מבארת שרבי אושעיא מנה רק דברים שכתובים בתורה ולא נתפרש שיעורם.
* שליא שיצאה אחר לידת נפל - אם יצאה בתוך שלושה ימים לאחר שנולד הולד, תולין את השליא בולד, מכאן ואילך חוששין לולד אחר.
* אין תולין את השליא אלא בדבר של קיימא (=רק אם הנפל היה ראוי להיות בן קיימא).
* אין תולין את השליא אלא בדבר שיש במינו שליא.
מספר צפיות: 17
דף כז עמוד א
* יהודה וחזקיה בני רבי חייא היו תאומים שנולדו בהפרש של שלושה חודשים.
* אין אשה מתעברת וחוזרת ומתעברת בתוך ימי העיבור של העובר הראשון.
* רב פפא מבאר שלדעת רבי שמעון כל טומאה שנתערב בה ממין אחר בטלה, ולכן לדעתו "שליא בבית - הבית טהור", כי נתערב בו דם הלידה.
* מלא תרוד רקב שנפל לתוכו עפר כל שהו - טמא, ורבי שמעון מטהר.

דף כז עמוד ב
* לפי רבה: הטעם שרבי שמעון מטהר (במקרה הנ"ל) הוא כי ברקב אומרים "סופו כתחילתו" (ולכן עפר מבטל את הרקב, כשם שמבטל אותו לפני שנעשה רקב).
* רבי יוחנן מבאר שהטעם שרבי שמעון סובר ש"שליא בבית - הבית טהור" הוא משום ביטול ברוב (דם הלידה נתרבה על מיחוי כל הולד ומבטלו).
* רבי שמעון מודה, שלמרות שהבית טהור (כששליא בבית), מכל מקום אמו טמאה לידה.
* לדעת ריש לקיש: מת שנתבלבלה ובטלה צורתו (כגון שנשרף ונתפזר ולא ניכרת צורתו) - אינו מטמא, ורבי יוחנן חולק (וסובר כרבי אליעזר).
מספר צפיות: 14
דף כח עמוד א
* המפלת יד חתוכה או רגל חתוכה - אמו טמאה לידה אך אין נותנים לה ימי טוהר (שמא הרחיקה לידתה).
* הוציא עובר את ידו והחזירה - חכמים החמירו שאמו טמאה לידה.
* הגמרא מבארת מדוע המשנה אמרה שהמפלת טומטום וזכר או אנדרוגינוס וזכר תשב לזכר ולנקבה, והרי המשנה אמרה לפני כן שאפילו אם מפלת טומטום לבד או אנדרוגינוס לבד תשב לזכר ולנקבה.
* לדעת רב: טומטום או אנדרוגינוס שראו לובן (דומה לקרי) ואודם (דומה לדם נדה) כאחד - אין חייבין על ביאת מקדש, כי לומד שדין שילוח טמאים מהמקדש אמור רק בזכר ודאי או נקבה ודאית.

דף כח עמוד ב
* לדעת רבי אליעזר: בכדי שיתחייב קרבן על ביאת מקדש צריך שידע אם הוא זכר ונטמא על ידי לובן או שהוא נקבה ונטמא על ידי אודם, ואם ראו לובן ואודם ונכנסו למקדש הם פטורים כי אינם יודעים במה נטמאו.
* לדעת רב: מה שהתורה ממעטת טומטום ואנדרוגינוס מדין שילוח הוא רק מטומאה הפורשת מגופו.
מספר צפיות: 15
דף כט עמוד א
* לפי הלישנא הראשונה: יצא הולד מחותך איברים איברים - לדעת רבי אלעזר: אפילו אם הראש יצא עמהם לא נחשב כנולד עד שיצא רובו, לדעת רבי יוחנן: אם הראש יצא עמהם כן נחשב כנולד.
* לדעת שמואל: אין יציאת ראשו של הנפל (השלם) נחשבת כלידה.
* לפי הלישנא השניה: רבי אלעזר ורבי יוחנן נחלקו בדין של שמואל (אם יציאת הראש של הנפל נחשבת לידה).
* לדעת רבי יהושע בן לוי: אשה שהוחזקה כמעוברת וילדה ואין ידוע אם הפילה ולד או רוח - דינה כדין המפלת ולד ודאי, כי הולכים אחר רוב נשים (שיולדות ולד גמור).

דף כט עמוד ב
* הגמרא מביאה קושיה על רבי יהושע בן לוי (מברייתא שדנה באשה טועה שאינה זוכרת מתי ילדה), ומתרצת.
* לדעת רבי שמעון: אסור לשמש ביום השביעי לספירת הזבה (שמא תראה דם לאחר שימושה ותסתור בכך את ספירתה למפרע, ונמצא שהיתה זבה בזמן ששימשה).
* הגמרא מבארת את דעת בית שמאי, הסוברים שבמקרה המובא בברייתא (בתחילת העמוד) האשה צריכה לטבול תשעים וחמש טבילות.
מספר צפיות: 23
דף ל עמוד א
* הגמרא מבארת את דעת בית הלל, הסוברים שבמקרה המובא בברייתא (בתחילת העמוד הקודם) האשה צריכה לטבול שלושים וחמש טבילות.
* לדעת ב"ש וב"ה: טבילה בזמנה מצוה, לדעת רבי יוסי ברבי יהודה: טבילה בזמנה איננה מצוה.

דף ל עמוד ב
* הגמרא מביאה ברייתא המבארת את טעמם של רבי ישמעאל וחכמים שנחלקו אם יצירת הנקבה היא שמונים יום או ארבעים יום (כמו זכר).
* כיון שיצא הולד לאוויר העולם מיד נפתח פיו שהיה סתום ונסתם הטבור שהיה פתוח, ונר דלוק לו על ראשו וצופה ומביט מסוף העולם ועד סופו.
* מלמדים את העובר כל התורה כולה, וכיון שבא לאוויר העולם בא מלאך וסוטרו על פיו ומשכיח ממנו את כל התורה כולה.
מספר צפיות: 23
דף לא עמוד א
* שלשה שותפין יש באדם: הקב"ה ואביו ואמו.
* אפילו בעל הנס אינו מכיר בנסו.
* לא נוצר אדם מן כל הטפה אלא מן הברור שבה.
* אשה מזרעת תחילה יולדת זכר, איש מזריע תחילה יולדת נקבה.

דף לא עמוד ב
* לדעת רבי אמי: אין אשה מתעברת אלא סמוך לוסתה, לדעת רבי יוחנן: סמוך לטבילה.
* כיון שבא זכר בעולם - בא שלום בעולם.
* בא זכר בעולם - בא ככרו בידו.
* בשעה שכורעת לילד קופצת ונשבעת שלא תזקק לבעלה, לפיכך אמרה תורה תביא קרבן.
* מפני מה אמרה תורה נדה לשבעה? מפני שרגיל בה וקץ בה אמרה תורה תהא טמאה שבעה ימים כדי שתהא חביבה על בעלה כשעת כניסתה לחופה.
* מפני מה איש מחזר על אשה ואין אשה מחזרת על איש משל לאדם שאבד לו אבידה מי מחזר על מי בעל אבידה מחזיר על אבידתו.
* המשנה הראשונה בפרק רביעי, המתחיל בסוף עמוד זה, מבארת מה דין הכותים ובנותיהם לענין טומאת נידה.
מספר צפיות: 17
דף לב עמוד א
* הגמרא מבארת שרבי מאיר הוא התנא של המשנה החושש למיעוט הקטנות שרואות דם (מיעוט שכיח), ולכן סובר ש"בנות כותים נדות מעריסתן".
* אין תרומת חוצה לארץ אסורה משום טומאה אלא למי שטומאה יוצאת מגופו, והאיסור הוא רק באכילה אך לא בנגיעה.
* דין סיכה כדין שתיה.
* דין טומאת נידה הנוהגת בבת יום אחד נלמד מפסוק, ודין טומאת ביאה הנוהגת בבת שלוש שנים ויום אחד נלמד מהלכה למשה מסיני.

דף לב עמוד ב
* למסקנת הגמרא, דין טומאת נידה הנוהגת בבת יום אחד נלמד מכך שיש פסוק שמלמד שדין זבה נוהג בתינוקת בת עשרה ימים.
* דין טומאת זיבה הנוהגת בבן יום אחד נלמד מפסוק, ודין טומאת קרי הנוהגת בבן תשע שנים ויום אחד נלמד מהלכה למשה מסיני.
* דבר שבועל נידה (כגון כותי) דורס עליו - הרי הוא כעליונו של זב, שאינו מטמא אדם וכלים אלא רק אוכלים ומשקים.
מספר צפיות: 23
דף לג עמוד א
* הגמרא מביאה ברייתא ובה המקור לכך שדבר שבועל נידה דורס עליו אינו מטמא אדם ובגדים אלא רק מאכלים ומשקים.
* הטעם שהכותים נחשבים כבועלי נידות: (1) כי רואות דם אדום ומשלימות אותו לדם ירוק, (2) כי יום שפוסקת בו סופרתו למנין שבעה.
* רמי בר חמא מסתפק לגבי זבה שסופרת שבעה נקיים ופולטת שכבת זרע אם דבר זה סותר את ספירתה וצריכה לספור שנית או לא.

דף לג עמוד ב
* המשנה בתחילת הפרק שאמרה שלא שורפים תרומה שנגעה בבגד ששכב עליו כותי עוסקת בכותי שטבל ועלה מטבילתו ואח"כ דרס על בגדי חבר ואח"כ נגעו אותם בגדי חבר בתרומה (אך אם לא טבל הרי שהדין הוא שעל בגדי עם הארץ שורפים את התרומה).
* לדעת ת"ק סתם בת צדוקים שאין ידוע אם הולכת בדרכי אביה דינה ככותית (שהיא בחזקת נידה).
מספר צפיות: 24
דף לד עמוד א
* חכמים לא גזרו טומאה על עם הארץ ברגל.
* לדעת בית שמאי דם עובדת כוכבים טהור, והגמרא מקשה על כך מברייתא בה נאמר שחכמים גזרו טומאה, ומתרצת.
* לדעת רבא: זובו של נכרי - טמא (ואפילו לדעת בית שמאי המטהרים דם נכרית), וקרי של נכרי - טהור (ואפילו לדעת בית הלל המטמאים דם נכרית).

דף לד עמוד ב
* רב פפא הסתפק אם שכבת זרע של ישראל שנמצאת במעי עובדת כוכבים טמאה.
* הגמרא מבררת את טעמם של בית הלל הסוברים שדם טהרה של מצורעת טמא.
* קטן שראה ראייה אחת של זיבה - למסקנת הגמרא: מטמאת את הנוגע בה (כמו דין גדול שראה ראייה אחת של זיבה).
* רב יוסף הסתפק אם ראייה ראשונה של זיבה שראה מצורע מטמאה את האדם הנושא אותה.
1 2 3 4 5
© כל הזכויות שמורות לפורטל הדף היומי | אודות | צור קשר | הוספת תכנים | רשימת תפוצה | הקדשה | תרומות | תנאי שימוש באתר | מפת האתר