דף יג עמוד א
* לפי דברי שמואל: רבי יהודה ורבי יוסי נחלקו אם צריך שכל חול המועד סוכות יחול בתוך "תקופת תשרי", או שמספיק רק מקצת מימי חול המועד.
* הגמרא הקשתה על שמואל מברייתות, שמהן מוכח שדעת רבי יהודה אחרת, ונשארה בקושיה.
* בברייתא מובאות 5 דעות תנאים בענין עיבור החודש על התקופה.

דף יג עמוד ב
*נחלקו האמוראים אם דעת אחרים שבברייתא נסובה על תקופת ניסן או על תקופת תשרי.
* הגמרא מבררת את המקור לדעת רבי יהודה ורבי שמעון שנחלקו אם סמיכת זקנים (על ראש פר העלם דבר של צבור) היא ב-5 או ב-3.
* בברייתא מבואר שסמיכת החכמים, שיקראו מעתה בשם 'רבי' ויהיה להם רשות לדון דיני קנסות - נעשית ב-3, והגמרא מתקשה במציאת המקור לכך.

דף יד עמוד א
* בהתחלה רבי עקיבא סמך את רבי מאיר אך לא נתקבל הדבר, ואח"כ סמך אותו רבי יהודה בן בבא ונתקבלה סמיכתו.
* אין סומכים בחוץ לארץ.
* אי אפשר לסמוך אם אין הנסמך על יד הסומך.
* אין צאצאי עלי הכהן זוכים להיסמך.
* "לעולם הוי קבל וקיים" (רש"י: כלומר הרחק מן הרבנות שמקברת את בעליה).
* אין אדם עולה לגדולה אלא אם כן מוחלין לו על כל עוונותיו.
* הגמרא מבררת את המקור למחלוקת רבי שמעון ורבי יהודה אם עגלה ערופה ב-3 או ב-5.

דף יד עמוד ב
* לדעת רבי אליעזר בן יעקב צריכים להשתתף במדידה לצורך עריפת העגלה גם המלך והכהן הגדול.
* רב יוסף סובר שלדעת רבי אליעזר בן יעקב צריך למדידת עגלה את כל 71 הזקנים.
* מעשר שני שאין דמיו ידועים - פודים אותו רק לאחר שיתברר מחירו על ידי 3 סוחרים הבקיאים בשומא.
* לדעת רבי אליעזר הקדש נפדה בעשרה בני אדם (ולשיטת המשנה די ב-3).

דף טו עמוד א
* בגמרא מובאים 3 פירושים של אמוראים לביאור דברי המשנה ש"הערכין המטלטלים בשלשה".
* נחלקו התנאים לגבי שומת שיער העומד להיגזז - אם נידון כלא גזוז ולפיכך צריך 10 בני אדם לשומו כדין שומת הקרקעות, או שנידון כגזוז ודי ב-3 בני אדם כבמטלטלין.
* הגמרא מבררת את המקור לכך ששור הרובע איש נידון בבית דין של 23.

דף טו עמוד ב
* אין אדם חייב מיתה אלא אם כן הרג הוא עצמו את הנפש, אך על הריגת שורו אין הוא חייב מיתה אלא ממון.
* שור שעלה להר סיני בזמן מתן תורה ונתחייב מיתה - דנו אותו ב-23.
* ארי, זאב, דוב, נמר, ברדלס - נחלקו האמוראים בדעת רבי אליעזר בן יעקב אם אדם רשאי להרוג אותם רק אם כבר המיתו או אף אם עדיין לא המיתו.
* כמה עובדי עבודה זרה יהיו בעיר שעל ידיהם נעשית לעיר הנדחת? רבי יאשיה: מ-10 ועד 100, רבי יונתן: מ-100 ועד רובו של שבט.

דף טז עמוד א
* במשנה (ב ע"א) נאמר שאין דנים את השבט אלא ע"פ בית דין של 71 - בסוגייתנו מובאות 3 דעות של אמוראים באיזה מקרה מדובר.
* הגמרא מבררת את המקורות לכך שאין דנין לא את נביא השקר ולא את כהן גדול אלא על פי בית דין של שבעים ואחד.
* כנור היה תלוי למעלה ממטתו של דוד, כיון שהגיע חצות לילה רוח צפונית מנשבת בו והיה מנגן מאליו, מיד היה דוד עומד ועוסק בתורה עד שעלה עמוד השחר.

דף טז עמוד ב
* הגמרא מבררת את המקורות לכך שאין מוסיפין על העיר ועל העזרות ואין עושין סנהדריות לשבטים ואין עושין עיר הנדחת אלא על פי בית דין של שבעים ואחד.
* לדעת ריש לקיש: אין עושים 3 ערים נדחות אלא במקום אחד, אבל בשנים ושלשה מקומות עושים, ורבי יוחנן חולק ואוסר משום קרחה.

דף יז עמוד א
* "וישארו שני אנשים במחנה" - יש אומרים: בקלפי נשתיירו, רבי שמעון אומר: במחנה נשתיירו.
* מה נבואה נתנבאו אלדד ומידד? אמרו משה מת יהושע מכניס את ישראל לארץ, אבא חנין אומר משום רבי אליעזר: על עסקי שליו הן מתנבאים, רב נחמן אמר: על עסקי גוג ומגוג היו מתנבאין.
* סנהדרי שראו כולן לחובה - פוטרין אותו.
* אין מושיבין בסנהדרי אלא בעלי קומה ובעלי חכמה ובעלי מראה ובעלי זקנה ובעלי כשפים ויודעים ב-70 לשון.
* אין מושיבין בסנהדרין אלא מי שיודע לטהר את השרץ מהתורה.

דף יז עמוד ב
* כל עיר שאין בה שנים לדבר ב-70 לשון ואחד לשמוע - אין מושיבין בה סנהדרי.
* הגמרא מפרשת כוונת כינויים שונים בש"ס לתנאים ואמוראים, לדוגמא: "רבותינו שבבבל" - רב ושמואל, "אמרי במערבא" - רבי ירמיה.
* כל עיר שאין בה 10 דברים הללו אין תלמיד חכם רשאי לדור בתוכה: בית דין מכין ועונשין, וקופה של צדקה נגבית בשנים, ומתחלקת בשלשה, ובית הכנסת, ובית המרחץ, וביהכ"ס, רופא, ואומן, ולבלר, ומלמד תינוקות.

דף יח עמוד א
* פרק שני, המתחיל בעמוד זה, מפרט דינים הנוהגים בכהן גדול משום כבודו ומשום קדושתו, ומפרט בהרחבה דינים שונים בנוגע למלך.
* קשט עצמך ואחר כך קשט אחרים.
* במשנה נאמר ש"כהן גדול דן ודנין אותו" - והגמרא מבררת מדוע נאמרו דינים אלו במשנה והרי פשוט שכך הוא הדבר.

דף יח עמוד ב
* כהן גדול - אם עבר עבירה שחייבים עליה מיתת בית דין, דנים אותו בבית דין של 71, אך אם עבר על לא תעשה שיש בו מלקות, דנים אותו בבית דין של 3.
* במשנה נאמר ש"כהן גדול מעיד" - למסקנת הגמרא (ע"פ רש"י) מדובר במקרה בו הוא מעיד לבן מלך, ועדות זו נעשית בפני המלך, שמשום כבודו של הכהן הגדול בא המלך ויושב בסנהדרין בזמן שמקבלים את עדותו של הכהן הגדול.
* אין מושיבין מלך בסנהדרין, ולא מלך וכהן גדול בעיבור שנה.

דף יט עמוד א
* בראשונה היו אבלים עומדים וכל העם עוברים ומנחמים אותם, והיו 2 משפחות בירושלים מתגרות זו בזו זאת אומרת אני עוברת תחלה וזאת אומרת אני עוברת תחלה, התקינו שיהא העם עומדים ואבלים עוברים.
* אין שורה פחותה מעשרה בני אדם ואין אבלים מן המנין.
* במשנה (יח ע"א) נאמר ש"מלך לא דן ולא דנין אותו" - ורב יוסף מחדש שדין זה אמור רק לגבי מלכי ישראל (משום מעשה שהיה), אבל מלכי בית דוד דן ודנין אותן.

דף יט עמוד ב
* לדעת רבי יהודה מלך יכול לחלוץ או ליבם - (אף שאינו יכול למחול על כבודו בעניינים אחרים) בגלל שיש בכך מצוה.
* שאלו תלמידיו את ר' יוסי: היאך נשא דוד שתי אחיות בחייהן? אמר להן: מיכל אחר מיתת מירב נשאה, ר' יהושע בן קרחה אומר: קידושי טעות היו לו במירב.
* כל המגדל יתום בתוך ביתו מעלה עליו הכתוב כאילו ילדו.
* כל המלמד בן חבירו תורה מעלה עליו הכתוב כאילו ילדו.
* תוקפו של יוסף - ענוותנותו של בועז, תוקפו של בועז - ענוותנותו של פלטי בן ליש.

דף כ עמוד א
* דורו של ר' יהודה ברבי אילעאי - היו ששה תלמידים מתכסין בטלית אחת ועוסקין בתורה.
* מקום שנהגו נשים לצאת אחר המיטה - יוצאות, לפני המיטה - יוצאות, ר' יהודה אומר: לעולם נשים לפני המיטה יוצאות.
* מפני מה נענש אבנר? לדעת רב: מפני שהיה לו למחות בשאול ולא מיחה, לדעת נחמן בר יצחק: ששהא מלכות בית דוד שתי שנים ומחצה.
* הפירוש של "דרגש" - לדעת עולא: ערסא דגדא, לדעת רב תחליפא: ערסא דצלא.

דף כ עמוד ב
* התנאים והאמוראים נחלקו אם כל האמור בפרשת המלך (שבספר שמואל) המלך מותר בו או לא.
* 3 מצות נצטוו ישראל בכניסתן לארץ: להעמיד להם מלך, ולהכרית זרעו של עמלק, ולבנות להם בית הבחירה.
* בתחילה (קודם שנשא שלמה נשים נכריות) מלך שלמה על העליונים, ולבסוף מלך על התחתונים, ולבסוף לא מלך אלא על ישראל, ולבסוף לא מלך אלא על ירושלים, ולבסוף לא מלך אלא על מטתו, ולבסוף לא מלך אלא על מקלו (ונחלקו האמוראים אם לאחר מכן חזר שלמה למלכותו או לא).

דף כא עמוד א
* במשנה מובאות 3 דעות כמה נשים מותר למלך לשאת.
* מספר הנשים שהיו לדוד המלך - לפי המשנה: 18, לפי ברייתא ראשונה: 24, לפי ברייתא שניה: 48.
* 400 ילדים היו לו לדוד וכולן בני יפת תואר היו ומגדלי בלוריות היו וכולן יושבין בקרונות של זהב ומהלכין בראשי גייסות היו והם היו בעלי אגרופין של בית דוד.
* תמר בת יפת תואר היתה.

דף כא עמוד ב
* מהתורה אסור להתייחד עם אחת מהעריות, וחכמים גזרו איסור ייחוד עם הפנויה.
* בשעה שנשא שלמה את בת פרעה ירד גבריאל ונעץ קנה בים והעלה שירטון ועליו נבנה כרך גדול שברומי.
* מפני מה לא נתגלו טעמי תורה? שהרי שתי מקראות נתגלו טעמן ונכשל בהן גדול העולם.
* אף על פי שהניחו לו אבותיו לאדם ספר תורה - מצוה לכתוב משלו.
* בתחלה ניתנה תורה לישראל בכתב עברי ולשון הקודש, חזרה וניתנה להם בימי עזרא בכתב אשורית ולשון ארמי, ביררו להן לישראל כתב אשורית ולשון הקודש והניחו להדיוטות כתב עברית ולשון ארמי.
* ראוי היה עזרא שתינתן תורה על ידו לישראל אילמלא קדמו משה.

דף כב עמוד א
* לדעת רבי יוסי נשתנה הכתב בימי עזרא לאשורית (ארמית), ורבי ורבי אלעזר המודעי חולקים וסוברים שבכתב זה ניתנה תורה לישראל.
* המתפלל צריך שיראה עצמו כאילו שכינה כנגדו שנאמר שויתי ה' לנגדי תמיד.
* בוא וראה כמה קשין גירושין שהרי דוד המלך התירו לו לייחד (עם אבישג) ולא התירו לו לגרש.
* כל המגרש את אשתו ראשונה אפילו מזבח מוריד עליו דמעות.
* אין אשתו של אדם מתה אלא אם כן מבקשין ממנו ממון ואין לו.
* כל אדם שמתה אשתו ראשונה כאילו חרב בהמ"ק בימיו.
* קשה לזווגם כקריעת ים סוף - בזיווג שני.
* לכל יש תמורה חוץ מאשת נעורים.
* אין אדם מוצא קורת רוח אלא מאשתו ראשונה.

דף כב עמוד ב
* אשה גולם היא (קודם שנבעלה) ואינה כורתת ברית אלא למי שעשאה כלי.
* אין איש מת אלא לאשתו ואין אשה מתה אלא לבעלה.
* מלך מסתפר בכל יום, כהן גדול מערב שבת לערב שבת, כהן הדיוט אחד לשלשים יום.

דף כג עמוד א
* פרק שלישי (זבל"א וזבל"א), המתחיל בעמוד זה, עוסק בענייני הדיינים והעדים.
* למסקנת הגמרא: כוונת רבי מאיר במשנה היא, שבעל דין זה בורר לו דיין אחד ובעל דין זה בורר לו דיין אחד ושני בעלי הדינים בוררין להם עוד דיין אחד.
* כך היו נקיי הדעת שבירושלים עושין: לא היו חותמין על השטר אא"כ יודעין מי חותם עמהן, ולא היו יושבין בדין אא"כ יודעין מי יושב עמהן, ולא היו נכנסין בסעודה אא"כ יודעין מי מיסב עמהן.
* בבתי דין שבסוריא שלא היו בקיאים בדין תורה - יכול הבעל דין לומר שאינו רוצה לדון בפניהם אלא בפני דיינים מומחים.

דף כג עמוד ב
* רבי אלעזר מבאר, שמה ששנינו שלפי רבי מאיר יכול הבעל דין לפסול את העדים, מדובר בבא הבעל דין ועוד אדם אחר לפוסלם (כאשר מעידים על פסול מצד משפחתו של העד).
* לפי רבי דימי בשם רבי יוחנן: מחלוקת רבי מאיר וחכמים האם יכול אחד מבעלי הדין לפסול את עדיו של השני, היא דוקא כאשר הבעל דין שהביא את העדים אומר שיש לו 2 זוגות של עדים שיכולים להעיד לטובתו.

דף כד עמוד א
* הרואה את ריש לקיש בבית המדרש כאילו עוקר הרים וטוחנן זה בזה.
* כל הרואה ר''מ בבית המדרש כאילו עוקר הרי הרים וטוחנן זה בזה.
* ת"ח שבארץ ישראל - מנעימין זה לזה בהלכה, ת"ח שבבבל - מחבלים זה לזה בהלכה.
* עשרה קבין גסות ירדו לעולם - תשעה נטלה עילם, ואחת כל העולם כולו.
* סימן לגסות הרוח - עניות תורה.
* בבל - בלולה במקרא בלולה במשנה בלולה בתלמוד (תוס': בתלמוד שלנו אנו פוטרין עצמנו ממה שאמרו חכמים לעולם ישלש אדם שנותיו שליש במקרא שליש במשנה שליש בש''ס).
* במחשכים הושיבני כמתי עולם - אמר ר' ירמיה: זה תלמודה של בבל.
* מחלוקת רבי מאיר וחכמים שבמשנה - לדעת שמואל: המחלוקת היא ב"מחול לך", לדעת רבי יוחנן: המחלוקת היא ב"אתן לך" (והגמרא מסתפקת אם לדעתו המחלוקת היא גם ב"מחול לך"), ולדעת רבא: המחלוקת היא ב"אתן לך".

דף כד עמוד ב
* מחלוקת רבי מאיר וחכמים שבמשנה - לדעת ריש לקיש: המחלוקת היא רק לפני גמר דין, ולדעת רבי יוחנן: המחלוקת היא רק לאחר גמר דין.
* הטעם שמשחק בקוביא פסול לדון ולהעיד - לדעת רמי בר חמא: בגלל שזה 'אסמכתא', לדעת רב ששת: לפי שאין עסוקין ביישובו של עולם.