דף סח עמוד א
* המשנה מבארת מה כלול במכירת עיר כאשר המוכר לא פירט אלו דברים כולל עמה במכירתה.
* במשנה מובא שלדעת רשב"ג "המוכר את העיר מכר את הסנטר", ונחלקו האמוראים מה ביאור המילה "סנטר" - עבדו של שר העיר הממונה על תחומי העיר, או שדות שמסביב לעיר.

דף סח עמוד ב
* הגמרא מביאה ברייתא ומנסה להוכיח ממנה ש"סנטר" זהו עבד הממונה על תחומי השדות, ודוחה את הראיה.
* ביברים ויערות שפתחם פונה כלפי העיר כלולים במכירת העיר.
* המשנה מבארת מה כלול במכירת שדה כאשר המוכר לא פירט אלו דברים כולל עמה במכירתה.

דף סט עמוד א
* במשנה (בעמוד הקודם) נאמר ש"המוכר את השדה מכר את האבנים שהם לצרכה", ונחלקו בסוגייתנו האמוראים על אלו אבנים מדובר - אבנים שמניחים על העומרים כדי שלא יתפזרו ברוח, או אבנים הסדורות בשדה לצורך בניית גדר לשדה.
* לדעת חכמים רק דברים המיוחדים וקבועים בשדה כלולים במכירת השדה, ולדעת רבי מאיר אף דברים שאינם קבועים כל כך - ובהתאם למחלוקת זו הגמרא מבארת עבור התשמישים המובאים במשנה באיזה אופן מכור אף לפי חכמים ובאיזה אופן רק לפי רבי מאיר.

דף סט עמוד ב
* הקונה את השדה קנה גם את המצרים שסביב השדה ואת האילנות הנטועים בתוך המצרים - מדין תורה.
* על אף שהמוכר שדה סתם, האילנות כלולים במכירה, רב יהודה אמר שיש לציין זאת במפורש בשטר המכירה, מחשש שבית דין יטעו.
* הגמרא מביאה 5 אופני אמירה במכירת שדה, ומבארת כיצד יש לפרשם.

דף ע עמוד א
* לדעת רב ששת, לפי הלישנא הראשונה: מכר שדה לחבירו ואמר לו "שדי מכורה לך חוץ מחרוב פלוני" - לא קנה הלוקח גם את שאר החרובים שבשדה.
* לדעת רב ששת, לפי הלישנא השניה: מכר שדה לחבירו ואמר לו "שדי מכורה לך חוץ מחצי חרוב פלוני" - לא קנה הלוקח גם את החצי השני של החרוב (וכמובן שלא קנה את שאר החרובים שבשדה).

דף ע עמוד ב
* המפקיד אצל חבירו מעות בשטר וכשבא לתובעם אמר לו הנפקד החזרתים לך - לדעת רב חסדא: נאמן הנפקד ובשבועה.
* שטר כיס היוצא על היתומים והיתומים אינם יודעים אם אביהם החזיר את המעות - לדעת דייני גולה: נשבע וגובה כולו, ולדעת דייני א"י (וכך פסק רבא): נשבע וגובה מחצה. [וכולם מסכימים עם רב חסדא שלעיל]

דף עא עמוד א
* רבי עקיבא וחכמים נחלקו אם "המוכר - בעין יפה מוכר" או לא.
* הנותן שדה במתנה - אף הבור והגת בכלל נתינתו (בניגוד למוכר שדה), כי מי שנותן מתנה, בעין יפה נותן.
* לדעת רב הונא: מכר קרקע ושייר שני אילנות לפניו - יש לו למוכר גם את הקרקע שתחתיהם (וכשימותו יוכל ליטע אילנות אחרים במקומם).

דף עא עמוד ב
* הגמרא טענה בסוף העמוד הקודם שרב הונא אמר את דבריו גם לשיטת רבי עקיבא, ועל כך הקשתה בעמוד ב מדעת רבי שמעון שבמשנה בעמוד א, ובעקבות כך טענה כעת שרב הונא אמר את דבריו רק לשיטת חכמים (הסוברים שהמוכר - בעין רעה מוכר).
* הטעם לדעת רבי שמעון במשנה, שאמר שהמקדיש את השדה לא הקדיש אלא את החרוב המורכב ואת סדן השקמה, הוא מכיון שיונקים משדה הקדש.

דף עב עמוד א
* הגמרא מקשה על הטענה בעמוד הקודם שרבי שמעון סבר כרבי עקיבא, וממילא אין לתרץ כפי שתירצה הגמרא בעמוד הקודם את הקושיא על רב הונא.
* הגמרא מוכיחה מברייתא שרבי שמעון סובר שאף המקדיש - בעין רעה מקדיש (בנוסף לכך שסובר שהמוכר - בעין רעה מוכר).

דף עב עמוד ב
* למסקנת הגמרא ניתן לבאר שדברי רב הונא (מהדף הקודם) נאמרו אף לשיטת רבי עקיבא.
* למסקנת הגמרא, רבי שמעון לא סובר שהולכים בפדיון הקדש אחר שעת הפדיון, אא"כ יש לימוד מיוחד.
* לדעת רב הונא: חרוב המורכב וסדן השקמה - תורת אילן עליו ותורת קרקע עליו. עומר שיש בו סאתים - תורת עומר עליו ותורת גדיש עליו.

דף עג עמוד א
* פרק "המוכר את הספינה" (פרק חמישי) המתחיל בעמוד זה עוסק בדרכי מכירת מטלטלין ומפרט מה נכלל במכירתם.
* במשנה ובברייתא מבואר מה נכלל במכירת ספינה.
* הרשב"ם מבאר שמטרת רבה בהבאת המעשים שבעמוד זה הם משום "מה רבו מעשיך ה'", ויש מהן להודיע מתן שכרן של צדיקים לעתיד לבא, או לפרש מקראות האמורים בספר איוב.

דף עג עמוד ב
* אגדות רבה בר בר חנה המתחילות בעמוד זה, הן מן האגדות התמוהות ביותר בש"ס, ורבו הפירושים לבאר את עומק כוונתן.
* רבה בר בר חנה מספר 4 פעמים על דברים תמוהים שראה כאשר היה בספינה.
* רבה בר בר חנה מספר פעמיים על דברים תמוהים שראה כאשר הלך במדבר.

דף עד עמוד א
* רבה בר בר חנה מספר על סוחר ישמעאלי שהראה לו: מתי מדבר, הר סיני, בלועי קרח, ומקום בו נושקים ומתחברים הארץ עם הרקיע זה בזה.
* בלועי קורח אומרים אחת ל-30 יום: משה ותורתו אמת והן בדאין.
* רבי יוחנן ורב ספרא מספרים על דברים תמוהים שראו כאשר הלכו בספינה.

דף עד עמוד ב
* רב יהודה הינדוא ורבי יהושע מספרים מה ראו כאשר הלכו בספינה, והונא בר נתן סיפר מה ראה כאשר הלך במדבר.
* כל מה שברא הקב"ה בעולמו - זכר ונקבה בראם.
* 7 ימים (ימה של טבריא וימה של סדום וימה של חילת וימה של חילתא וימה של סיבכי וים אספמיא וים הגדול) ו-4 נהרות (ירדן וירמוך וקירומיון ופיגה) מקיפין את ארץ ישראל.

דף עה עמוד א
* עתיד הקב"ה לעשות סעודה לצדיקים מבשרו של לויתן.
* עתיד הקב"ה לעשות סוכה לצדיקים מעורו של לויתן.
* עתיד הקב"ה להביא אבנים טובות ומרגליות שהם שלשים על שלשים וחוקק בהן עשר על עשרים ומעמידן בשערי ירושלים.
* עתיד הקב"ה לעשות שבע חופות לכל צדיק וצדיק.
* כל מי שעיניו צרות בתלמידי חכמים בעולם הזה - מתמלאות עיניו עשן לעולם הבא.
* כל אחד ואחד נכוה מחופתו של חבירו.

דף עה עמוד ב
* ירושלים של עולם הזה - כל הרוצה לעלות עולה, של עולם הבא - אין עולין אלא המזומנין לה.
* עתידין צדיקים שנקראין על שמו של הקב"ה.
* ג' נקראו על שמו של הקב''ה, ואלו הן: צדיקים ומשיח וירושלים.
* עתידין צדיקים שאומרים לפניהן קדוש כדרך שאומרים לפני הקב"ה.
* עתיד הקב"ה להגביה את ירושלים ג' פרסאות למעלה.
* ספינה - מאימתי תהא קנויה ללוקח שלא יוכל מוכר לחזור בו? רב אמר: כיון שמשך כל שהוא קנה, ושמואל אמר: לא קנה עד שימשוך את כולה.

דף עו עמוד א
* הגמרא דוחה את האפשרות שמחלוקת רב ושמואל מהעמוד הקודם (אם ספינה נקנית במשיכת מקצתה או כולה) היא מחלוקת תנאים.
* המוכר/הנותן שטר חוב לחבירו - נחלקו רבי ורבי נתן אם הקנין מתבצע באמצעות מסירה לבד או במסירה ושטר שכותב לו עליו.

דף עו עמוד ב
* קנין ספינה לדעת רבי: ברשות הרבים - במסירה, בסימטא - במשיכה.
* לדעת אביי ורבא: מסירה קונה ברשות הרבים ובחצר שאינה של שניהם, משיכה קונה בסימטא ובחצר שהיא של שניהם, והגבהה קונה בכל מקום.
* לדעת רב פפא: הלכה כחכמים ששטר חוב נקנה באמצעות מסירה ושטר, ולכן המוכר לחבירו שטר חוב שיש לו על פלוני - צריך לכתוב לו בשטר אחר "קנה את השטר עצמו וכן את החוב הכתוב בו".

דף עז עמוד א
* לדעת אמימר: הלכה כרבי, שהמוכר/הנותן שטר חוב לחבירו - הקנין מתבצע באמצעות מסירה לבד.
* אמימר מציין שהמקור לפסק שלו הוא מקבלה מרבותיו ("גמרא"), ורב אשי מוסיף שזה מבוסס גם על סברא.
* אמר לשנים "הריני מקנה לכם שדה זו בקנין סודר שתזכו בה עבור פלוני, וכן אני ממנה אתכם לכתוב ולתת לו שטר מתנה על השדה" - יכול לחזור בו ולצוות עליהם שלא לכתוב לו שטר, אך לא יכול לחזור בו מהקנאת השדה.

דף עז עמוד ב
* ניתן לקנות שטר או כסף אגב קרקע ("נכסים שאין להם אחריות נקנין עם נכסים שיש להן אחריות").
* מכר את הקרון לא מכר את הפרדות, אך אם הפרדות אדוקין בקרון כן קנה את הפרדות.
* מכר את הצמד (העול של הבקר) - לא מכר את הבקר, אך לדעת רבי יהודה במקום שיש שקוראים לבקר "צמד", הדמים מודיעין (אם שילם דמים מרובים הרי זה מוכיח שנתכוין לקנות את שני הדברים יחד).

דף עח עמוד א
* במשנה נחלקו ת"ק ונחום המדי אם המוכר את החמור מכר גם את כליו - ומבאר עולא שהמחלוקת היא רק בנוגע ל"שק ודיסקיא וכומני" (ונחלקו אם סתם חמור לרכיבה עומד או למשאוי), אבל "אוכף ומרדעת קילקלי וחבק" לדעת כולם נכללים במכירה.
* הגמרא מסתפקת האם המחלוקת היא כאשר כלי החמור נמצאים על החמור או כאשר הם לא נמצאים על החמור.

דף עח עמוד ב
* אביי הביא רשימה של 6 תנאים, הסוברים שכאשר אדם מוכר דבר מה, הרי כוונתו למכור אותו עם כל כלי תשמישיו.
* המוכר "חמור מניקה" - כלל בכך גם את הסיח, המוכר "פרה מניקה" - לא כלל בכך גם את בנה.
* מובאת דרשה ארוכה הדורשת את הפסוק "על כן יאמרו המושלים באו חשבון...".
* כל אדם שיש בו גסות הרוח נופל בגיהנם.

דף עט עמוד א
* כל הפורש מדברי תורה - אש אוכלתו.
* כל הפורש (יש גורסים: המרפה) עצמו מדברי תורה - נופל בגיהנם.
* הקדיש אילן ואח"כ גדלו עליו פירות, הקדיש שדה ואח"כ נתמלאה עשבים - לדעת רבי יהודה מועלים בהם ולא בגידוליהם, ולדעת רבי יוסי מועלים אף בגידוליהם.

דף עט עמוד ב
* הקדיש בור או שובך ריקנים ואח"כ נתמלאו - לדעת ת"ק מועלים בהם ולא במה שנתמלאו, ולדעת רבי אלעזר ברבי שמעון מועלים אף במה שנתמלאו (ונחלקו אם אדם מקנה דבר שלא בא לעולם).
* הקדיש בור או שובך מלאים, והקדיש סתם ולא פירש אם כוונתו להקדיש גם את תכולתם - לדעת ת"ק מועלים אף בתכולתם, ולדעת רבי אלעזר ברבי שמעון מועלים רק בהם כדין המוכר נכסיו לחבירו.