דף נט עמוד א * נוח לו לאדם שיבא על ספק אשת איש ואל ילבין פני חברו ברבים. * המלבין את פני חברו ברבים אין לו חלק לעולם הבא. * נוח לו לאדם שיפיל עצמו לכבשן האש ואל ילבין פני חברו ברבים. * לעולם יהא אדם זהיר באונאת אשתו (שמתוך שדמעתה מצויה אונאתה קרובה). * מיום שנחרב בית המקדש ננעלו שערי תפלה אך לא ננעלו שערי דמעות. * כל ההולך בעצת אשתו נופל בגיהנום. (והגמרא מביאה שתי לישנות המבארות באלו מקרים יש לאיש לשמוע לעצת אשתו ובאלו לא). * כל השערים ננעלים חוץ משערי אונאה. * הכל נפרע הקב"ה בידי שליח חוץ מאונאה. * שלושה אין הפרגוד ננעל בפניהם: אונאה וגזל ועבודה זרה. * אין מריבה מצויה בתוך ביתו של אדם אלא על עסקי תבואה. * לעולם יהא אדם זהיר בכבוד אשתו, שאין ברכה מצויה בתוך ביתו של אדם אלא בשביל אשתו. דף נט עמוד ב * הגמרא מביאה את הסיפור המפורסם על "תנורו של עכנאי", שבעקבותיו נידו את רבי אליעזר. * עמד רבי יהושע על רגליו ואמר "לא בשמים היא", שכבר נתנה תורה מהר סיני אין אנו משגיחין בבת קול. (ואליהו אמר שבאותה שעה הקב"ה חייך ואמר "נצחוני בני נצחוני בני"). * כל השערים ננעלים חוץ משערי אונאה. * המאנה/הלוחץ את הגר עובר בשלושה לאוין. * מום שבך אל תאמר לחברך.
דף ס עמוד א * במשנה ובגמרא מבואר באלו תנאים מותר למוכר לערב דבר מה נוסף באוכל שמוכר. * רבי אלעזר מדייק מהמשנה שכל מקום שנאמר במשנה "באמת אמרו" כך היא ההלכה. * רבי אחא מתיר לערב אוכל ממינים שונים ולמוכרו, ואין המוכר צריך להודיע לקונה על כך, במקרים בהם יכול הקונה לטועמו קודם שהוא קונה אותו. * לדעת רבי יהודה אסור לחנווני לחלק קליות ואגוזים לתינוקות מפני שהוא מרגילם לבוא אצלו, וחכמים מתירים כי חברו החנווני יכול לחלק דבר אחר ויבואו גם אליו. * לדעת רבי יהודה אסור למכור בזול מפני שמרגיל לבוא אצלו ומקפח מזונות חברו, וחכמים מתירים. דף ס עמוד ב * רבי אחא מתיר למוכר לייפות את סחורתו בדבר הנראה לעין הקונה. * בגמרא מבואר באלו אופנים מותר למוכר לייפות את סחורתו. * פרק חמישי ("איזהו נשך"), המתחיל בעמוד זה, עוסק בדיני ריבית. * המלווה בריבית עובר בשני לאוין (איסור 'נשך' ואיסור 'מרבית').
דף סא עמוד א * רבינא מביא את המקור לכך שיש למלוה איסור נשך באוכל וריבית בכסף (ומבארת הגמרא שלא חלק על הברייתא שהובאה קודם לכן שלמדה זאת מגזירה שוה). * רבא מסביר מדוע התורה היתה צריכה לכתוב לאו נפרד בריבית בגזל ובאונאה, ולא היה ניתן ללמוד אחד מחברו. דף סא עמוד ב * בגמרא מבואר מדוע התורה כתבה "לא תגנובו" ולאו במשקלות (והרי ניתן ללמוד אותם מריבית ואונאה). * אסור לגנוב גם אם בדעתו להחזיר את הגניבה ואינו גונב אלא כדי לצער את חברו או אם גונב מתוך מטרה לשלם כפל לחברו (שרוצה לההנותו). * במצות ריבית ציצית ומשקלות אפשר לרמות את הבריות בלא שיבחינו בכך, ולכן הזכירה בהם התורה את יציאת מצרים לרמז שהקב"ה שהבחין מיהו בכור ביציאת מצרים יבחין גם ברמאותו ויפרע ממנו. * התורה הזכירה את יציאת מצרים בפרשיית ציצית כדי לרמז שהקב"ה שהבחין מיהו בכור ביציאת מצרים עתיד להיפרע ממי שמערב קרבי דגים טמאים בקרבי דגים טהורים ומוכרן לישראל. * אמר הקב"ה: אילמלא העליתי את ישראל ממצרים אלא בשביל דבר זה שאין מטמאין בשרצים - דיי. * ריבית מהתורה (ריבית קצוצה) - נחלקו האמוראים אם בית דין כופים את המלווה להחזיר כאשר הלווה תובע אותו, וריבית דרבנן (אבק ריבית) - לדעת כולם לא כופים אותו.