סקר
לקראת סיום מסכת עירובין






 
מספר צפיות: 8
דף לה עמוד א
* "תמת ישרים תנחם" (משלי יא/ג) - אם ראית אדם שנתעשר מן השמים, תדע שאדם נאמן הוא, שאלמלא זאת לא זכה לכך.
* שומר שאינו יודע היכן הניח את הפקדון, נחשב הדבר כפשיעה.
* הגמרא מכריעה להלכה ש"שומא" חוזרת לעולם (=קרקע שהעריכו את שוייה ונטלוה מאדם החייב ממון לחבירו על מנת לפרוע בה את חובו, חוזרת היא אליו, גם לאחר זמן רב, אם השיג ממון ובא לפדותה), שנאמר "ועשית הישר והטוב".

דף לה עמוד ב
* קרקע שגבו לו בית דין עבור חובו - יש 3 דעות של אמוראים מאימתי היא קנויה לו לאכול את פירותיה.
* השוכר פרה מחבירו והשאילה לאחר ומתה כדרכה - ישבע השוכר למשכיר, כדי להפיס את דעתו, שמתה כדרכה, ויפטר (כי שוכר פטור באונס), והשואל ישלם לשוכר (כי שואל חייב באונס).
מספר צפיות: 6
דף לו עמוד א
* שבועת שקר שנפטר על ידה מחיוב ממון - חייב בקרבן אשם, שבועת ביטוי שפתים לחוד (שאין בה כפירת ממון) - חייב בקרבן חטאת.
* רבי אמי סובר שכל שבועה שהדיינים משביעים אותה אין חייבין עליה משום שבועת ביטוי, ור' ירמיה חולק עליו.
* שומר שמסר את הפקדון לשומר אחר ואירע לבהמה נזק - לדעת רב פטור השומר הראשון מכל מה שהיה נפטר אילו היה הדבר קורה אצלו, ולדעת רבי יוחנן חייב.

דף לו עמוד ב
* רבא סובר ששומר שמסר לשומר חייב, בגלל שהמפקיד יכול לומר לשומר הראשון שהוא מאמין רק לו בשבועה ולא לזה שמסר לו (ואילו אביי סובר בעמוד הקודם שהטעם הוא בגלל שהמפקיד יכול לומר לשומר הראשון ש"אין רצוני שיהא פקדוני ביד אחר").
* פשע בבהמה שנמסרה לו לשמור שלא נעל בפניה כראוי, ויצאה מביתו לאגם, ומתה לבסוף כדרכה - נחלקו אביי ורבא אם רבה מחייב או פוטר.
מספר צפיות: 8
דף לז עמוד א
* במשנה (בתחילת הפרק) מובא שאם השומר שילם ולא רצה להישבע שנגנב ממנו החפץ, הרי שאם יימצא הגנב הוא יקבל את תשלומי הכפל - ונחלקו האמוראים בסוגייתנו אם רבי יוסי חולק על כך או לא.
* הגמרא דנה באלו מקרים של ספק מוציאים ממון מהמוחזק בממון ובאלו מקרים לא (ומבדילה בין גזל לבין פקדון, וכן בחילוקים נוספים).

דף לז עמוד ב
* מצא אבידה שאין בה סימן במקום שיש ספק שמא הונחה שם מדעת הבעלים - לכתחילה לא יטול, ואם נטל ובא אדם ואמר שהיא שלו ולא נתן בה סימן לא יחזיר לו.
* דעת רבי עקיבא היא שבמקרה של ספק מוציאים ממון מהמוחזק בממון רק במקרה של "ברי ושמא", אך במקרה של "שמא ושמא" לא מוציאים ממון אא"כ בא לצאת ידי שמים.
מספר צפיות: 11
דף לח עמוד א
* לדעת ת"ק, מי שהפקידו אצלו פירות, אפילו הן אבודין לא יגע בהן, והטעם לכך - רב כהנא: אדם רוצה בקב שלו מתשעה קבים של חבירו, רב נחמן בר יצחק: מחשש שהמפקיד עשאן תרומה ומעשר על מקום אחר.
* רבי יוחנן סובר שת"ק מודה לרשב"ג שאם הפירות אבודין יותר מכדי חסרונן שימכרם בב''ד (מפני שהוא כמשיב אבידה לבעלים).
* גבאי צדקה בזמן שאין להם עניים לחלק פורטים לאחרים ואין פורטים לעצמם (כדי שלא יחשדו שלקחו לעצמם).

דף לח עמוד ב
* שבוי שנשבה ולא שמעו בו שמת - לדעת רב אין מורידים קרוב לנכסיו כדי לעובדם ולשומרם, ולדעת שמואל כן מורידים. [וגם התנאים נחלקו בכך].
* שבוי שנשבה ולא שמעו בו שמת - לדעת כולם אין מתירים ליורשים למכור את נכסי אביהם.
מספר צפיות: 6
דף לט עמוד א
* שבוי שנשבה - מורידים קרוב לנכסיו (שיטפל בנכסיו), יצא לדעת - אין מורידים קרוב לנכסיו.
* שבוי שנשבה והניח תבואה הראויה לקצור - בית דין מעמידים אפוטרופוס שידאג לקצירה ואח"כ מורידים קרוב לנכסיו.
* אין מורידים קטן לנכסי שבוי, כיון שעלול להפסידם ולא לדאוג להם כראוי.

דף לט עמוד ב
* הגמרא מביאה מקרה בו באים לידי ביטוי הכללים הבאים: מורידים קרוב לנכסי שבוי (לדעת רשב"ג), אין מורידים קרוב לנכסי קטן, אין מורידים קטן לנכסי שבוי.
* "ויכר יוסף את אחיו והם לא הכירוהו" - מלמד שיצא בלא חתימת זקן ובא בחתימת זקן.
* המוציא מחבירו עליו הראיה - אך במקרה שהמוחזק ברכוש הוא אלים (ויראים להעיד נגדו) אז על המוחזק להביא ראיה שהרכוש שלו.
מספר צפיות: 4
דף מ עמוד א
* המשניות בעמוד זה עוסקות בפקדון שדרכו הולך להיות הולך ונחסר, כגון פירות (ועירב פירות אלו בתוך פירותיו), כיצד מחשבים קלקול זה כאשר השומר מחזיר את הפקדון.
* אורז קלוף נחסר פחות מאשר אורז שאינו קלוף, והמשנה עוסקת באורז קלוף.

דף מ עמוד ב
* המשתכר (בדברים שיש בהם חיי נפש) - אל ישתכר יותר על שתות.
* לדעת אביי: המוכר לחבירו שמן סתם והשמן מזוקק - מותר למוכר לערב את השמרים עם השמן ולתת לקונה שמן עם שמרים לדעת רבי יהודה, וחכמים חולקים. ולדעת רב פפא רבי יהודה אוסר וחכמים מתירים.
מספר צפיות: 4
דף מא עמוד א
* האפשרות הראשונה המובאת בגמרא לביאור המשנה שבסוף העמוד הקודם ("חבית") היא שהרישא היא כדעת רבי ישמעאל והסיפא היא כדעת רבי עקיבא, ועל כך אמר רבי יוחנן שמי שיצליח לבאר את המשנה כולה כדעת תנא אחד הוא יוביל כליו לבית המרחץ, ובהמשך הסוגיה 3 אמוראים ביארו את המשנה כולה כדעת רבי ישמעאל.
* האמוראים נחלקו אם שליחות יד צריכה חסרון (=שומר השולח יד בפקדון מתחייב באונסין רק אם החסיר ממנו) או לא..

דף מא עמוד ב
* הגמרא מביאה 2 אפשרויות לבאר את טעמו (מקורו) של לוי הסובר ששליחות יד אינה צריכה חסרון.
* שומר חינם שטען שהפקדון נגנב ונמצא שהוא עצמו גנבו - חייב תשלומי כפל רק אם כבר נשבע על טענתו.
מספר צפיות: 4
דף מב עמוד א
* לעולם ישליש אדם את מעותיו שליש בקרקע ושליש בפרקמטיא ושליש תחת ידו.
* אין הברכה מצויה אלא בדבר הסמוי מן העין / אלא בדבר שאין העין שולטת בו.
* לדעת שמואל כספים אין להם שמירה אלא בקרקע.
* הגמרא מכריעה להלכה שתחלתו בפשיעה וסופו באונס חייב.

דף מב עמוד ב
* כל המפקיד - על דעת אשתו ובניו הוא מפקיד (=על דעת שלא יהא שומר נמנע מלמוסרן לאנשי ביתו הגדולים).
* מובאים 3 מקרים בהם התלבטו האמוראים כיצד לפסוק להלכה ("היכי נדיינו דייני להאי דינא").
מספר צפיות: 3
דף מג עמוד א
* המפקיד מעות אצל שולחני והמעות לא קשורות בצרור, ונאנסו המעות - לדעת רב הונא חייב השולחני באחריותן ואפילו לא נשתמש עדיין במעות, ולדעת רב נחמן פטור (אא"כ אבדו ממנו שלא באונס).
* לדעת רבה מי שגזל חבית יין מחבירו, ובתחילה היתה שוה זוז וכעת שוה 4 זוזים - אם שבר אותה משלם 4, ואם נשברה ממילא משלם זוז.

דף מג עמוד ב
* לדעת רבא שליחות יד אינה צריכה חסרון.
* לדעת רבא שואל שלא מדעת נחשב גזלן לשיטת חכמים.
* ישנה מחלוקת תנאים אם שבח גזילה הוא של הגזלן או לא.
* שמואל פוסק כרבי עקיבא הסובר שהשולח יד בפקדון משלם כשעת התביעה, ונחלקו האמוראים אם מודה רבי עקיבא במקרה שיש עדים כמה היתה שוה ביום שגזלה וראו שגזלה הימנו אם משלם כשעת הגזילה.
מספר צפיות: 3
דף מד עמוד א
* "על כל דבר פשע" - בית שמאי לומדים מפסוק זה שהחושב לשלוח יד בפקדון, חייב, אך בית הלל (החולקים) סוברים שמפסוק זה לומדים שאם אמר לעבדו/לשלוחו לשלוח יד וכן עשה, חייב.
* פרק רביעי ("הזהב") מתחיל בעמוד זה.
* מי שפרע מאנשי דור המבול ומדור הפלגה הוא עתיד להפרע ממי שאינו עומד בדבורו.

דף מד עמוד ב
* רב אשי סובר שמסתבר כפי שסבר רבי בילדותו (ולא כפי שסבר בזקנותו) שזהב נחשב ל"מטבע" והכסף נחשב ל"פירות" (במקרה בו 2 אנשים קונים זה מזה כסף תמורת זהב).
* הגמרא ניסתה לדייק שגם ר' חייא סובר שבמקרה הנ"ל זהב נחשב ל"מטבע" אך דחתה דיוק זה.
* רבא הביא תנא שסובר שבמקרה הנ"ל זהב נחשב ל"מטבע".
* מי שיש לו סלעין כסף מעשר שני לא יחליפם בדינר זהב להקל המשוי מעליו לדעת ב"ש, אך ב"ה מתירים, ונחלקו רבי יוחנן וריש לקיש אם גם בפירות מעשר שני אוסרים ב"ש להחליף בדינר זהב.
מספר צפיות: 3
דף מה עמוד א
* לדעת רבי יוחנן אסור ללות דינר זהב בדינר זהב (שמא יוקירו ויבא לידי רבית), אבל מותר לחלל מעשר שני על דינר זהב.
* לפי ה"לישנא אחרינא" (שנדחתה בסוף העמוד) רבי יוחנן וריש לקיש נחלקו האם בית שמאי מודים לבית הלל שניתן לחלל פירות מעשר שני על מעות או לא.

דף מה עמוד ב
* לפי ה"אי אתמר הכי אתמר" (המובא בסוף העמוד הקודם ובתחילת עמוד זה) רבי יוחנן וריש לקיש נחלקו האם בית שמאי מודים לבית הלל שניתן לחלל פירות מעשר שני על דינרי זהב או לא.
* רב ולוי נחלקו אם "מטבע נעשה חליפין" (=אם נתן מטבע בתורת חליפין כיון שמשך זה את המעות נקנה לו החפץ שלו בכל מקום שהוא) או לא.
* גם מי שסובר שאין מטבע נעשה חליפין, מכל מקום כן ניתן לקנות מטבע בקנין חליפין.
מספר צפיות: 5
דף מו עמוד א
* הגמרא מוכיחה מברייתא ש"אין מטבע נקנה בחליפין" (שלא כדעת רב פפא שבסוף העמוד הקודם, וגם רב פפא חזר בו).
* גם עולא, רבי אסי ורבי יוחנן, סוברים ש"אין מטבע נעשה חליפין" [והגמרא מקשה עליהם 3 קושיות בדף זה ומתרצת].

דף מו עמוד ב
* לדעת רב ששת ניתן לבצע קנין חליפין באמצעות פירות, אך לדעת רב נחמן לא ניתן (אלא ניתן רק באמצעות כלי).
* לדעת רבי יוחנן, מדין תורה במטלטלים הקנין חל בעת מסירת המעות אך חכמים אמרו שהקנין יחול בזמן המשיכה, ואילו ריש לקיש סובר שמדין תורה הקנין חל בזמן המשיכה.
1 2 3 4 5 6 7 8
אדם סלומון
© כל הזכויות שמורות לפורטל הדף היומי | אודות | צור קשר | הוספת תכנים | רשימת תפוצה | הקדשה | תרומות | תנאי שימוש באתר | מפת האתר