סקר
עם סיום מסכת עירובין






 
מספר צפיות: 4
דף צז עמוד א
* הדר בחצר חבירו (שאינה עומדת להשכרה) שלא מדעתו - אינו צריך להעלות לו שכר, אך אם הלוהו ודר בחצר חבירו - צריך להעלות לו שכר (כדי שלא יראה כריבית).
* התופס את עבדו של חבירו ועשה בו מלאכה - פטור מלשלם לבעליו את שכר פעולתו (אם עשה כן ביום שאין לבעליו לתת לו מלאכה).
* גזל מטבע ולאחר מכן פסלה המלכות את השימוש בסוג מטבע זה - נחלקו האמוראים אם חייב לשלם.

דף צז עמוד ב
* המלוה את חבירו על המטבע (=מכר לחבירו סחורה וחבירו התחייב לו בתמורתה סכום מסוים של מטבעות, רש"י) ונפסלה המטבע (אך ראויה לשימוש במדינה אחרת) - נחלקו רב ושמואל אם חייב לשלם לו מטבע היוצא באותה שעה או שיכול לפרוע מהמטבע שנפסל כאן.
* על המטבעות של ירושלים היה כתוב מצד אחד "דוד ושלמה" ומהצד השני "ירושלים עיר הקודש".
מספר צפיות: 4
דף צח עמוד א
* הזורק מטבע של חבירו לים הגדול - פטור (וזה במקרה בו היתה המטבע ביד בעלים והכהו זה תחת ידו וניתזה לים והמים בים צלולים).
* המשפשף מטבע של חבירו ומחק את הצורה המוטבעת עליו - פטור (וזה במקרה בו לא חיסר כלום מהמטבע).
* הצורם אוזן פרתו של חבירו - פטור.
* השורף שטרו של חבירו - פטור.

דף צח עמוד ב
* גזל חמץ לפני הפסח ובא אחר ושרפו במועד - פטור, שהכל מצווים עליו לבערו; אך אם שרפו לאחר הפסח - מחלוקת ר' שמעון ורבנן (נחלקו אם דבר הגורם לממון נחשב לממון).
* במשנה (צו ע"ב) נאמר שמי שגזל חמץ ועבר עליו הפסח אומר לו "הרי שלך לפניך" - רב חסדא סבר שזו דעת רבי יעקב אך חכמים חולקים על כך, אך רבה דחה את דברי רב חסדא.
* לדעת רב אסי: אם נתן עצים לנגר לעשות לו כלי, ועשה הנגר כלי ואח"כ שבר אותו - פטור הנגר מלשלם דמי כלי גמור, ומשלם רק דמי עצים.
מספר צפיות: 3
דף צט עמוד א
* הגמרא מביאה סיוע לדברי רב אסי (הסובר ש"אומן קונה בשבח כלי") ודוחה את הסיוע, ואח"כ מקשה על רב אסי ומתרצת.
* לדעת רב ששת: בעל הבית שנתן לאומן לעבוד בקבלנות ולא שילם את שכרו בזמנו - אינו עובר עליו משום 'בל תלין'.
* הגמרא מעלה כאפשרות שרבי מאיר וחכמים נחלקו אם "אומן קונה בשבח כלי", אך דוחה זאת.

דף צט עמוד ב
* נחלקו התנאים אם המקדש במלוה ובפרוטה מקודשת או לא.
* שמואל סובר שלשיטת רבי מאיר טבח אומן (אפילו בחינם) שקלקל חייב לשלם.
* לדעת רבי יוחנן: טבח אומן (בשכר) שקלקל חייב ואפילו הוא אומן כטבחי ציפורי.
* אסור לדיין לומר לאחר הדין "אני מזכה וחבירי מחייבין אבל מה אעשה שחבירי רבו עלי".
מספר צפיות: 3
דף ק עמוד א
* בברייתא מובא שאדם מצווה להתנהג לפנים משורת הדין.
* ריש לקיש אמר שרבי מאיר דן "דינא דגרמי" (מחייב את הגורם הפסד לחבירו בדרך "גרמי"), והגמרא מחפשת את המקור לשיטת רבי מאיר זו (3 הנסיונות הראשונות למציאת המקור נדחו והרביעי נשאר למסקנה).

דף ק עמוד ב
* במשנה מובאים אופנים נוספים של אומן שפשע במלאכתו והפסיד את בעל הבית, והדין במקרים אלו.
* אומן שצבע את הצמר כראוי אלא ששינה מהצבע שציוה בעל הבית - לדעת רבי מאיר האומן נחשב לגזלן ולכן משלם את דמי הצמר, ולדעת רבי יהודה קנסו אותו להחזיר את הצמר עם השבח, ובעל הבית חייב לשלם לו או את ההוצאות או את השבח (הנמוך מבין השנים).
מספר צפיות: 3
דף קא עמוד א
* נגר שקיבל עצים מבעל הבית ועשה מהם כלי אחר ממה שביקש ממנו - לדעת רבי מאיר הנגר נחשב לגזלן ולכן משלם את דמי העצים, ולדעת רבי יהודה קנסו אותו להחזיר את הכלי שעשה, ובעל הבית חייב לשלם לו או את ההוצאות או את השבח (הנמוך מבין השנים).
* מובאת שאלה בגמרא בלשון זו: "יש שבח סמנין על הצמר או אין שבח סמנין על הצמר" (=צמר שצבעו על ידי סמנים, האם נחשב ששבח הסממנים הינו בעין על גבי הצמר) - והגמרא מתלבטת באריכות לבאר את השאלה.

דף קא עמוד ב
* "דם תבוסה" (=הרוג שיצא ממנו רביעית דם וספק אם יצא בחייו או במותו) אסור מדרבנן, ולכן הקילו שדם תבוסה הבלוע בבגד ואינו יוצא בכיבוס יחשב כאינו בעין על אף שנראה על גבי הבגד.
* קדושת שביעית נוהגת ב"מי שהנאתו וביעורו שוין" (בדבר שדרך השימוש וההנאה ממנו הוא בו בזמן שהדבר מתכלה ומתבער מן העולם).
מספר צפיות: 3
דף קב עמוד א
* ישנה מחלוקת תנאים אם 'סתם עצים' להסקה הם עומדים (ולכן אף אם ליקטם להאיר לא חלה עליהם קדושת שביעית).
* רב הונא פסק שהלכה כרבי יהושע בן קרחה שמותר ליפרע מן הגוי מלוה על פה אף בסמוך ל"יום אידם".
* רב יוסף (לפי האפשרות הראשונה בגמרא) סובר ש"כולה נזיקין חדא מסכתא היא".

דף קב עמוד ב
* הנותן מעות לשלוחו ליקח לו חטין ולקח מהם שעורין: בברייתא אחת נפסק שאם הוזלו/התייקרו דמי המקח - ההפסד/הרווח של השליח, ובברייתא שניה נפסק שאם הוזלו - ההפסד של השליח, אך אם התייקרו - הרווח לשניהם [ורבי יוחנן ורבי אלעזר נחלקו כיצד ליישב את הסתירה בין הברייתות].
* לדעת בני מערבא הנותן מעות לשלוחו שיקנה לו שעורין וקנה לו חיטין לא קנה בעל המעות את החיטין כיוון שכוונת המוכר להקנות ללוקח שלפניו ולא לבעל המעות.
מספר צפיות: 3
דף קג עמוד א
* מותר אדם לתת לחבירו מעות ולפסוק עימו שיתן לו את הפירות לאחר זמן לפי השער הזול של עכשיו אפילו אם יתייקרו לאחר מכן, אך לא שיתן לו דמים כשווי הפירות בשער היוקר (מפני שנראה כריבית).
* הגוזל את חבירו ממון השוה פרוטה ונשבע לו בשקר שלא גזלו וחזר והודה שגזלו - יוליכנו הגזלן אחריו את הגזילה אפילו אם הנגזל נמצא בקצה העולם.

דף קג עמוד ב
* גזל אחד מחמשה ואינו יודע איזה מהן גזל וכל אחד אומר אותי גזל - לדעת רבי טרפון מניח גזילה ביניהם ומסתלק, ולדעת רבי עקיבא עליו לשלם את הגזילה לכל אחד ואחד (והגמרא דנה כאיזו דעה סוברת משנתנו).
* כל מקום שמוזכר "מעשה בחסיד אחד" הכוונה היא או לרבי יהודה בן בבא או לרבי יהודה ברבי אילעאי.
מספר צפיות: 3
דף קד עמוד א
* שליח שמינה אותו המשלח בפני עדים להביא לו כסף שיש לו ביד חבירו - נחלקו האמוראים אם נחשב לשליח של בעל הכסף (ואם נאנסו בדרך פטור חבירו) או לא.
* התנא שבברייתא סובר ששליח בית דין, שמינה אותו הגזלן, אינו פוטר את הגזלן אלא משהגיעה הגזילה לידי שלוחו של נגזל (ולא כמו שהגמרא העמידה את המשנה לשיטת רב חסדא).

דף קד עמוד ב
* האמוראים נחלקו אם שומר רשאי לשלוח את המעות שהופקדו בידו ביד שליח המביא סימן מהמפקיד כראיה שהוא שלוחו כאשר עדים חתומים על הסימן.
* הגמרא מדייקת מהמשנה שתשלום "חומש" שחייבה התורה את הגזלן שנשבע לשקר הוא חיוב "ממון" ולא "כפרה" ולכן גם יורשיו חייבים בכך.
מספר צפיות: 3
דף קה עמוד א
* במשנה (קג ע"א) נאמר שאם מחל הנגזל על הקרן חוץ מפחות משוה פרוטה, אין הגזלן חייב להוליכה אחריו למדי - ובסוגייתנו יש 2 לישנות חלוקות האם דין זה הוא רק כאשר הגזילה אבדה וחייב לשלם לו את דמיה, או גם כאשר הגזילה עצמה קיימת בעולם (ולא חוששים שמא תתייקר ותהיה שוה פרוטה).
* גזל 2 חפצים השווים פרוטה והחזיר אחד מהם לנגזל - החפץ שנשאר בידו לא נחשב כגזול (כי שווה פחות מפרוטה) אך לא קיים הגזלן מצות השבה (ומוטל עליו להשיבה).

דף קה עמוד ב
* התנאים נחלקו לגבי מי שמשביע עד אחד שיבוא להעיד עבורו ונשבע העד לשקר שאינו יודע לו עדות, אם פטור העד מקרבן שבועת העדות או חייב (ונחלקו אם דבר הגורם לממון נחשב לממון או לא).
* לדעת רב ששת שומר הכופר בפקדון שבידו ואומר שלא היו דברים מעולם ובאו עדים שראו את הפקדון ברשותו - אף שלא נשבע לשקר, הריהו נעשה עליו גזלן ע"י כפירתו וחייב באונסין.
מספר צפיות: 3
דף קו עמוד א
* למסקנת הסוגיה (לאחר דיון ארוך בשיטת רב), שיטת רב ע"פ רבא היא כך: התובע את חבירו על סכום כסף שלו שנמצא אצל חבירו, והנתבע טוען שזה אבד ונשבע על כך, ואח"כ באו עדים והעידו ששיקר - פטור מלהשיבו.
* רב המנונא היה תלמידו של רב.

דף קו עמוד ב
* רבי יוחנן סובר ששומר הטוען 'טענת גנב' בפקדון ונשבע על כך ונפטר מלשלם, ולאחר מכן באו עדים שהוא עצמו גנבו, משלם תשלומי כפל, ואם טבח או מכר משלם 4 ו-5.
* רבי יוחנן סובר ששומר אבידה הטוען 'טענת גנב' ונשבע שנגנבה והוא פטור, ובאו עדים שהוא עצמו גנבה - משלם תשלומי כפל.
מספר צפיות: 4
דף קז עמוד א
* לדעת רבי יוחנן (בסוף העמוד הקודם) שומר הטוען 'טענת גנב' בפקדון אינו חייב להשבע שנגנב הפקדון "עד שיכפור במקצת ויודה במקצת", ורבי חייא בר יוסף (בעמוד שלנו) חולק על כך ומחייב שבועה גם אם כפר בכל.
* כופר בכל: במלוה - נאמן (כי אין אדם מעיז פניו לשקר בפני זה שעושה לו טובה), בפקדון - לא נאמן (וחייב שבועה).

דף קז עמוד ב
* לדעת רבי חייא בר יוסף, שומר חינם הטוען שנגנב ממנו הפקדון, אינו חייב כפל אלא אם העידו עדים שלפני שנשבע לשקר עשה בה מלאכה לצורך עצמו, ורבי יוחנן חולק.
* לדעת רב ששת, שומר הטוען שנגנב ממנו הפקדון, אם שלח בו יד קודם שנשבע לשקר - פטור מכפל.
מספר צפיות: 3
דף קח עמוד א
* אדם יכול להתחייב על שמירת פקדון אחד שני חיובי כפל או שני חיובי חומש (אם לאחר שטען את טענתו בפעם הראשונה והתחייב, חזר שוב וטען טענה זו) .
* שומר שנשבע שנגנב ממנו הפקדון ובכל זאת שילם לבעלים, ואח"כ נמצא הגנב - נחלקו האמוראים מי זכאי בתשלום הכפל (השומר או הבעלים).

דף קח עמוד ב
* שומר ששילם לבעלים את שווי הפקדון ולא רצה להישבע שהפקדון נגנב ולהפטר, ואח"כ נמצא הגנב - הגמרא מתלבטת מי נחשב לבעל דינו של הגנב (ולכן נחלקו במקרה שהודה הגנב בפני הבעלים אם נפטר בכך מתשלום כפל).
* פקדון שנגנב באונס ואח"כ נמצא הגנב: במקרה של שומר שכר - חייב השומר לשלם לבעלים והשומר יתבע את הגנב (ולא יכול להיפטר בשבועה), ובמקרה של שומר חינם - נחלקו האמוראים אם יש לו גם אפשרות לבחור להישבע שנגנבה ולהיפטר (והבעלים יתבעו את הגנב).
1 2
אדם סלומון
© כל הזכויות שמורות לפורטל הדף היומי | אודות | צור קשר | הוספת תכנים | רשימת תפוצה | הקדשה | תרומות | תנאי שימוש באתר | מפת האתר