סקר
עם סיום מסכת עירובין






 
מספר צפיות: 3
דף סג עמוד א
* כל העמוד עוסק בבירור המקור לכך שתשלומי כפל (שחייב הגנב) נוהג בכל דבר (למעט: קרקעות, עבדים, שטרות) - והלימוד הוא באמצעות "ריבוי ומיעוט".
* במעות מעשר שני בירושלים יכול לקנות דבר שהוא "פרי מפרי (דבר שנוצר מדבר אחר שאף הוא נוצר מדבר אחר) וגידולי קרקע (צומח מן הארץ)" - דין זה נלמד באמצעות "כלל ופרט וכלל".

דף סג עמוד ב
* מוצא אבידה שטען שלאחר שמצאה נגנבה ממנו ונשבע על כך ואח"כ באו עדים שהיא ברשותו - משלם תשלומי כפל (לדעת ר' יוחנן).
* שומר הטוען שהפקדון נגנב ונשבע על כך אך העדים מעידים שהוא בעצמו גנבו - חייב לשלם תשלומי כפל, אך אם טוען שהפקדון אבד ממנו והעדים מעידים שהוא אצלו וגנבו - לא משלם תשלומי כפל (והגמרא מביאה את המקור לדינים אלו).
מספר צפיות: 3
דף סד עמוד א
* כל העמוד עוסק בבירור המקור לכך שגנב חייב לשלם כפל (לשיטה הסוברת בעמוד הקודם שהפסוק "אם ימצא הגנב ישלם שנים" עוסק בטוען טענת גנב ולא בגנב).
* לשיטת "תנא דבי רבי ישמעאל" אף כאשר מופיעים בפסוקים שני כללים שאינם דומים, ניתן לדרוש אותם בכלל ופרט וכלל.

דף סד עמוד ב
* בארץ ישראל אמרו שכל מקום שאתה מוצא בפסוק שני כללים הסמוכים זה לזה ואילו הפרט נאמר אחריהם, ניתן בכל זאת לדרוש את הפסוק בכלל ופרט וכלל (ודרוש את הפרט כאילו הוא נאמר ביניהם).
* ישנה מחלוקת במקרה של "מודה בקנס ואח"כ באו עדים" אם פטור או חייב.
* לדעת תנא דבי רבי ישמעאל: כל פרשה שנאמרה כבר בתורה ונשנית פעם שניה בתורה - שוב לא נשנית אלא לדבר אחד שנתחדש בה, ורק בגללו נשנית כל הפרשה עם פרטיה (ולא לשם דרשות נוספות).
מספר צפיות: 6
דף סה עמוד א
* לדעת רב: אם נשתנה מחיר הבהמה הגנובה בין שעת הגניבה לשעת העמדה בדין ונהיה זול יותר - משלם את הקרן לפי השווי בשעת הגניבה, ותשלומי כפל ותשלומי ארבעה וחמשה משלם לפי שעת העמדה בדין.
* לדעת רבה (ורב מסכים): מי שגזל חבית יין מחבירו ומחירה התייקר, אם שבר את החבית או שתה את היין - משלם כפי מחירה כעת, אם נשברה החבית מאליה - משלם כשעת הגזילה.

דף סה עמוד ב
* בעל הבית שטען טענת גנב בפקדון ונשבע על כך ובאו עדים והעידו שהפקדון בידו ואח"כ הודה על כך - לדעת רבי יעקב משלם תשלומי כפל ואשם וחומש, ולדעת חכמים פטור מחומש, ולדעת רבי שמעון בן יוחאי פטור גם מאשם.
* גנב טלה ונעשה איל - שינוי הוא, ולכן קנאו, ואם טבח ומכר אינו משלם ארבעה וחמשה, לדעת רבי אילעא, ורבי חנינא חולק.
מספר צפיות: 3
דף סו עמוד א
* "שינוי" קונה מהתורה (=שינוי שעשה הגנב בגניבה בידים, קונה את הגניבה לגנב, ואינו משלם לבעלים אלא מעות, ודין זה הוא מהתורה), והביא רבה מקור לכך מהתורה וכן מ-2 משניות.
* רבה מסתפק אם "יאוש" קונה מהתורה או מדרבנן (= שנתייאשו הבעלים מן הגניבה, והגנב קונה את הגניבה ביאוש בעלים ואינו משלם לבעלים אלא מעות), ורב יוסף סובר שאינו קונה אפילו לא מדרבנן.

דף סו עמוד ב
* מובאות 2 קושיות על רבה (הסובר שיאוש קונה בגניבה) וקושיה אחת (ועוד קושיה בעמוד הבא) על רב יוסף (הסובר שיאוש לא קונה) - ומתרצים את הקושיות.
* שינוי השם (של גזילה) כשינוי מעשה - וכשם שעל ידי שינוי מעשה קונה הגזלן את הגזילה, כך גם בשינוי השם (ולדעת רבי זירא בעמוד הבא רק בתנאי שמדובר בשינוי השם שלא יכול לחזור לשמו הקודם).
מספר צפיות: 3
דף סז עמוד א
מים שאובים פוסלים את המקוה מדרבנן.
* יש מחלוקת (2 לישנות) אם רב חסדא בשם רבי יונתן סובר ששינוי מעשה קונה את הגזילה לגזלן או לא (והמקור הוא מהפסוק "והשיב את הגזלה").
* עולא סובר שיאוש בעלים אינו קונה לגזלן את הגזילה (לענין שיוכל להקריבה על גבי המזבח - רש"י גיטין נה ע"א).

דף סז עמוד ב
* יש 2 מימרות סותרות של רבא אם יאוש בעלים קונה או לא קונה לגזלן את הגזילה - יתכן ששינה את דעתו, או שמימרה אחת היא של רב פפא תלמידו.
* דין תשלומי ארבעה וחמשה (למי שטבח או מכר דבר שגנב) נוהג רק בשור ושה, ולא לומדים מדין שביתת בהמה בשבת שנוהג בכל חיה ועוף (ודין זה נלמד מיתור המילה "שור" שבסוף הפסוק והמילה "שה" שבתחילת הפסוק).
מספר צפיות: 2
דף סח עמוד א
* רב (בסוף העמוד הקודם) סובר שיאוש לבד קונה, ולכן הגונב מגנב מתחייב בתשלומי כפל לבעלים רק אם גנב לפני יאוש הבעלים.
* רב נחמן ורב ששת חולקים על רב וסוברים שיאוש לבד לא קונה, ולכן גנב המוכר את הגניבה לאחר יאוש הבעלים חייב, אלא שנחלקו מה יהיה הדין אם מכר לפני שהתייאשו הבעלים (רב נחמן סובר שחייב ורב ששת חולק).

דף סח עמוד ב
* רבי אלעזר סובר כרב ששת (שחיוב הגנב במכירה הוא רק אם מכר לאחר שהתייאשו הבעלים).
* רבי יוחנן סובר שאם מכר את השור או השה לפני יאוש הבעלים - חייב, ואם מכר לאחר יאוש - רבי יוחנן סובר שחייב, וריש לקיש חולק.
מספר צפיות: 5
דף סט עמוד א
* הגמרא דנה ומקשה על דברי רבי יוחנן שאמר ש"גזל ולא נתייאשו הבעלים - שניהם אינן יכולים להקדיש, זה לפי שאינו שלו וזה לפי שאינו ברשותו".
* לדעת רבי יוחנן: הלכה כסתם משנה, וכן כל מקום ששנה רשב''ג במשנתנו הלכה כמותו חוץ מ-3 מקרים (ערב וצידן וראיה אחרונה).

דף סט עמוד ב
* רבי יוחנן סובר ש"אין ברירה" (ולכן: האחין שחלקו ירושת אביהם - דינם כלקוחות, ומחזירין זה לזה ביובל).
* רבי יוחנן אמר (בעמוד הקודם) ש"צנועין ורבי דוסא אמרו דבר אחד", ואביי ורבא ורבינא, כל אחד מהם העיר (באופן שונה), שהיה מקום לסבור אחרת לולי דברי רבי יוחנן.
מספר צפיות: 2
דף ע עמוד א
* הסוגיה הראשונה בעמוד עוסקת בדיני כתיבת הרשאה ("אורכתא").
* יש 2 מסורות חלוקות האם לדעת נהרדעי יכולים לכתוב כתב הרשאה על מטלטלים (אם יכול לתת הרשאה לשליח שלו להוציא מטלטלים מיד אדם אחר).
* המשנה מביאה אופנים שונים שגם בהם חייב הגנב בתשלומי ארבעה וחמשה (כגון: גנב וטבח ביום הכפורים).

דף ע עמוד ב
* במקרה בו יש 2 כתות עדים שכל אחת מעידה רק על "חצי דבר" - לדעת רבי עקיבא העדות לא מתקבלת, וחכמים חולקים.
* גנב ומכר בשבת משלם תשלומי ארבעה וחמשה, משום שאינו מתחייב מיתה על כך בשבת ולכן אינו נפטר משום "קים ליה בדרבה מיניה", אך במקרה בו מתחייב מיתה על המכירה בשבת (ובגמרא מובאות 2 אפשרויות לכך) יהיה פטור מתשלומי ארבעה וחמשה.
מספר צפיות: 3
דף עא עמוד א
* המתחייב מלקות אינו משלם ממון שנתחייב על ידי אותו מעשה אלא נפטר מהתשלומים, ורבי מאיר חולק (אך אם מתחייב מיתה אינו משלם ממון שנתחייב על ידי אותו מעשה).
* נחלקו האמוראים (בדעת רבי יוחנן הסנדלר, לפי רוב הראשונים) אם "מעשה שבת" (לדוגמא: אוכל שבושל בשבת) אסור מהתורה או מדרבנן.

דף עא עמוד ב
* הגמרא מבררת את דברי רבי מאיר (שבעמוד א) שאם גנב וטבח לעבודה זרה או אם גנב שור הנסקל וטבחו, משלם ארבעה וחמשה, למרות שלכאורה בשעת טביחה הם כבר אסורים בהנאה ולא נחשבים של הבעלים.
* גנב שור של שני שותפין וטבחו והודה לאחד מהן (ונפטר מלשלם לו כדין מודה בקנס שפטור) ואח"כ באו עדים שגנב וטבח - בתחילה סבר רב נחמן שפטור מלשלם לשותף השני, אך למחרת סבר שחייב לשלם לו חצי מתשלומי ארבעה וחמשה.
מספר צפיות: 3
דף עב עמוד א
* האמוראים נחלקו אם "ישנה לשחיטה מתחילה ועד סוף" (=על כל חלק וחלק מהשחיטה יש עליו שם שחיטה) או לא (=אין שם שחיטה על מעשה השחיטה אלא בסופה בגמר השחיטה) - ולא ניתן להוכיח מהמשנה (בדף ע עמוד א) כאחת הדעות.
* רב אשי סובר שהגנב מתחייב בתשלומי ארבעה וחמשה על טביחה רק לאחר שחיטה שלימה (ולא די בתחילת שחיטה).

דף עב עמוד ב
* לא ניתן להוכיח מדברי רבי יוחנן אם סובר שחולין שנשחטו בעזרה נאסרים בהנאה מהתורה או רק מדרבנן (כפי שרב חביבי מחוזנאה ניסה להוכיח).
* עד זומם - לדעת אביי נפסל למפרע משעת עדותו (וכל עדות שהעיד מאז ואילך פסולה), ולדעת רבא מכאן ולהבא (משעת הזמתו) הוא נפסל (ויש 2 לישנות אם רבא סובר בעיקר הדין כאביי).
מספר צפיות: 2
דף עג עמוד א
* במחלוקות אביי ורבא הלכה כאביי רק ב-6 מקרים, והסימן הוא יע"ל קג"ם, כאשר האות ע' מסמנת את המחלוקת בסוגייתנו לגבי עד זומם (שלדעת אביי נפסל למפרע משעת עדותו).
* הגמרא הקשתה ממשנתנו על שיטת אביי ותירצה.
* הגמרא דוחה את האפשרות שכבר נחלקו התנאים (חכמים ורבי יוסי) במחלוקת אביי ורבא (אלא הם כולם סוברים כשיטת אביי).

דף עג עמוד ב
* לשיטת רבי יוסי: תוך כדי דיבור של שאילת הרב לתלמיד ("שלום עליך") - נחשב כדיבור, אך תוך כדי דיבור של שאילת תלמיד לרב ("שלום עליך רבי ומורי") - אינו נחשב כדיבור.
* רבא סובר ש"הכחשה תחילת הזמה היא" (=עדים שהוכחשו ולאחר מכן הוזמו נעשים עדים זוממים), ואביי מקשה עליו.
מספר צפיות: 3
דף עד עמוד א
* אביי דחה את הראיה שהביא רבא מדברי הברייתא לשיטתו ש"הכחשה תחילת הזמה היא".
* רב אשי מבאר שהוכחת רבא לשיטתו מהברייתא, היא מהסיפא של הברייתא, ולא מהרישא של הברייתא כפי שהשתמע בתחילת הסוגיה (והגמרא מבארת כיצד דחה אביי הוכחה זו).

דף עד עמוד ב
* אדון שסימא את עין עבדו והפיל את שינו - העבד יוצא לחירות (בעקבות הנזק הראשון) והאדון משלם על הנזק השני.
* רבי יוחנן ורבי אלעזר נחלקו האם "הכחשה תחילת הזממה היא" או לא.
* רב סובר שמודה בקנס ואח"כ באו עדים פטור, ומהמשנה מוכח שלא כדבריו.
1 2 3 4 5
אדם סלומון
© כל הזכויות שמורות לפורטל הדף היומי | אודות | צור קשר | הוספת תכנים | רשימת תפוצה | הקדשה | תרומות | תנאי שימוש באתר | מפת האתר