סקר
לקראת סיום מסכת עירובין






 
מספר צפיות: 9
דף ה עמוד א
* המקור לכך שניתן לקדש אשה בשטר הוא מההיקש "ויצאה... והיתה" (כשם שמתגרשת בשטר כך יכולה להתקדש בשטר).
* 3 מקורות מובאים לכך שלא ניתן לגרש אשה באמצעות כסף (אלא רק באמצעות גט) [(1) סניגור יעשה קטיגור? (2) "וכתב לה" - בכתיבה מתגרשת ולא בכסף (3) "ספר כריתות" - ספר כורתה ואין דבר אחר כורתה].

דף ה עמוד ב
* רב הונא סובר שניתן לקדש (=לארס) אשה באמצעות "חופה" ולומד זאת בלימוד מיוחד מכסף שטר וביאה.
* נתן האיש כסף לאשה, והאשה היא זו שאמרה "הריני מקודשת לך" - לדעה הראשונה בגמרא: הקידושין לא חלים, לדעה השניה בגמרא: יש ספק אם הקידושין חלים.
מספר צפיות: 7
דף ו עמוד א
* הניב "יהודה ועוד לִקְּרָא?" מובא בסוגייתנו ופירושו שאין צורך בהוכחה הנוספת, כאשר הראשונה חזקה יותר (=וכי המקרא צריך סיוע ממנהג שביהודה?). בהשאלה משמש הביטוי כמעין הצהרת ענווה בעת הצטרפות ותמיכה בדעתם של אחרים, ומשמעותו כי דעת האומר אינה בעלת משמעות לאחר שחשובים יותר ממנו, כבר הביעו את דעתם בנידון, והוא רק מצטרף לדברי קודמיו.
* כל דיין שאינו יודע בטיב גיטין וקידושין לא יהא לו עסק עמהם.

דף ו עמוד ב
* "הרי את בת חורין" - אין זה גט. "הרי את לעצמך" - הרי זה גט.
* אמר לעבדו "אין לי עסק בך" - הרי הוא משוחרר.
* המקדש במלוה (במלוה שהלויתי לך) - אינה מקודשת.
* לא ניתן לקדש אשה ב"מתנה על מנת להחזיר" (כי זה דומה למקדש בחליפין).
מספר צפיות: 4
דף ז עמוד א
* אשה שאמרה לאיש "תן מנה לפלוני ואקדש לך מקודשת" - מקודשת.
* איש שאמר לאשה "הילך מנה והתקדשי לפלוני מקודשת" - מקודשת.
* אשה שאמרה לאיש "תן מנה לפלוני ואקדש אני לו" - מקודשת.
* אשה שאמרה לאיש "הילך מנה ואקדש אני לך" - אם הוא אדם חשוב, מקודשת (כי נהנית בכך שמוכן לקבל ממנה מתנה).
* "התקדשי לי לחציי" - מקודשת, "חצייך מקודשת לי" - לא מקודשת.

דף ז עמוד ב
* רבא התלבט האם במקרים הבאים חלין הקידושין:
חצייך בחצי פרוטה וחצייך בחצי פרוטה, חצייך בפרוטה וחצייך בפרוטה, חצייך בפרוטה היום וחצייך בפרוטה למחר, שני חצייך בפרוטה, שתי בנותיך לשני בני בפרוטה.
* רב פפא התלבט האם במקרה הבא חלין הקידושין: בתך ופרתך בפרוטה.
* רב אשי התלבט האם במקרה הבא חלין הקידושין: בתך וקרקעך בפרוטה.
מספר צפיות: 7
דף ח עמוד א
* "התקדשי לי במנה" ונתן לה רק דינר - הרי זו מקודשת (כעת) וישלים (אח"כ).
* "התקדשי לי במנה" והיה מונה והולך (את סכום הכסף כדי להגיע למנה) - רצה אחד מהן לחזור, אפילו בדינר האחרון, הרשות בידו.
* "התקדשי לי במנה" והניח לה משכון עליה במקום לתת לה את המנה עצמו - אינה מקודשת.

דף ח עמוד ב
* "התקדשי לי במנה" ונטלתו וזרקתו לפניו או לים או לאור או לכל דבר האבד - אינה מקודשת.
* "התקדשי לי במנה" ואמרה לו "תנם לאבא / לאביך /לפלוני" - אינה מקודשת, "על מנת שיקבלום לי" - מקודשת.
* "התקדשי לי במנה" ואמרה לו "תנם על גבי סלע" - אינה מקודשת, ואם היה סלע שלה מקודשת.
* "התקדשי לי בככר" ואמרה לו "תנהו לעני" - אינה מקודשת.
מספר צפיות: 8
דף ט עמוד א
* בקידושי שטר - גם אם השטר לא שוה פרוטה, הרי היא מקודשת.
* בקידושין הקונה (הבעל) כותב את השטר, בשונה ממכירת שדה שבה המוכר כותב את השטר (לדעת רבא דין זה הוא הלכה למשה מסיני, אך יש דעה שזה נלמד מפסוקים).

דף ט עמוד ב
* שטר קידושין צריך להיכתב "לשמה", כמו שבגירושין הגט צריך להיכתב "לשמה".
* שטר קידושין שנכתב שלא מדעתה (קודם הכתיבה לא נמלך בה ואח''כ הודיעה וקבלתה) - נחלקו האמוראים אם כשר.
* הגמרא מבררת את המקור לכך שניתן לקדש אשה בביאה (לדעת ר' יוחנן מהפסוק "בעולת בעל" ולדעת רבי מהפסוק "כי יקח איש אשה ובעלה").
מספר צפיות: 4
דף י עמוד א
* "כל הבועל דעתו על גמר ביאה" - ולכן "סוף ביאה" קונה את האשה (בקנין קידושין).
* המקדש אשה על ידי ביאה ונתכוין שתהא גם לשם נישואים - הגמרא מסתפקת האם אכן קנין ביאה זו מועילה גם לנישואין.

דף י עמוד ב
* בגמרא מובאים 3 נסיונות (שנדחים) לפשוט את ספק הגמרא הנ"ל (נסיון 1 בעמוד א, נסיון 2 מסתיים בעמוד ב, ונסיון 3 בעמוד ב) - 2 הנסיונות הראשונים מנסים להוכיח ש"ביאה אירוסין עושה", והנסיון ה-3 מנסה להוכיח ש"ביאה נישואין עושה".
* מדין תורה בת ישראל המאורסת לכהן אוכלת בתרומה, אלא שחכמים אסרו (שמא ימזגו לה כוס בבית אביה ותשקה לאחיה ולאחותיה או משום שמא ימצא בה מום ונמצאו קידושי טעות).
מספר צפיות: 4
דף יא עמוד א
* לדעת בן בג בג אין מקרה שבו מום מבטל את המקח בעבדים.
* בסוגיה מובאים 4 טעמים להסבר דעת בית שמאי שאשה מתקדשת בשווי מינימלי של דינר: (1) לדעת רבי זירא: שכן אשה מקפדת על עצמה ואין מתקדשת בפחות מדינר. (2) לדעת רב אסי: כל כסף האמור בתורה הוא כסף צורי (ובצורי אין מטבע של נחושת ולכן לא מתקדשת בפרוטה) - טעם זה נדחה.

דף יא עמוד ב
* (3) לדעת רבי שמעון בן לקיש נלמד מהפסוק "והפדה" ("שמגרעת מפדיונה ויוצאה"). (4) לדעת רבא (בעמוד הבא): תקנת חכמים כדי שלא יהו בנות ישראל כהפקר.
* למסקנת הגמרא רב אסי (שאמר שכל כסף האמור בתורה כסף צורי ושל דבריהם כסף מדינה) התכוון לכסף קצוב (שנאמר בו הסכום) האמור בתורה וכו'.
מספר צפיות: 2
דף יב עמוד א
* אשה מתקדשת בפרוטה - לדעת אביי (בניגוד לרב יוסף) אין הכוונה שבכל דור יקדשו במטבע הנקרא באותו הדור "פרוטה", אלא מדובר באופן קבוע על שמינית איסר האיטלקי.
* לדעת שמואל מי שמקדש אשה בתמר (או בכל חפץ אחר) השווה פחות מפרוטה - האשה מקודשת מספק, כי חוששים שמא במדי (במקום רחוק) זה שווה לפרוטה, אך רב חסדא חולק על כך.

דף יב עמוד ב
* רב היה מלקה את מי שהיה מקדש אשה בשוק ואת מי שהיה מקדש אשה בביאה ואת מי שהיה מקדש אשה בלי לדבר עימה לפני כן - משום פריצות (כך ללישנא הראשונה בגמרא).
* לדעת רבא אשה שקיבלה חפץ ששווה פחות מפרוטה ולאחר מכן נודע לה שבתוך החפץ היתה פרוטה ושתקה האשה - אינה מקודשת, ושתיקתה לא נחשבת להסכמתה להתקדש.
מספר צפיות: 6
דף יג עמוד א
* אם גזל מהאשה חפץ וקידש אותה בחפץ זה - מקודשת אם דיבר איתה קודם לכן והסכימה להתקדש לו (ושתקה משום שמחלה לו על הגזילה).
* גם אשה וגם קרקע לא נקנים בפחות משוה פרוטה.
* כל שאינו יודע בטיב גיטין וקדושין לא יהא לו עסק עמהן, ואלו שאינם בקיאין ואעפ"כ דנים בהם - קשין לעולם יותר מדור המבול.

דף יג עמוד ב
* יש מחלוקת אמוראים אם "שיעבודא דאורייתא" (=מה שאמרו חכמים שנכסיו של אדם משועבדים לחובותיו הוא מהתורה) או לא.
* רב פפא פסק שמלוה על פה גובה מן היורשין (כי שיעבודא דאורייתא) אך לא גובה מן הלקוחות (כדי שלא יפסידו).
* הגמרא מבררת מה המקור לדין במשנה שאשה קונה את עצמה במיתת הבעל (ולא נשארת אסורה).
מספר צפיות: 5
דף יד עמוד א
* חליצה צריכה להתבצע בבית-דין של ישראל ולא של גרים/גוים.
* הנמצאים בשעת החליצה צריכים לומר "חלוץ הנעל".
* לא ניתן לגרש אשה באמצעות חליצה, ולא ניתן לגרש שומרת יבם באמצעות גט.
* לא חייבים לבצע את החליצה דוקא באמצעות הנעל של החולץ, אך הנעל צריכה להתאים למידה שלו.

דף יד עמוד ב
* הגמרא מביאה מקור לכך שעבד עברי הנמכר לגוי, ואמה העבריה, ועבד עברי הנמכר ע"י בית דין לישראל (בגלל שגנב), והמוכר עצמו לישראל להיות עבד - שנמכרים באמצעות כסף.
* לדעת ת"ק יש 4 הבדלים בין מי שמוכר עצמו להיות עבד לבין מי שמכרוהו בית דין לעבדות (מוכר עצמו יכול למכור עצמו ליותר מ6 שנים, ואינו נרצע, ולא זכאי להענקה, ורבו לא מוסר לו שפחה כנענית), ורבי אלעזר חולק.
מספר צפיות: 5
דף טו עמוד א
* רציעת אזנו של עבד עברי המעוניין להיות עבד עולם נעשית באוזן ימין.
* עבד עברי המעוניין להיות עבד עולם צריך לומר זאת לפני תום 6 שנות עבדותו.
* האדון רשאי למסור שפחה כנענית לעבדו גם בעל כורחו.
* כל סוגי עבד עברי (מוכר עצמו, עבד עולם, מכרוהו בית דין) יוצא לחופשי ביובל.

דף טו עמוד ב
* עבד עברי הנמכר לגוי לא יוצא לחופשי לאחר 6 שנים (לדעת רבי).
* עבד עברי שנמכר לגוי - רבי יוסי הגלילי סובר שאם נגאל ע"י קרובי משפחה הרי הוא משוחרר ואם נגאל ע"י אחרים הרי הוא משועבד להם, ורבי עקיבא סובר בדיוק הפוך, וחכמים (=רבי) סוברים שבשני המקרים הללו הוא משוחרר.
מספר צפיות: 3
דף טז עמוד א
* נחלקו האמוראים מי כותב את שטר קנין אמה העבריה - הקונה או המוכר (=אבא שלה).
* הגמרא מביאה את המקורות לדין המשנה שבדף יד ע"ב שעבד עברי קונה עצמו בשנים וביובל ובגרעון כסף, ומביאה ברייתא שנאמר בה שעבד עברי קונה את עצמו גם בשוה כסף ובשטר.
* לדעת ריש לקיש אמה העבריה משתחררת מרשות האדון שלה כאשר אבא שלה נפטר.

דף טז עמוד ב
* הגמרא דחתה את דברי ריש לקיש (תיובתא מברייתא).
* הזכאים ל"הענקה" (=מענק שחרור): היוצא בשנים וביובל ובמיתת אדון ואמה העבריה בסימנין, ולדעת ר' מאיר גם היוצא בגרעון כסף, אך עבד שברח לדעת כולם לא זכאי להענקה.
1 2 3 4 5 6 7
אדם סלומון
© כל הזכויות שמורות לפורטל הדף היומי | אודות | צור קשר | הוספת תכנים | רשימת תפוצה | הקדשה | תרומות | תנאי שימוש באתר | מפת האתר