סקר
המסכתות הקצרות שבסדר מועד





 
מספר צפיות: 7
דף נ עמוד א
* הגמרא מכריעה להלכה שערב של כתובה (אף יש נכסים לבעל) לא משתעבד (ואי אפשר יהיה לתבוע ממנו את תשלום הכתובה).
* מלוה התובע את בניו של הלווה (שנפטר) - למרות שכתוב בשטר שהלווה מתחייב לפרוע את החוב מקרקע עידית שלו, אינו רשאי לגבות אלא מן הזיבורית, לדעת רב נחמן, אך רבא חולק.

דף נ עמוד ב
* במשנה (בתחילת הפרק) נאמר ש"אין נפרעין מנכסי יתומים אלא מן הזיבורית" - ומכריעה הגמרא להלכה שמדובר גם על יתומים גדולים.
* במשנה (בתחילת הפרק) נאמר ש"אין נפרעין מנכסים משועבדים במקום שיש בני חורין" - הגמרא מתלבטת האם גם במקבל מתנה קיים הכלל הזה (שאין נפרעים ממנו במקום שיש נכסים ללוה, ועל המלוה להסתפק בקרקע הזיבורית שאצל הלוה).
מספר צפיות: 18
דף נא עמוד א
* בעמוד הקודם נחלקו האמוראים מה הטעם לדין המשנה ש"אין מוציאין לאכילת פירות מנכסים משועבדים" (לפי שאין כתובין או לפי שאין קצובין) - הגמרא בעמוד שלנו מסיקה שזוהי למעשה מחלוקת תנאים.
* לדעת ר' יצחק האומר לחבירו "שני כיסין קשורין מצאת לי" והלה אומר "לא מצאתי אלא אחד" - נשבע, אך האומר "שני שוורים קשורין מצאת לי" והלה אומר "לא היה אלא אחד" - אינו נשבע.

דף נא עמוד ב
* אין נשבעין על טענת חרש שוטה וקטן .
* בגמרא מבואר מדוע "מודה במקצת הטענה ישבע".
* לדעת רבי אליעזר בן יעקב (ור' יצחק סובר כמותו) משיב אבידה, שיש למאבד טענת 'ברי' נגדו (אפילו אם זה לא 'ברי' גמור), צריך להשבע.
מספר צפיות: 11
דף נב עמוד א
* הדף עוסק בדיני אפוטרופוס של יתומים.
* דברי חלומות לא מעלין ולא מורידין - ולכן ר' מאיר לא הניח לאפוטרופוס היתומים שבשכונתו למכור קרקע ולקנות עבדים, ובניגוד לדברי החלום.
* אמר ר' יוסי: מימי לא קריתי לאשתי אשתי ולשורי שורי, אלא לאשתי ביתי ולשורי שדי (שכל צרכי הבית על ידה נעשים והיא עיקר הבית וכן שור עיקרו של שדה).
* לדעת רב חנילאי: נכסי יתומים הרי הן כהקדש ונקנים באמצעות כסף.

דף נב עמוד ב
* לפרוע למלך מס גולגולת עבור היתומים, ולמזון האשה והבנות והיתומים, ולקבורת המת או היתומים - מוכרים את נכסי היתומים בלא הכרזה (כי אין אפשרות להמתין).
* שמואל פסק להלכה כאבא שאול שאפוטרופוס שמינהו אבי יתומים - לא ישבע (כשיגדלו היתומין שאין לו בידו כלום משלהן), ושמינוהו ב''ד - ישבע.
מספר צפיות: 6
דף נג עמוד א
* נחלקו האמוראים אם בחיובי קנס ניתן ללמוד דין דבר אחד מדין חבירו.
* לדעת חזקיה היזק שאינו ניכר נחשב להיזק, אך חכמים פטרו את המזיק בשוגג כדי שיודיע לניזק על הנזק שנעשה.
* לדעת רבי יוחנן היזק שאינו ניכר לא נחשב להיזק, אך חכמים חייבו את המזיק במזיד כדי שלא יהא כל אחד ואחד הולך ומטמא טהרותיו של חבירו ואומר פטור אני.

דף נג עמוד ב
* רב פפא הוכיח ממשנה בבא קמא כדעה הסוברת שהיזק שאינו ניכר לא נחשב להיזק.
* רבי מאיר קונס בדיני דרבנן את השוגג אך לא בדיני דאורייתא (חוץ ממנסך ושביעית), ורבי יהודה סובר בדיוק הפוך.
מספר צפיות: 8
דף נד עמוד א
* במקומו של רבי יהודה היתה חמורה עליהם שמיטה, ומי שרצה לבזות חבירו היה אומר לו: אני לא אכלתי פירות שביעית כמותך.
* הגמרא מקשה מ-4 מקורות על שיטתו של רבי מאיר שסובר שקונסים שוגג משום מזיד בדיני דרבנן, ומתרצת שכאשר מוכח שכוונתו היתה לטובה לא קונס רבי מאיר בשוגג.

דף נד עמוד ב
* הגמרא מקשה מברייתא על שיטתו של רבי יהודה שסובר שלא קונסים שוגג משום מזיד בדיני דרבנן, ומתרצת שכאשר יש חשש להערמה אז כן קונס רבי יהודה בשוגג.
* היה עושה עמו בטהרות ואמר לו טהרות שעשיתי עמך נטמאו - נאמן, אבל אמר לו טהרות שעשיתי עמך ביום פלוני נטמאו - אינו נאמן (ונחלקו אביי ורבא לבאר את סיבת ההבדל).
מספר צפיות: 17
דף נה עמוד א
* חכמים תיקנו שמי שגזל קורה ובנה אותה בבית גדול - לא צריך להחזיר את הקורה אלא רק את שוויה הכספי, משום תקנת השבים, שלא ימנע מלעשות תשובה (כך דעת ב"ה, וב"ש חולקים).
* נחלקו האמוראים אם 'יאוש כדי קני' (אם יאוש לבדו בלא שינוי רשות אחר היאוש אם מחשיב את הבהמה כשייכת לגזלן ויוכל להביאה כקרבן).

דף נה עמוד ב
* בתקופת חורבן בית שני היו יהודים שנתנו לגוים הרצחנים את קרקעותיהם כדי לשחדם שלא יהרגום, ודין הקונה קרקע זו מהם מקחו קיים.
* מסוף עמוד זה (ולמשך 2 דפים וחצי) מובאות אגדות החורבן (קמצא ובר קמצא ועוד). נהוג ללמוד אגדות אלו בתשעה באב.
מספר צפיות: 12
דף נו עמוד א
* ענוותנותו של רבי זכריה בן אבקולס (שסבל את בר קמצא ולא הרגו) החריבה את ביתנו ושרפה את היכלנו והגליתנו מארצנו.
* הגמרא מתארת את הויכוח והשתלשלות העניינים בויכוח בין הבריונים לחכמים אם להשלים או להילחם ברומאים.

דף נו עמוד ב
* רבן יוחנן בן זכאי שהצליח לצאת מהעיר ביקש מאספסיינוס: תן לי את יבנה וחכמיה ושושלת רבן גמליאל ורופא לרבי צדוק.
* הגמרא מתארת את המשך החורבן שנעשה על ידי טיטוס.
* הגמרא מתארת את עונשו של טיטוס (יתוש שניקר במוחו 7 שנים עד שמת טיטוס).
מספר צפיות: 7
דף נז עמוד א
* כל המלעיג על דברי חכמים נידון בצואה רותחת (וכך הוא דינו של יש"ו בעוה"ב).
* בא וראה כמה גדולה כחה של בושה שהרי סייע הקב''ה את בר קמצא והחריב את ביתו ושרף את היכלו.
* ארץ ישראל - בזמן שישראל יושבים עליה הרי היא מרווחת, ובזמן שאין יושבים עליה הרי היא מתכווצת ולא יכולה להכיל כמות גדולה של אנשים.

דף נז עמוד ב
* נעמן גר תושב היה, נבוזראדן גר צדק היה, מבני בניו של המן (יש גורסים: נעמן) למדו תורה בבני ברק, מבני בניו של סיסרא למדו תינוקות בירושלים, מבני בניו של סנחריב (=שמעיה ואבטליון) למדו תורה ברבים.
* 5 אפשרויות מובאות בגמרא על מה נאמר הפסוק "כי עליך הורגנו כל היום" (אחד מהם: על אשה ושבעה בניה שנהרגו ביום אחד).
* אין דברי תורה מתקיימין אלא במי שממית עצמו עליהם.
מספר צפיות: 17
דף נח עמוד א
* לדעת רבי אסי 4 קבין מוח (ולדעת עולא: 9) נמצאו (בחורבן בית ראשון) על אבן אחת.
* 400 בתי כנסיות היו בכרך ביתר ובכל אחת ואחת היו בה 400 מלמדי תינוקות וכל אחד ואחד היו לפניו 400 תינוקות של בית רבן וכשגבר אויב ולכדום כרכום בספריהם והציתום באש.
* מסופר על צפנת בת פניאל בתו של כהן גדול שנתעלל בה שבאי.

דף נח עמוד ב
* מי שקונה קרקע מגוי שאנס את ישראל משום חוב או שגזל את ישראל - מחזיר לבעלים את הקרקע בחינם אפילו אם שהתה בידי הגוי יותר מ12 חודש.
* מה שתקנו חכמים שהלוקח מסיקריקון מקחו קיים אלא שנותן לבעלים "רביע" - נחלקו האמוראים אם הכוונה לרבע מהעלות ששילם לסיקריקון או שליש (שזה למעשה רבע מהסך הכולל).
מספר צפיות: 8
דף נט עמוד א
* מימות משה ועד רבי לא מצינו תורה וגדולה במקום אחד (משעמד בגדולה), וכן מימות רבי ועד רב אשי לא מצינו תורה וגדולה במקום אחד.
* חכמים תיקנו ש"הפעוטות מקחן מקח וממכרן ממכר במטלטלין" כדי שאנשים ימכרו לו אוכל וכדו'.
* המשנה בסוף העמוד (וכך עד סוף הפרק) מונה דברים שתיקנו חכמים מפני דרכי שלום.

דף נט עמוד ב
* "וקדשתו" (לכהנים) - לכל דבר שבקדושה: לפתוח ראשון ולברך ראשון וליטול מנה יפה ראשון.
* כהן עולה לתורה ראשון ואח"כ לוי ואח"כ ישראל, אך אם אין שם כהן "נתפרדה החבילה" (ולא עולה הלוי).
* אם אין לוי, אז אותו כהן עולה שוב לתורה במקום הלוי.
מספר צפיות: 8
דף ס עמוד א
* ר' יוחנן ור''ש בן לקיש עיינו בספר אגדה - הגמרא מבארת שלמרות שאסור לכתוב תורה שבעל פה, הרי שמשום עת לעשות לה' הפרו תורתך, מותר (ולכן היה לפניהם ספר אגדה).
* נחלקו האמוראים אם התורה ניתנה מגילה מגילה או ניתנה חתומה.
* 8 פרשיות נאמרו ביום שהוקם בו המשכן (פרשת כהנים, פרשת לוים, פרשת טמאים, פרשת שילוח טמאים, פרשת אחרי מות, פרשת שתויי יין, פרשת נרות, פרשת פרה אדומה).

דף ס עמוד ב
* נחלקו האמוראים אם התורה רובה בכתב ומיעוטה בע"פ או להיפך.
* דברים שבכתב אי אתה רשאי לאומרן על פה דברים שבעל פה אי אתה רשאי לאומרן בכתב.
* לא כרת הקב''ה ברית עם ישראל אלא בשביל דברים שבעל פה.
* שדות שעל שפת הנהר - נחלקו האמוראים אם העליונים רשאים לסכור את הנהר ולמושכו לשדותם או התחתונים.
מספר צפיות: 11
דף סא עמוד א
* מי שלקח מחרש שוטה וקטן את המציאה שמצאו - ניתן להוציא זאת ממנו באמצעות דיינים, לדעת ר' יוסי.
* מפרנסים עניי נכרים עם עניי ישראל, ומבקרין חולי נכרים עם חולי ישראל, וקוברין מתי נכרים עם מתי ישראל - מפני דרכי שלום.
* מותר להשאיל לאשה החשודה על השביעית נפה וכברה וריחים ותנור, אבל אסור לסייע לה במלאכתה.

דף סא עמוד ב
* מותר להפקיד תרומה אצל ישראל עם הארץ, אך לא אצל כהן עם הארץ כיון שהוא רגיל בתרומה ועלול לגעת בה ולטמאה.
* הנותן מעיסתו לחמותו או לבעלת האכסניה שלו כדי שיאפו לו אותה וכדומה - הרי הן חשודות להחליף את העיסה בעיסה טובה יותר (ולכן צריך לעשר מה שנותן לה ומה שנוטל ממנה).
1 2 3 4
אדם סלומון
© כל הזכויות שמורות לפורטל הדף היומי | אודות | צור קשר | הוספת תכנים | רשימת תפוצה | הקדשה | תרומות | תנאי שימוש באתר | מפת האתר