סקר
לקראת סיום מסכת עירובין






 
מספר צפיות: 9
דף לד עמוד א
* כשעם ישראל עברו את הירדן כשנכנסו לארץ, המים נעצרו ונערמו אחד על השני בגובה 12 מיל לדעת רבי יהודה, ולדעת רבי אלעזר ברבי שמעון בגובה של יותר מ300 מיל.
* 8 מרגלים (ששלח משה) נשאו אשכל ענבים, מרגל אחד נשא רימון, ומרגל אחד נשא תאינה, ואילו יהושע וכלב לא נשאו כלום - או בגלל חשיבותם או בגלל שלא היו באותה עצה (שהמרגלים לרעה נתכוונו לומר כשם שפירותיה משונים כך יושביה משונים וגבורים וגבוהים).

דף לד עמוד ב
* ה' אמר למשה "שלח לך אנשים" (מרגלים) - וכוונתו היתה ש: שלח לך - מדעתך, אך אני איני מצוה אותך.
* "ויעלו בנגב ויבא עד חברון" - מכך שנאמר "ויבא" בלשון יחיד דורש רבא שמלמד שפירש כלב מעצת מרגלים והלך ונשתטח על קברי אבות ואמר להן אבותי בקשו עלי רחמים שאנצל מעצת מרגלים.
מספר צפיות: 8
דף לה עמוד א
* כל לשון הרע שאין בו דבר אמת בתחילתו אין מתקיים בסופו (ולכן המרגלים שיבחו בתחילה את הארץ ורק אח"כ דיברו בגנותה).
* "ותשא כל העדה ויתנו את קולם ויבכו" - אותו היום ערב תשעה באב היה, אמר הקב''ה: הן בכו בכיה של חנם ואני אקבע להם בכיה לדורות.
* מפני מה נענש דוד (שמת עוזא)? מפני שקרא לדברי תורה זמירות.

דף לה עמוד ב
* 3 פעמים הקימו ישראל אבנים: אחד שהקים משה בארץ מואב, ואחד שהקים יהושע בתוך הירדן, ואחד שהקים בגלגל.
* נחלקו התנאים כיצד כתבו ישראל את התורה על גבי המזבח לאחר שעברו את הירדן - על גבי אבנים ואח"כ סדו את האבנים בסיד, או סדו בסיד ואח"כ כתבו על הסיד.
מספר צפיות: 6
דף לו עמוד א
* הברייתא מפרטת כמה ניסים שנעשו באותו היום שעברו ישראל את הירדן.
* ראויין היו ישראל לעשות להם נס בביאה שניה (בימי עזרא) כביאה ראשונה (בימי יהושע) אלא שגרם חטאם של ישראל בימי בית ראשון ונגזר עליהם שלא יעלו אלא ברשות.

דף לו עמוד ב
* יש מחלוקת תנאים מה סדר החקיקה של שמות השבטים על אבני האפוד.
* בזרע יוסף לא שולטת עין הרע.
* יוסף שקידש שם שמים בסתר הוסיפו עליו אות אחת משמו של הקב''ה, יהודה שקידש שם שמים בפרהסיא נקרא כולו על שמו של הקב''ה.
* היה ראוי יוסף לצאת ממנו י''ב שבטים כדרך שיצאו מיעקב אביו לולי המעשה עם אשת פוטיפר, ואעפ''כ יצאו מבנימין אחיו וכולן נקראו על שמו.
מספר צפיות: 6
דף לז עמוד א
* כשעמדו ישראל על הים - לדעת ר' מאיר השבטים רבו ביניהם מי ירד לים ראשון, וקפץ שבט בנימין וירד לים ראשון, אך לדעת ר' יהודה אף אחד מהשבטים לא רצה לרדת לים, וקפץ נחשון בן עמינדב וירד לים ראשון.
* באותה שעה היה משה מאריך בתפלה, אמר לו הקב''ה: ידידיי טובעים בים (שישראל נתונין בצרה) ואתה מאריך בתפלה לפני? אמר לפניו: רבונו של עולם ומה בידי לעשות? אמר לו: דבר אל בני ישראל ויסעו.

דף לז עמוד ב
* רבי ישמעאל אומר: כללות (כללי המצוה) נאמרו בסיני ופרטות (פרטי המצוה) באהל מועד, ר' עקיבא אומר: כללות ופרטות נאמרו בסיני ונשנו באהל מועד ונשתלשו בערבות מואב.
* אין לך כל דבר מצוה ומצוה שכתובה בתורה שלא נכרתו עליה 48 בריתות (ויש בהמשך הסוגיה דעות נוספות).
מספר צפיות: 5
דף לח עמוד א
* דינים שנאמרו בסוגיה בנוגע לברכת כהנים:
- הברכה בלשון הקודש.
- הברכה בעמידה.
- הברכה במקדש היא בשם המפורש ובגבולים בכינוי.
- הברכה היא לא רק לבני ישראל אלא גם לגרים נשים ועבדים משוחררים.
- הברכה היא פנים כנגד פנים ולא פנים כנגד עורף.
- הברכה היא בקול רם.
- אם יש 2 כהנים אז קורא להם "כהנים" לפני הברכה.

דף לח עמוד ב
* דרשות ריב"ל בנוגע לברכת כהנים:
- הקב''ה מתאוה לברכת כהנים.
- כל כהן שמברך מתברך, ושאינו מברך אין מתברך.
- כל כהן שאינו עולה לדוכן עובר על 3 מצוות עשה (כה תברכו אמור להם ושמו את שמי).
- כל כהן שאינו עוקר רגליו לכיוון הדוכן בברכת עבודה ("רצה") שוב אינו רשאי לעלות.
* אף אם מבדילה מחיצה בין הכהן למתברך אין בכך כלום.
מספר צפיות: 7
דף לט עמוד א
* כיון שנפתח ספר תורה אסור לספר אפילו בדבר הלכה.
* כל כהן שלא נטל ידיו לא ישא את כפיו, שנאמר: שאו ידיכם קדש וברכו את ה'.
* ר' אלעזר בן שמוע השיב לתלמידיו שהוא האריך ימים בזכות זה שמימיו לא קיצר את דרכו דרך בית הכנסת, וכשתלמידיו ישבו על הקרקע לא הלך ביניהם, ולא נשא כפיו בלא ברכה.
* בסוגיה מפורטות הברכה והתפילות שמברכים הכהנים לפני ואחרי ברכת כהנים.

דף לט עמוד ב
* בעמוד זה מובאות הלכות נוספות בענין ברכת כהנים וכן הלכות בענין קריאת שמע.
* אין הכהנים רשאים לכופף בחזרה את אצבעותיהם (שהיו פתוחות בשעת ברכת כהנים) עד שיחזירו את פניהם מן הצבור כלפי התיבה (לאחר שיתחיל שליח צבור ברכת שים שלום).
מספר צפיות: 4
דף מ עמוד א
* רבי אבהו המשיל את דברי ההלכה לאבנים טובות ואת דברי האגדה למיני סדקית שמושכים יותר את הצבור בגלל שהם זולים ולא בגלל מעלתם.
* לעולם תהא אימת צבור עליך, שהרי כהנים פניהם כלפי העם ואחוריהם כלפי שכינה.

דף מ עמוד ב
* במקדש לא עונים אמן על שום ברכה אלא ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד.
* המשנה מבארת את סדר קריאת התורה של הכהן הגדול ביום הכפורים לאחר שסיים את עבודת היום.
* אין ישיבה בעזרה אלא למלכי בית דוד בלבד.
מספר צפיות: 5
דף מא עמוד א
* מותר לדלג מפרשה לפרשה כשקוראים בתורה בענין אחד, וכשקוראים בנביא מותר לדלג אפילו ב-2 עניינים - וכל זה רק בתנאי שעד שיסיים המתורגמן את תרגום הפסוק האחרון, יגיע כבר הגולל לפרשה השניה ויוכל מיד להתחיל בקריאתו.
* ר"ח טבת שחל להיות בשבת קוראים ב-3 ספרי תורה: פרשת השבוע, קריאה לר"ח וקריאה לחנוכה.
* המשנה מפרטת את דיני קריאת פרשת המלך הנאמרת בלשון הקודש במוצאי יו"ט ראשון של חג סוכות בשנה שלאחר שנת השמיטה.

דף מא עמוד ב
* נשיא שמחל על כבודו יש מחלוקת אם כבודו מחול, אך מלך שמחל על כבודו לדעת כולם אין כבודו מחול, אא"כ מחל לצורך מצוה.
* נחלקו האמוראים אם מותר להחניף לרשע בעולם הזה.
* בגמרא מובאות מספר דרשות בגנות החנופה.
מספר צפיות: 10
דף מב עמוד א
* 4 כתות אין מקבלות פני שכינה: כת ליצים, כת חניפים, כת שקרנים, כת מספרי לשון הרע.
* פרק שמיני (המתחיל בעמוד זה) עוסק בביאור דיני משוח מלחמה.
* משוח מלחמה מדבר אל העם בלשון הקודש, ופעמיים מדבר עמם: אחת כשיצאו מארצם ואחת במלחמה עצמה.

דף מב עמוד ב
* הגמרא מביאה מספר דרשות על הפסוקים העוסקים בגלית הפלשתי.
* מובאות 4 דעות מדוע גלית מכונה "איש הבנים".
* בשכר 4 דמעות שהורידה ערפה על חמותה זכתה ויצאו ממנה 4 גבורים.
* אסור לספר בשבחן של רשעים.
* "דאגה בלב איש ישחנה" - נחלקו האמוראים אם הכוונה היא שיסיח דעתו ממנה או שיספר אותה לאחרים.
מספר צפיות: 6
דף מג עמוד א
* פנחס מתייחס מצד אמו גם ליוסף וגם ליתרו.
* במשנה ובגמרא מבואר מה הכהן (משוח מלחמה) מדבר ואף משמיע לעם, ומה הכהן מדבר והשוטר משמיע לעם, ומה השוטר מדבר ואף משמיע לעם לפני צאתם למלחמה.
* במשנה מפורט מי חוזר מהמלחמה ותפקידו לספק מים ומזון ולתקן את הדרכים לאנשי המלחמה, ומי צריך להישאר במלחמה, ומי אינו יוצא כלל מביתו למלחמה.

דף מג עמוד ב
* כרם של 2 שותפין - אין חוזרים עליו מערכי המלחמה.
* נחלקו התנאים אם מותר להבריך אילן בירק.
* בכל 4 אמות של המת אסור לקרות קריאת שמע.
* למסקנת הגמרא מותר לאח להתחתן עם אחותו החורגת (ואין חשש שבעקבות כך יתירו בטעות לאח להתחתן עם אחותו).
מספר צפיות: 10
דף מד עמוד א
* חכמים גזרו שיהא המת מטמא כל הנכנס ב-4 אמותיו (מחשש שאוכלי טהרות יטמאו ולא ישימו לב לכך).
* לימדה תורה דרך ארץ שיבנה אדם בית ויטע כרם ואח''כ ישא אשה (הדבר נלמד מהסדר בפסוקי האזהרה לשוב מהמלחמה).
* מסוגיית הגמרא ניתן ללמוד שהסדר הרצוי הוא כך: מקרא, משנה, גמרא, מעשים טובים, דרוש וקבל שכר.

דף מד עמוד ב
* במלחמות מצוה/חובה - הכל יוצאין אפילו חתן מחדרו וכלה מחופתה.
* מי שסח בין הנחת תפילין של יד לתפילין של ראש - עבירה היא בידו, וחוזר עליה מעורכי המלחמה לדעת ר''י הגלילי.
* פרק 9 (המתחיל בעמוד זה) עוסק בדיני עגלה ערופה (הנאמרת גם היא ע"י הזקנים והכהנים בלשון הקודש).
* נחלקו התנאים אם 3 או 5 דיינים מבית דין הגדול שבירושלים היו יוצאים למקום החלל ומודדים מה העיר הקרובה.
מספר צפיות: 6
דף מה עמוד א
* לדעת רבי אליעזר בן יעקב גם המלך והכהן הגדול (בנוסף לסנהדרין) היו יוצאים ומודדים מה היא העיר הקרובה אל החלל שנמצא.
* רבי יהודה וחכמים נחלקו אם חל דין 'שכחה' על עומר הטמון בשדה.
* 2 חללים זה על גב זה והאחד משוך להלן מחבירו מעט וכל אחד מהם קרוב לעיר אחרת - דנה הגמרא מאין מודדים כדי לדעת מה נחשב לעיר הקרובה שצריכה להביא עגלה ערופה.

דף מה עמוד ב
* לדעת חכמים דין עגלה ערופה חל רק במת שנמצא באופנים הבאים: "חלל (בחרב)" - ולא חנוק, "חלל" - ולא מפרפר, "באדמה" - ולא טמון בגל, "נופל" - ולא תלוי באילן, "בשדה" - ולא צף על פני המים.
* אין ירושלים מביאה עגלה ערופה.
* נחלקו התנאים מאין היו מודדין לדעת איזו היא העיר הקרובה: מטיבורו / מחוטמו / ממקום שנעשה חלל מצוארו.
1 2
אדם סלומון
© כל הזכויות שמורות לפורטל הדף היומי | אודות | צור קשר | הוספת תכנים | רשימת תפוצה | הקדשה | תרומות | תנאי שימוש באתר | מפת האתר