סקר
עם סיום מסכת עירובין






 
מספר צפיות: 2
דף יח עמוד א
* כוונת הברייתא שאמרה ששבועה חמורה מנדר זה שכתוב בשבועה "לא ינקה" (אע"פ שלקה).
* האומר "שבועה שלא אוכל שבועה שלא אוכל" ואכל אינו חייב מלקות אלא על השבועה הראשונה, אבל לדעת רבא אם נשאל לחכם על השבועה הראשונה והחכם התירה, אז השבועה השניה חלה עליו.

דף יח עמוד ב
* סתם נדרים להחמיר ופירושם להקל (נדר שיש בו 2 משמעויות, אחת להקל ואחת להחמיר, מפרשים את הלשון כמשמעות החמורה וחל הנדר, אא"כ פירש הנודר שכוונתו למשמעות שאינה מועילה לנדר, ואז דנים להקל).
* במשנה במסכת טהרות נאמר ש"ספק נזירות להקל" (ובניגוד למשנה שלנו), והגמרא מציעה לתלות מחלוקת זו במחלוקת תנאים (ר' אלעזר וחכמים).
מספר צפיות: 2
דף יט עמוד א
* ולד שהוא ספק בכור (בין בכור אדם בין בכור בהמה) - המוציא מחבירו עליו הראיה (אך מכל מקום ספק בכור בהמה אסור בגיזה ועבודה).
* לדעת ר''א אין טומאה למשקין כל עיקר.
* "הריני נזיר אם יש בכרי הזה מאה כור" והלך ומצאו שנגנב או שאבד - רבי יהודה מתיר ורבי שמעון אוסר.

דף יט עמוד ב
* נזיר עולם ודאי - אם הכביד שערו עליו, מיקל משער ראשו ומספר ממנו קצת בדרך שינוי בתער, ומביא 3 בהמות לתגלחת נזירותו, מה שאין כן בספק נזיר עולם.
* לדעת רבי יהודה משום ר''ט "לא ניתנה נזירות אלא להפלאה" (אין הנזירות חלה אלא כשמקבלה בלי שום תנאי).
* רבי אלעזר ברבי צדוק חולק על רבי יהודה הסובר שספק נדרים וחרמים להחמיר (ודעתו מופיעה בסיפא של משנתנו).
מספר צפיות: 5
דף כ עמוד א
* אל תהי רגיל בנדרים - שסופך למעול בשבועות, ואל תהי רגיל אצל עם הארץ - שסופו להאכילך טבלים, אל תהי רגיל אצל כהן עם הארץ - שסופו להאכילך תרומה, ואל תרבה שיחה עם האשה - שסופך לבא לידי ניאוף.
* כל הצופה בנשים - סופו בא לידי עבירה.
* סימן יפה באדם שהוא ביישן.
* כל אדם המתבייש - לא במהרה הוא חוטא, ומי שאין לו בושת פנים - בידוע שלא עמדו אבותיו על הר סיני.

דף כ עמוד ב
* כל מה שאדם רוצה לעשות באשתו - עושה.
* "ולא תתורו אחרי לבבכם" - מכאן אמר רבי: אל ישתה אדם בכוס זה ויתן עיניו בכוס אחר.
* "וברותי מכם המורדים והפושעים בי" - אמר רבי לוי: אלו בני 9 מדות (בני אימה בני אנוסה בני שנואה בני נידוי בני תמורה בני מריבה בני שכרות בני גרושת הלב בני ערבוביא בני חצופה).
מספר צפיות: 6
דף כא עמוד א
* המשנה בתחילת הפרק אמרה ש"ארבעה נדרים התירו חכמים: נדרי זרוזין ונדרי הבאי ונדרי שגגות ונדרי אונסין" - ונחלקו האמוראים אם משנה זו היא כדעת ר' יהודה משום רבי טרפון או אף כדעת חכמים.
* היה מפציר בחבירו שיאכל אצלו, ואמר לו חבירו "קונם ביתך שאני נכנס טיפת צונן שאני טועם" - מותר ליכנס לביתו ולשתות הימנו צונן, שלא נתכוון אלא לשום אכילה ושתיה גמורה.

דף כא עמוד ב
* צדיקים אומרים מעט ועושין הרבה.
* 3 שיטות מובאות בגמרא (לפי ביאור הר"ן): לא פותחים בחרטה, פותחים רק בחרטה ברורה, פותחים בכל חרטה.
מספר צפיות: 13
דף כב עמוד א
* מי שנודר - בית דין של מעלה מבקרין (בודקין) מעשיו.
* כל הבוטה (הנודר) - ראוי לדוקרו.
* הנודר - כאילו בנה במה, והמקיימו - כאילו מקריב עליו קרבן.
* הנודר אף על פי שמקיימו נקרא רשע.
* כל הכועס כל מיני גיהנם שולטין בו ולא עוד אלא שהתחתוניות שולטות בו.

דף כב עמוד ב
* כל הכועס - אפי' שכינה אינה חשובה כנגדו, משכח תלמודו ומוסיף טיפשות, בידוע שעונותיו מרובין מזכיותיו.
* אלמלא חטאו ישראל לא ניתן להם אלא חמשה חומשי תורה וספר יהושע בלבד (שערכה של ארץ ישראל הוא).
* רב נחמן פסק שפותחין בחרטה ונזקקין לאלהי ישראל (=נזקקין לכתחילה להתיר אפילו שבועה בשם).
מספר צפיות: 4
דף כג עמוד א
* אין פותחים להתיר נדר בדבר שנולד ונתחדש רק אחרי שנדר, אך "אפיקורי" שמצערים את החכמים לא נחשבים ל"נולד" כי זה דבר מצוי.
* מעשה באדם אחד שהדיר את אשתו מלעלות לרגל ועברה על דעתו ועלתה לרגל ובא לפני רבי יוסי אמר לו ואילו היית יודע שעוברת על דעתך ועולה לרגל כלום הדרתה אמר לו לא והתירו רבי יוסי.

דף כג עמוד ב
* הרוצה שיאכל אצלו חבירו ומסרב בו ומדירו - נדרי זירוזין הוא (שאינם חלים).
* הרוצה שלא יתקיימו נדריו כל השנה - יעמוד בראש השנה ויאמר כל נדר שאני עתיד לידור יהא בטל, ובלבד שיהא זכור בשעת הנדר (ונחלקו האמוראים בביאור תנאי זה).
* רבא אמר שהתנא סתם בכוונה ולא ביאר את עניין התרת הנדרים בראש השנה כדי שלא ינהגו קלות ראש בנדרים.
מספר צפיות: 2
דף כד עמוד א
* לדעת רבי אליעזר בן יעקב הרוצה שיאכל אצלו חבירו ומסרב בו ומדירו נדרי זירוזין הוא - והגמרא הביאה 4 הוכחות להוכיח שחכמים חולקים עליו (ואת 3 ההוכחות הראשונות דחתה הגמרא).
* בברייתא מובא חידוש גדול יותר שלדעת רבי אליעזר בן יעקב אף באופן כזה שהמזמין אסר על עצמו ליהנות מהמוזמן, אעפ"כ זה נחשב לנדרי זרוזין.

דף כד עמוד ב
* הגמרא פסקה כדעתו של רבי אליעזר בן יעקב (ולא כחכמים).
* בתחילת הפרק שנינו שנדרי הבאי מותרים, והמשנה אצלנו מפרטת דוגמאות לנדרי הבאי.
* בברייתא מובא ששבועות הבאי אסורין (וגרסת הר"ן: מותרות), והגמרא מבררת באיזה אופן מדובר.
מספר צפיות: 4
דף כה עמוד א
* הגמרא מבררת האם אדם שנשבע יכול לטעון שהרי הוא נשבע כפי מחשבתו ולא כפי שאנו מבינים את דבריו.
* שקולה מצות ציצית כנגד כל מצות שבתורה.
* חמורה עבודת כוכבים שכל הכופר בה כאילו מודה בתורה כולה.

דף כה עמוד ב
* בתחילת הפרק שנינו שנדרי שגגות מותרים, והמשנה אצלנו מפרטת דוגמאות לנדרי שגגות.
* בברייתא מובא שגם שבועות שגגות מותרות.
* בנוגע למחלוקת ב"ש וב"ה במשנה - לדעת רבה כולם מסכימים שכולם אסורים במקרה שאמר "אילו הייתי יודע שאבא ביניכם הייתי אומר כולכם אסורין חוץ מאבא", ונחלקו במקרה שאמר "אילו הייתי יודע שאבא ביניכם הייתי אומר פלוני ופלוני אסורין ואבא מותר".
מספר צפיות: 4
דף כו עמוד א
* בנוגע למחלוקת ב"ש וב"ה במשנה - לדעת רבא כולם מסכימים שכולם מותרים במקרה שאמר "אילו הייתי יודע שאבא ביניכם הייתי אומר פלוני ופלוני אסורין ואבא מותר", ונחלקו במקרה שאמר "אילו הייתי יודע שאבא ביניכם הייתי אומר כולכם אסורין חוץ מאבא".
* כיצד אמר ר' עקיבא נדר שהותר מקצתו הותר כולו? "קונם שאיני נהנה לכולכם" - הותר אחד מהן הותרו כולם, "שאיני נהנה לא לזה ולזה" - הותר הראשון הותרו כולם הותר האחרון האחרון מותר וכולן אסורין.

דף כו עמוד ב
* הגמרא מקשה 3 קושיות על שיטת רבא (אחד בעמוד א, אחד בעמוד ב, ואחד בעמוד הבא), ומתרצת.
* הבצל - רע ללב, בצל כופרי - יפה ללב.
מספר צפיות: 2
דף כז עמוד א
* נדר מחמשה בני אדם כאחד - הותר לאחד מהם הותרו כולן, חוץ מאחד מהן - הוא מותר והן אסורין.
* בתחילת הפרק שנינו שנדרי אונסין מותרים, והמשנה אצלנו מפרטת דוגמאות לנדרי אונסין.
* אדם שהתפיס שטר שבו רשומות זכויותיו לבית דין ואמר לדיינים שאם לא יגיע תוך זמן מסויים אז יתבטלו זכויותיו, ולבסוף נאנס ולא הגיע - נחלקו האמוראים מה הדין.

דף כז עמוד ב
* מי שפרע מקצת חובו והשליש את שטרו ואמר אם אין אני נותן לו מכאן עד ל' יום תן לו שטרו הגיע זמן ולא נתן רבי יוסי אומר יתן (וכך פסק רב) ור' יהודה אומר לא יתן.
* הגמרא פוסקת ש"אסמכתא קניא", כאשר מתקיימים 3 תנאים: שלא נעשה באונס, שעשו קנין, כשנעשה בבית דין חשוב.
מספר צפיות: 3
דף כח עמוד א
* דינא דמלכותא דינא, אך מותר להתחמק ממוכס שאין לו קצבה (שנוטל כל מה שרוצה) וממוכס העומד מאליו (ולא מטעם המלכות).
* דברים שבלב אינן דברים, אך במקום שהאנס מכריחו לנדור, החשיבו את מה שבלבו שהוא מפרש בזה את דיבורו.
* לפי דעת רב אשי נחלקו ב"ש וב"ה אם חכם רשאי להתיר שבועה.

דף כח עמוד ב
* המשנה נקטה ברישא "יש להם פדיון" (ולא "קדושות ואין קדושות", לפי ביאור המפרש) - בגלל הסיפא של המשנה (ששם ההכרח הוא לנקוט "אין להם פדיון").
* האומר "הרי נטיעות האלו קרבן עד שיקצצו" - לדעת בר פדא לאחר שקצצן פודן פעם אחת ודיו, ולדעת עולא אינו צריך לפדותן כלל.
מספר צפיות: 2
דף כט עמוד א
* אמר לאשה היום את אשתי ולמחר אי את אשתי - אע"פ שהתנה כך בשעת קידושין, אינה יוצאה בלא גט.
* לדעת רבא קדושת דמים פוקעת בלא כלום ללא עשיית מעשה כדי להפקיעה (אם תלה את תוקפה בזמן מסויים וכדומה), אך קדושת הגוף לא פוקעת ללא כלום וצריך מעשה כדי להפקיעה [ואביי מקשה על כך].

דף כט עמוד ב
* הגמרא מקשה על דעת רב פדא הסובר שקדושת דמים לא פוקעת בלא כלום ומתרצת.
* האומר לאשה התקדשי לי לאחר ל' יום - מקודשת, ואע''פ שנתעכלו המעות (שכבר אינם קיימים בעולם).
* יש מחלוקת במקרה הנ"ל במקרה שעמדה ונתקדשה למישהו אחר בתוך שלשים יום, אם מקודשת לשני או לא.
* אמירתו לגבוה כמסירתו להדיוט.
1 2 3 4 5 6 7
אדם סלומון
© כל הזכויות שמורות לפורטל הדף היומי | אודות | צור קשר | הוספת תכנים | רשימת תפוצה | הקדשה | תרומות | תנאי שימוש באתר | מפת האתר