סקר
בבא מציעא - הפרק הקשה במסכת:







 
מספר צפיות: 52

דף סה עמוד א
* ניסת לראשון ולא היו לה בנים, לשני ולא היו לה בנים, לשלישי לא תנשא אלא למי שיש לו בנים, אך אם נישאת למי שאין לו בנים תצא בלא כתובה.
* במקרה הנ"ל - אם נשארה נשואה לשלישי לעשר שנים ולא נולדו לה בנים, בעליה הראשונים לא יכולים לתבוע ממנה את הכתובה בחזרה.
* במקרה הנ"ל - אם אח"כ נישאת לרביעי ונולדו לה בנים, לא יכולה לשוב ולתבוע כתובה מבעלה השלישי, כי יתכן שמקודם היתה עקרה (ולא היתה זכאית לכתובה) ורק עכשיו הבריאה.
* לדעת רבא: מותר לאדם לשאת כמה נשים, אך בתנאי שיש לו אפשרות לזון את כולן.

דף סה עמוד ב
* האיש מצווה על פריה ורביה אבל לא האשה (והגמרא מבררת את המקור לכך), ורבי יוחנן בן ברוקה חולק וסובר שגם האשה מצווה (ונחלקו בגמרא כמי ההלכה).
* כשם שמצוה על אדם לומר דבר הנשמע, כך מצוה/חובה על אדם שלא לומר דבר שאינו נשמע.
* מותר/מצוה לו לאדם לשנות בדיבורו בדבר שעל ידו ישרור השלום.
* גדול השלום שאף הקב"ה שינה (את האמת) בו (בעבורו).
* מצינו שמחמת טענה שטוענת האשה שהיא רוצה שיהיה לה בן כדי שיהיה מי שישמש אותה בזקנותה הבעל חייב ליתן לה כתובה.

מספר צפיות: 68

דף סו עמוד א
* פרק שביעי, המתחיל בעמוד זה, דן בעניין איסור אכילת תרומה מחמת נישואים פסולים.
* אלמנה שנישאת לכהן גדול וגרושה או חלוצה שנישאה לכהן הדיוט - הגמרא מביאה שלוש דעות המבארות מדוע עבדי מלוג שהכניסה לו לא אוכלים בתרומה.
* אשת/עבד כהן - אוכלים בתרומה; ואם הם קנו עבדים - גם הם אוכלים בתרומה.
* נכסי צאן ברזל ששמה אשה לבעלה בכתובתה (כשנישאו) והיו בהן כלים ודבר המסויים, וכשגירשה ובאה ליטול כתובתה היא אומרת "כלי אני נוטלת" והוא אומר "דמים אני נותן" - נחלקו רב יהודה ורבי אמי מה הדין. (והגמרא מבארת את טעמיהם).

דף סו עמוד ב
* ישראל ששכר פרה מכהן - רשאי להאכילה כרשיני תרומה, כהן ששכר פרה מישראל - לא רשאי להאכילה כרשיני תרומה [אך אם שמו את הפרה כמה היא שוה - הדין הפוך].
* הגמרא מביאה ברייתות המסייעות לשיטות האמוראים החולקות (במקרה שהוזכר לעיל בסוף עמוד א), ורב נחמן פוסק שהלכה כרב יהודה שהדין עם האשה. (אך מודה רב יהודה שכל זמן שלא גבתה האשה את הנכסי צאן ברזל הם של הבעל).

מספר צפיות: 45

דף סז עמוד א
* לדעת רבי יוסי: בת ישראל שניסת לכהן ומת והניחה מעוברת - לא יאכלו עבדיה בתרומה מפני חלקו של עובר.
* טעמו של רבי יוסי - לדעת רבה: "עובר במעי זרה זר הוא", לדעת רב יוסף (והגמרא מקשה על דעתו): "ילוד מאכיל שאינו ילוד אינו מאכיל".
* לדעת שמואל: חכמים חולקים על רבי יוסי - ועבדיה כן אוכלים בתרומה. (ושמואל עצמו סובר להלכה כדעת רבי יוסי).

דף סז עמוד ב
* הגמרא מבארת את הדעות השונות שבברייתא המובאת בסוף העמוד הקודם.
* יתומים שבאו לחלוק בנכסי אביהם - בית דין מעמידין להם אפוטרופוס ובורר להם חלק יפה, וכאשר היתומים גדלו - נחלקו האמוראים אם יכולים למחות ולבטל את מה שעשה האפוטרופוס.
* העובר והיבם והאירוסין והחרש ובן תשע שנים ויום אחד - אם האשה היא בת כהן שנשאת לישראל ומת בעלה, הרי אלו פוסלים את האשה מלאכול בתרומת בית אביה, ואם האשה היא בת ישראל שנישאת לכהן ומת בעלה, הרי אלו לא מאכילים אותה בתרומה.

מספר צפיות: 77

דף סח עמוד א
* יבם בן תשע שנים ויום אחד הבא על יבמתו - קונה אותה (מהתורה).
* לדעת ת"ק: בן תשע שנים ויום אחד, גר עמוני ומואבי מצרי ואדומי כותי נתין חלל וממזר, שבאו על כהנת לויה וישראלית - פסלוה.

דף סח עמוד ב
* הסוגיה (מסוף העמוד הקודם) עוסקת באריכות במציאת מקור לדין שביאת פסול פוסלת כהנת באכילת תרומה ולויה וישראלית לינשא לכהונה.
* בת כהן שנישאת לישראל ונתאלמנה או נתגרשה ואין לה ולד - כשהיא חוזרת לבית אביה, הדין הוא שחוזרת רק לאכילת תרומה, אך אינה חוזרת לאכול חזה ושוק של שלמים (כמו שהיתה אוכלת קודם שנישאת לישראל).

מספר צפיות: 59

דף סט עמוד א
* מחזיר גרושתו משנשאת לאחר - לא נפסלה מתרומה.
* ת"ק ורבי יוסי נחלקו לגבי הדורות השניים של גרים מצרים ואדומים אם הם פוסלים אשה בביאתם.
* רבי יוסי ורבן שמעון בן גמליאל נחלקו אם גר עמוני וגר מואבי פוסלים אשה בביאתם.

דף סט עמוד ב
* שוטה וקטן שנשאו נשים ומתו - נשותיהן פטורות מן החליצה ומן הייבום, כי הקידושין שלהם לא תופסים כלל.
* כשאשה נאנסה או נתפתתה - לא חוששים שמא נתעברה.
* הבא על ארוסתו בבית חמיו והתעברה הארוסה וילדה - לדעת רב: הולד ממזר, ולדעת שמואל: הולד שתוקי (ספק ממזר) [כך לפי הלישנא הראשונה, אך בלישנא השניה מבואר שלדעת כולם הולד כשר והמחלוקת היא במקרה שהארוסה התעברה ולא ידוע ממי נתעברה].

מספר צפיות: 57

דף ע עמוד א
* הגמרא מביאה את המקור לכך ש"ממזר פוסל ומאכיל".
* המשנה הראשונה בפרק שמיני (פרק "הערל"), המתחיל בעמוד זה, ממשיכה לדון בענייני אכילת תרומה.
* כהן ערל לא רשאי לאכול תרומה (ונחלקו רבי אליעזר ורבי עקיבא מה המקור לדין זה: גזירה שוה מפסח, או מריבוי הכתוב "איש איש"), וגם כהן טמא לא רשאי לאכול תרומה - אך נשיהם ועבדיהם רשאים לאכול תרומה.
* פצוע דכא וכרות שפכה - הם ועבדיהם רשאים לאכול תרומה, ונשיהם לא (אא"כ לא ידעה משנעשה פצוע דכא וכרות שפכה).

דף ע עמוד ב
* לדעת רבי אליעזר: גזירה שוה מופנה מצד אחד - למדין ומשיבין.
* אונן - אסור בקרבן פסח, ומותר (אם הוא כהן) בתרומה. (והגמרא מבארת את המקור לכך).
* מילת זכריו ועבדיו (החובה למול אותם) - מעכבת בקרבן פסח, אך לא מעכבת (אם הוא כהן) בתרומה. (והגמרא מבארת את המקור לכך).

מספר צפיות: 61

דף עא עמוד א
* לדעת רבי עקיבא: גר שמל ולא טבל וקטן שנולד מהול ולא הטיפו ממנו דם ברית - אינם אוכלים קרבן פסח, ורבי אליעזר חולק (כי לדעתו גר שמל ולא טבל נחשב לגר וקטן שנולד מהול אין צריך להטיף ממנו דם ברית).
* רבי עקיבא למד שכהן ערל לא רשאי לאכול בתרומה מריבוי הכתוב "איש איש", אך רבי אליעזר (שלמד דין זה מגזירה שוה) סובר שדיברה תורה כלשון בני אדם.
* הגמרא מסתפקת אם מותר לסוך כהן קטן ערל בשמן של תרומה.

דף עא עמוד ב
* "יום הבראתו כיום הולדו" - ולכן תינוק שנתרפא צריך להמתין שמונה ימים ורק אז ניתן למול אותו.
* ולד, כיון שיצא לאויר העולם, נפתח הסתום (=הפה) ונסתם הפתוח (=הטבור), שאלמלא כן אין יכול לחיות אפילו שעה אחת.
* ישראל ערל שנטמא במת - מקבל הזאה בכדי להיטהר מטומאתו, ומיד לאחר שימול את עצמו יהא ראוי לאכול מיד בקדשים.
* כשעם ישראל עלו מן הירדן (בימי יהושע) הם מלו וטבלו ועשו פסחיהן בטהרה.(והם לא מלו במדבר או בגלל חולשת הדרך או בגלל שלא נשבה להם רוח צפונית הנוחה לרפואה).
* לא ניתנה מצוות פריעת מילה לאברהם אבינו.

מספר צפיות: 56

דף עב עמוד א
* כל אותן ארבעים שנה שהיו ישראל במדבר לא נשבה להם רוח צפונית ביום, אך תמיד נשבה להם בחצי הלילה.
* לדעת רב הונא: 'משוך' (=מהול שנמשכה ערלתו וכסתה את העטרה) אוכל בתרומה מדין תורה, אך חכמים גזרו שלא יאכל מפני שנראה כערל.
* הרבה ('משוכים') מלו בימי בן כוזיבא והולידו בנים ובנות.
* כהן טומטום לא אוכל בתרומה, כהן אנדרוגינוס כן אוכל בתרומה.

דף עב עמוד ב
* לאחר שרבי אלעזר הקשה על רבי יוחנן, הגיב רבי יוחנן ואמר: "ראיתי לבן פדת שיושב ודורש כמשה מפי הגבורה".
* רבי אלעזר סתם שבגמרא (אמורא) זה רבי אלעזר בן פדת תלמידו של רבי יוחנן, ורבי אלעזר סתם שבמשניות (תנא) זה רבי אלעזר בן שמוע. (רש"י)
* לדעת רבי אלעזר: ערל שהזה מי חטאת על טמא מת - הזאתו כשרה (כמו טבול יום שהזה).
* קידוש מי חטאת - לדעת ת"ק: אשה כשרה וקטן לא, ולדעת רבי יהודה: קטן כשר ואשה לא.

מספר צפיות: 64

דף עג עמוד א
* טבול יום - כשר בהזאת מי פרה (ובשאר עבודות הפרה).
* רב ששת ניסה להוכיח מברייתא שערל אסור באכילת מעשר שני, אך ההוכחה שלו נדחתה.

דף עג עמוד ב
* לדעת חכמים: ביכורים אסורים לאונן וחייבים בביעור, ורבי שמעון חולק - והגמרא מביאה את המקור לשיטתם.
* הגמרא מביאה את המקור לכך שאסור ליהנות מהדלקת הנר מפירות של מעשר שני או של ביכורים אע"פ שכבר נטמאו, וכן את המקור לכך שאדם טהור האוכל פירות אלו שנטמאו לוקה. [וכן מביאה את המקור לכך שבתרומה הדין הוא הפוך].

מספר צפיות: 60

דף עד עמוד א
* הגמרא מנסה להוכיח משלוש ברייתות שערל אסור במעשר שני, אך דוחה את ההוכחות.
* גם לדעת רבי יצחק ערל אסור במעשר שני.
* מותר להבעיר שמן של תרומה שנטמא.
* מעשר שני שנטמא מותר לסוכו על גופו.

דף עד עמוד ב
* טמא שטבל ועלה - אוכל במעשר, העריב שמשו - אוכל בתרומה, הביא כפרה - אוכל בקדשים.
* רוב העמוד עוסק בנסיון חיפוש המקור לכך שטמא אסור לאכול תרומה עד שיעריב השמש לאחר היום בו טבל, ואסור בקדשים עד שיביא כפרתו.
* גם גיורת ושפחה משוחררת טמאות בלידתן.

מספר צפיות: 47

דף עה עמוד א
* לאדם 'טבול יום' אסור גם לגעת בתרומה (בנוסף לאיסור אכילה) - ובגמרא מובאים שני מקורות לדין זה.
* אשת כהן שנהיה פצוע דכא (ולא בא עליה משנעשה פצוע דכא) - אוכלת בתרומה, אע"ג שמצפה ומשתמרת לביאתו. (והאמוראים נחלקו אם דין זה שנוי במחלוקת תנאים).
* הברייתא דנה בעניין פצוע דכא.

דף עה עמוד ב
* פצוע דכא בידי שמים (ע"י רעמים וברד או שכך נולד) כשר לבוא בקהל - ובגמרא מובאים שני מקורות לדין זה.
* 'פצוע דכא וכרות שפכה' - הגמרא מביאה את המקורות לכך שמדובר על פציעה וכריתה ב'אותו מקום' ולא על פציעה וכריתה במקומות אחרים בגוף.
* הגמרא דנה באופן החיתוך של הגיד הפוסל לבוא בקהל.

מספר צפיות: 66

דף עו עמוד א
* הגמרא דנה אודות הנקב שמחמתו נעשה אדם פצוע דכא.
* רבא אמר שאין הלכה לא כרבה בר רב הונא (שאמר שהמטיל מים משתי מקומות [מנקב מי רגלים ומנקב הזרע] פסול מלבוא בקהל) ולא כרב הונא אביו (שאמר שנשים המסוללות זו בזו [דרך תשמיש] פסולות לכהונה משום זנות).
* הגמרא מסתפקת אם פצוע דכא כהן מותר בגיורת ובשפחה משוחררת. (ורב ששת ניסה להוכיח שמותר).
* פצוע דכא ישראל מותר בגיורת ובשפחה משוחררת ובנתינה.
* ממזרים ונתינים מותרים לבא זה בזה.

דף עו עמוד ב
* "ויתחתן שלמה את בת פרעה מלך מצרים" - שלמה לא התחתן איתה, אלא מתוך אהבה יתירה שאהב אותה מעלה עליו הכתוב כאילו נתחתן בה.
* הגמרא עוסקת במציאת המקור לכך שעמונית ומואבית מותרות לבא בקהל [והאיסור הוא רק על הזכרים (עד עולם)] - ולכן דוד המלך שבא מרות המואביה ראוי היה לבוא בקהל. (והלכה זו נתעלמה מאבנר).

1 2 3 4 5
© כל הזכויות שמורות לפורטל הדף היומי | אודות | צור קשר | הוספת תכנים | רשימת תפוצה | הקדשה | תרומות | תנאי שימוש באתר | מפת האתר