דף טז עמוד א
* במשנה מובא שב-4 פרקים העולם נידון: בפסח על התבואה, בעצרת על פירות האילן, בר''ה כל באי עולם עוברין לפניו כבני מרון, ובסוכות על המים - ובברייתא מובאות 4 שיטות נוספות.
* אמר הקב"ה: תקעו לפני בשופר של איל כדי שאזכור לכם עקידת יצחק בן אברהם ומעלה אני עליכם כאילו עקדתם עצמכם.
* למה תוקעין ומריעין כשהן יושבין ואח"כ כשהן עומדין? כדי לערבב השטן.

דף טז עמוד ב
* בגמ' מובאות 7 מימרות של ר' יצחק (בנוסף ל-2 בעמוד הקודם) העוסקות ב: ר"ה, דין, רגל.
* אין דנין את האדם אלא לפי מעשיו של אותה שעה.
* 4 דברים מקרעין גזר דינו של אדם: צדקה, צעקה, שינוי השם, שינוי מעשה. וי"א אף שינוי מקום.
* 3 ספרים נפתחים בר''ה: של רשעים גמורים, צדיקים גמורים, בינוניים.

דף יז עמוד א
* המינין והמסורות והאפיקורסים שכפרו בתורה ושכפרו בתחיית המתים ושפירשו מדרכי צבור ושנתנו חיתיתם (=אימתם) בארץ חיים ושחטאו והחטיאו את הרבים - יורדין לגיהנם ונידונין בה לדורי דורות.
* כל פרנס המטיל אימה יתירה על הצבור שלא לשם שמים אינו רואה בן תלמיד חכם.
* כל המעביר על מדותיו - הקב"ה מעביר לו על כל פשעיו.

דף יז עמוד ב
* ברית כרותה לי''ג מדות (אם יזכירום ישראל בתפלת תעניתם) שאינן חוזרות ריקם.
* גדולה תשובה שמקרעת גזר דינו של אדם - והיינו דוקא לציבור אך לא ליחיד (אך בעמוד הבא מובא שביחיד יש מחלוקת תנאים).

דף יח עמוד א
* ישנה מחלוקת תנאים אם גזר דין של יחיד יכול להיקרע גם לאחר מתן גזר הדין.
* גזר דין (אף של רבים) שהקב"ה נשבע לקיים אותו - לא יכול להיקרע.
* לצאצאי בית עלי מומלץ לעסוק בתורה כדי שלא ימותו צעירים כפי שנגזר עליהם.
* בר''ה כל באי העולם עוברין לפניו כבני מרון - בגמרא מובאים 3 פירושים לביאור הביטוי "בני מרון".

דף יח עמוד ב
* הצומות: בזמן שיש שלום - יהיו לששון ולשמחה (ואסורים בהספד ובתענית), יש גזרת המלכות - צום (חובה), אין גזרת המלכות ואין שלום - רצו מתענין רצו אין מתענין.
* האמוראים נחלקו אם בטלה מגילת תענית (לאחר חורבן הבית) ולכן הימים הטובים שמוזכרים במגילה מותרים בהספד ובתענית או שלא בטלה מגילת תענית.

דף יט עמוד א
* הימים הכתובין במגילת תענית - אסורין בתענית הם ולפניהם ולאחריהם, אך שבתות וימים טובים - הם אסורים, אך לפניהן ולאחריהן מותרין.
* דברי סופרים (בניגוד לדברי תורה) צריכין חיזוק.
* כשמלכות רומי גזרה שלא יעסקו בתורה ושלא ימולו את בניהם ושיחללו שבתות - הלכו היהודים והפגינו בלילה והגזרה בוטלה.
* בימי רבן יוחנן בן זכאי חרב הבית, ור' אליעזר תלמידו היה, ור' עקיבא תלמידו של ר' אליעזר היה, ור' מאיר תלמידו של ר''ע היה (רש"י).

דף יט עמוד ב
* יש מחלוקת תנאים אם בטלה מגילת תענית (לאחר חורבן הבית).
* הגמרא הכריעה להלכה שבטלה מגילת תענית, למעט חנוכה ופורים.
* יש שיטות שונות לגבי מספר הימים (29/30) בחודש אדר א' ואדר ב'.

דף כ עמוד א
* חכמים השתמשו בסמכותם ועיברו את החודש כדי למנוע מצב של יו"ט/יו"כ סמוך לשבת - כדי שהירקות לא יכמושו ו/או כדי שהמת לא יסריח.
* בסוגיה מובאים פרטים ושיטות שונות לגבי הסמכות של חכמים - האם מותר להם לאיים על העדים כדי להקדים את קידוש החודש (ליום 30 - ואז החודש יהיה חסר), ו/או כדי לאחר את קידוש החודש (ליום 31 - ואז החודש יהיה מלא).

דף כ עמוד ב
* בעמוד זה מובאים כמה דינים הקשורים למולד הלבנה.
* "צריך שיהיה לילה ויום מן החדש" (ולכן: אם נראית הלבנה הישנה בליל שלשים - אין מקדשין את החודש ביום שלשים).
* הלבנה מתכסה למשך 24 שעות מסביב לזמן חידושה (לפני ואחרי חידושה, ובהתאם למיקום הגיאוגרפי).

דף כא עמוד א
* במקום שמגיעים שלוחי ניסן (להעיד על מועד קידוש החודש) ולא מגיעים שלוחי תשרי - יש לעשות גם בפסח 2 יו"ט, גזירה משום תשרי.
* רבא (שחי בבבל) צם יומיים ברציפות את יום-כיפור (מחשש שעיברו (בארץ ישראל) את חודש אלול).

דף כא עמוד ב
* על כל החודשים - במצב שברור שמחר יקדשו את החודש, הרי שהשלוחין שיוצאין לגולה לבשר על קידוש החודש, יוצאים כבר בלילה, ואילו על ניסן ועל תשרי - יוצאים רק למחרת לאחר שישמעו מפי ב''ד 'מקודש'.
* עדים שראו את החודש (בזמן המקדש: בכל החודשים, לאחר החורבן: על תשרי וניסן בלבד) - מחללים את השבת ובאים לבית-דין להודיע על כך.
* נחלקו התנאים אם גם כאשר הלבנה נראתה בבירור - מחללים את השבת או לא.
* 50 שערי בינה נבראו בעולם וכולן ניתנו למשה חסר אחד.

דף כב עמוד א
* במשנה מובאת מחלוקת אם קרובי משפחה כשרים לעדות החודש, ובגמרא מובאות דעות שונות כיצד לפסוק להלכה.
* 'גזלן דדבריהם' (=גזלן מדרבנן) כשר לעדות אשה (כגון: להעיד שמת בעלה).
* מותר לחלל שבת כדי לבוא ולהעיד על ראיית הלבנה (ואף מותר לקחת צידה לדרך וליווי וכו').

דף כב עמוד ב
* כל אדם נאמן להעיד לבדו שבית דין קדשו את החודש, כי זה דבר העשוי להתגלות ולכן הוא ודאי דובר אמת.
* הבייתוסים שכרו עדי שקר שיעידו שבית דין קידשו את החודש (כי רצו לגרום לכך שיו"ט ראשון של פסח יחול בשבת).
* כדי לפרסם שבית דין קידשו את החודש - בראשונה היו משיאין משואות, אך משקלקלו הכותים (כדי להטעות את ישראל) התקינו שיהו שלוחין יוצאין.
* משיאין משואות רק על חודש חסר, והמועד שמשיאין הוא 'לאור עיבורו' (=בליל יום 31).

דף כג עמוד א
* נחלקו האמוראים אם יש 4 או 10 מיני ארזים.
* כל שיטה ושיטה שנטלו נכרים מירושלים עתיד הקב''ה להחזירן לה.
* כל הלומד תורה ואינו מלמדה דומה להדס במדבר - שאין מי שנהנה ממנו.
* איכא דאמרי: כל הלומד תורה ומלמדה במקום שאין ת''ח דומה להדס במדבר - כי הוא חביב לכל.
* אוי להם לעובדי כוכבים שאין להם תקנה.

דף כג עמוד ב
* כל מי שראה את המשואות המבשרות על קידוש החודש - היה נוטל אבוקה בידו ועולה לראש גגו (כדי לסייע בפרסום).
* היו עושים סעודות גדולות לעדים שבאו להעיד על ראיית הלבנה, כדי שיהיו רגילים לבוא.
* מעולם לא ראתה חמה פגימתה של לבנה - כדי שלא תחלש דעתה של הלבנה (שהחמה רואה אותה חסירה), ומעולם לא ראתה חמה פגימתה של קשת - כדי שלא יאמרו עובדי החמה שהיא יורה חיצים בכופרין בה.

דף כד עמוד א
* בקידוש בחודש - 'ראש ב''ד אומר מקודש וכל העם עונין אחריו מקודש מקודש', והגמרא לומדת דין זה מפסוקים.
* במשנה ובברייתא מובאות 4 דעות תנאים: מקדשים רק חודש חסר (וכך פוסק שמואל), רק חודש מלא, גם חסר וגם מלא, אף אחד.
* לרבן גמליאל היו דמויות של לבנה ובאמצעותן חקר את העדים ('הכזה ראית או כזה').

דף כד עמוד ב
* התנאים נחלקו אם מנורת הזהב שעשויה מעץ כשרה או שלא (ורק ממתכת כשרה).
* בסוגיה מבואר באריכות אלו דמויות של שמשים שמשמשים לפני הקב"ה מותר/אסור לעשות.
* טבעת שחותמה בולט אסור להניחה ומותר לחתום בה, חותמה שוקע מותר להניחה ואסור לחתום בה.

דף כה עמוד א
* באו שנים ואמרו ראינוהו בזמנו ובליל עיבורו לא נראה וקיבלן ר''ג אמר רבי דוסא בן הורכינס עדי שקר הן היאך מעידים על האשה שילדה ולמחר כריסה בין שיניה.
* אין חדושה של לבנה פחותה מ-29 יום ומחצה ושני שלישי שעה וע''ג חלקים.
* בנוגע לקידוש החודש נאמר 3 פעמים אתם" ללמד ש: אתם אפילו שוגגין אתם אפילו מזידין אתם אפילו מוטעין.

דף כה עמוד ב
* אפילו קל שבקלין ונתמנה פרנס על הצבור הרי הוא כאביר שבאבירים.
* קידוש החודש ע"י בי"ד צריך להיות ביום.
* קידוש החודש צריך להיות ע"י 3 דיינים (ולא ע"י יחיד ואפילו הוא מומחה לרבים).

דף כו עמוד א
* לדעת חכמים, כל השופרות כשרים חוץ משל פרה, והטעם: (1) כי נקרא "קרן" ולא "שופר". (2) כי אין קטיגור (עגל) נעשה סניגור. (3) כי נראה כשנים/שלשה שופרות, בגלל הגלד שמתווסף בו כל שנה.
* בסוגיה מובאים 12 מילים שהיו נאמרים במקומות מסויימים באופן אחר מהמקובל או שפירושם לא היה ידוע לחכמים. (ב'מי השלוח' ביאר שסוגיה זו נאמרה כנגד 12 חודשי השנה)

דף כו עמוד ב
* מתוך 12 המילים הללו, חכמים למדו משפחתו של רבי ביאור ל-5 המילים הללו: סירוגין, חלוגלוגות, סלסלה, וטאטאתיה, יהבך.
* במשנה ובגמרא מובאים 3 דעות באיזה שופר עדיף לתקוע (ביעל פשוט או בזכר כפוף) בראש השנה, בתעניות וביובלות.

דף כז עמוד א
* זכור ושמור בדיבור אחד נאמרו מה שאין הפה יכולה לדבר ואין האוזן יכולה לשמוע.
* שני קולות משני אנשים בו זמנית - נשמעים, כאשר מדובר בדבר חביב (כמו הלל, מקרא מגילה ותקיעת שופר).
* 'התורה חסה על ממונן של ישראל', וזו אחת הסיבות מדוע בתעניות תוקעים בשופר שפיו מצופה כסף ולא זהב.

דף כז עמוד ב
* במשנה ובברייתא מובאים כמה וכמה דינים בנוגע לכשרות/פסלות שופר שבוצעו בו פעולות מסויימות (כגון: ארוך וקצרו, גרדו והעמידו על גלדו, ועוד).
* השיעור המינימלי של שופר כשר הוא כדי שיאחזנו בידו ויראה לכאן ולכאן (היינו: טפח).
* התוקע לתוך הבור וכדומה: מי שבתוך הבור - יצא, ומי שמחוץ לבור - תלוי אם שמע קול שופר או הברה.