דף ו עמוד א
* מת המוטל לקבור - ביו"ט ראשון יתעסקו בו עממים, ביו''ט שני יתעסקו בו ישראל (ונחלקו האמוראים אם דוקא כאשר כבר נשתהה וחושש יסריח), ואפילו בשני יו"ט של ר''ה .
* מימות עזרא ואילך לא מצינו אלול מעובר - ולכן לדעת נהרדעי ביצה שנולדה ביום ראשון של ר"ה מותרת בשני.
* אפרוח שנולד ביום טוב - נחלקו האמוראים אם מותר באכילה.
* עגל שנולד ביום טוב (אפילו מן הטרפה) - מותר.

דף ו עמוד ב
* אפרוח שנולד ועדיין לא נתפתחו עיניו - מחלוקת תנאים אם מותר באכילה.
* "אמר רב הונא אמר רב ביצה עם יציאתה נגמרה" - בהמשך העמוד מובאים 3 אפשרויות לביאור מימרה זו (2 אפשרויות מתוכן נדחו), ובעמוד הבא 2 אפשרויות נוספות.

דף ז עמוד א
* לדעת ר' יוחנן ביצה שיצאה רובה מערב יום טוב וחזרה ונולדה ביו"ט - מותרת לאכלה ביו"ט.
* כל שתשמישו ביום (תרנגולת) - נולד ביום, כל שתשמישו בלילה (עטלף) - נולד בלילה, כל שתשמישו בין ביום ובין בלילה (אדם ודומיו) - נולד בין ביום ובין בלילה.
* אם אין תרנגול זכר בסביבה של התרנגולת - אז היא עשויה להתחמם מהעפר וללדת (אף בלילה).

דף ז עמוד ב
* כולם מודים שחיוב אכילת חמץ ושאור - בכזית.
* ב"ש סוברים שחיוב ביעור חמץ - בככותבת, וחיוב ביעור שאור - בכזית, וב"ה סוברים ששניהם בכזית.
* לדעת ב"ש מותר לכתחילה לשחוט חיה ועוף ביו"ט, וב"ה סוברים שלא ישחוט אא''כ היה לו עפר מוכן מבעוד יום.

דף ח עמוד א
* החופר גומא בשבת ואינו צריך אלא לעפרה פטור.
* "אפר כירה - מוכן הוא (אינו מוקצה)" - רק אם הוסק מערב יו"ט, או אם הוסק ביו"ט ויש בו עדיין רמץ חם (ראוי לצלות בו ביצה).
* הכניס עפר לגנתו ולחורבתו מותר לכסות בו ביו"ט.
* מכניס אדם מלא קופתו עפר ועושה בו כל צרכו ביו"ט, בתנאי שייחד לו קרן זוית.

דף ח עמוד ב
* עשה דוחה לא תעשה - רק במקרים שההתרחשות של שניהם בו זמנית (כמו מילה בצרעת או סדין בציצית, שבשעת המילה או לבישת הטלית נעקר הלאו ומתקיים העשה).
* אפר כירה - דעתו של אדם להשתמש בו ביו"ט לצורך שימוש ודאי ולא לצורך שימוש של דבר שספק אם יצטרך.

דף ט עמוד א
* גלגל עיסה ביו"ט - מותר להפריש חלתה ביו"ט, אך אם גלגל עיסה מערב יו"ט - נחלקו האמוראים אם מותר להפריש חלתה ביו"ט.
* לדעת ב"ש אין מוליכין את הסולם משובך לשובך ביו"ט וב''ה מתירין - ונחלקו הלישנות בגמרא אם המחלוקת היא דוקא ברשות הרבים או דוקא ברשות היחיד.
* לדעת רב כל מקום שאסרו חכמים מפני מראית העין אפילו בחדרי חדרים אסור.

דף ט עמוד ב
* לדעת רבי שמעון בן אלעזר - מודים ב''ש וב''ה שמותר להוליך את הסולם משובך לשובך ביו"ט, ומחלוקתם היא אם מותר להחזיר.
* מהמשנה לגבי 'השוחט חיה ועוף ביום טוב ב''ש אומרים יחפור בדקר ויכסה' וכו' משמע שלגבי שמחת יו''ט ב''ש מקילים וב"ה מחמירים, והגמרא מקשה (ומתרצת) ממשניות אחרות (2 מובאים בעמוד זה ו-3 בעמוד הבא) שמהם משמע להיפך.

דף י עמוד א
* הגמרא ממשיכה להקשות (ולתרץ) מ-3 משניות נוספות (בנוסף ל-2 שהובאו בעמוד הקודם) שמהם משמע שלגבי שמחת יו"ט ב"ש מחמירים וב"ה מקילים ובניגוד למשנה לגבי לגבי 'השוחט חיה ועוף ביום טוב ב''ש אומרים יחפור בדקר ויכסה' וכו' שממנה משמע להיפך.
* נטילת יונים ביו"ט כדי לשוחטם - לב"ש מותר רק אם יענע אותם מערב יו"ט (הכנה במעשה), ולב"ה מספיק שיזמינם בפיו; וביאר רב חנן בר אמי שב"ש מחמירים רק 'בבריכה ראשונה'.

דף י עמוד ב
* במשנה מובאים כמה מקרים בהם מצא ביו"ט יונים באופן שונה (בצבע / בכמות / במיקום) ממה שזימן מערב יו"ט, והדין במקרים אלו.
* לדעת ר' חנינא 'רוב וקרוב - הלך אחר הרוב'.

דף יא עמוד א
* גוזל עשוי לדדות רק עד 50 אמה, ורק בתנאי שרואה את הקן שממנו יצא.
* ב"ש וב"ה נחלקו אם מותר ביו"ט ליטול את העלי כדי לקצב עליו בשר, אך מודים שאם כבר קצב עליו בשר שאסור לטלטלו כי נעשה כבר צורך יו"ט.
* ב"ש אוסרים טירחה ביו"ט כאשר יש חשש שמא לאחר מכן יתחרט ואז יתברר שטרח לשווא.

דף יא עמוד ב
* מולח אדם ביו"ט כמה חתיכות בשר בבת אחת אע''פ שאינו צריך אלא לחתיכה אחת.
* רב אדא בר אהבה מערים ומלח גרמא גרמא (לאחר שמלח זו לאכלה היום אומר חברתה ערבה עלי לאכלה היום וחוזר ומולחה).
* 3 דברים התירו סופן (שאינו צורך יו"ט) משום תחלתן (שהוא צורך יו"ט): עור לפני הדורסן ותריסי חנויות וחזרת רטיה במקדש (ולדעת רחבא אף הפותח חביתו ומתחיל בעיסתו על גב הרגל).

דף יב עמוד א
* ב"ש אוסרים להוציא לרשות הרבים ביו"ט דבר שאינו צורך אכילה (כגון: קטן, לולב, ספר תורה), וב"ה מתירים.
* יסוד המחלוקת: ב"ש סוברים שלא אומרים 'מתוך' (מתוך שהותרה הוצאה לצורך הותרה נמי שלא לצורך) וב"ה סוברים שכן אומרים 'מתוך'.

דף יב עמוד ב
* במשנה נאמר שלדעת ב"ש אסור להוליך חלה ומתנות (זרוע לחיים וקיבה) לכהן ביו"ט, וב"ה מתירים.
* בברייתא מובאים 3 דעות שונות בנושא זה (ובנושא הולכת תרומה לכהן ביו"ט), והגמרא מבררת באריכות כאיזו דעה סוברת המשנה שלנו.
* מותר למלול מלילות ולפרך קטניות ביו''ט (כי זו דישה כלאחר יד, ולא גזרו על כך ביו"ט).

דף יג עמוד א
* הכניס לבית שבלין לאכלן מעט מעט ע''י מלילות - רבי מחייב בתרומה ורבי יוסי ברבי יהודה פוטר.
* אם הכניס לבית קטניות (בחבילות כשהם קשורים יחדיו) - בגמרא מובאות 2 לישנות בדעת אביי: או שלדעת כולם חייב בתרומה או שלדעת כולם פטור.

דף יג עמוד ב
* כשם שתרומה גדולה אינה ניטלת אלא מן הגורן ומן היקב (=מתבואה שנגמרה מלאכתה), כך תרומת מעשר אינה ניטלת אלא מן הגורן ומן היקב.
* לדעת אבא אלעזר בן גימל: כשם שתרומה גדולה ניטלת באומד ובמחשבה, כך תרומת מעשר ניטלת באומד ובמחשבה; אך לדעת חכמים תרומת מעשר צריכה מדידה מדוייקת.
* מעשר ראשון שהקדימו בשבלין פטור מתרומה גדולה, אך אם הקדימו בכרי חייב.

דף יד עמוד א
* דיכת מלח ביו"ט:
לפי המשנה שלנו צריך לדוך בשינוי (לדעת ב"ש שינוי רב, ולדעת ב"ה שינוי מועט).
לדעת שמואל לא צריך לדוך בשינוי (כדעת ב"ה אליבא דר"מ כמובא בברייתא).

דף יד עמוד ב
* במשנה מובאים 3 דעות לגבי אופן פעולת הברירה באוכל שמותר לעשות ביו"ט.
* במשנה מובאים 3 דעות אלו סוגי מאכלים מותר לאדם לשלוח לחברו ביו"ט.
* משום קהלא קדישא דבירושלים: אפי' עשר מצעות זו על גבי זו וכלאים תחתיהן אסור לישן עליהם.

דף טו עמוד א
* סנדל המסומר (ביו"ט): אסור לנעלו, אסור לשלחו לחברו, מותר לטלטלו.
* מותר לשלוח לחברו תפילין ביו"ט (כי גם אם יניח אותן אין בכך איסור).

דף טו עמוד ב
* הסיבה שחכמים תיקנו שיהיה מותר לבשל מיו"ט לשבת רק באמצעות עירובי תבשילין: רבא - כדי שיברור מנה יפה לשבת ומנה יפה ליו"ט, רב אשי - כדי שיאמרו אין אופין מיו"ט לשבת קל וחומר מיו"ט לחול.
* רבי אליעזר גער באנשים שעזבו באמצע הדרשה והלכו לבתיהם לאכול - מכיון שהניחו חיי עולם לטובת חיי שעה.
* רבי אליעזר אומר אין לו לאדם ביו"ט אלא או אוכל ושותה או יושב ושונה ר' יהושע אומר חלקהו חציו לה' וחציו לכם.
* אמר להם הקב''ה לישראל בני לוו עלי וקדשו קדושת היום והאמינו בי ואני פורע.

דף טז עמוד א
* כל מזונותיו של אדם קצובים לו מראש השנה ועד ראש השנה חוץ מהוצאת שבתות והוצאת י''ט והוצאת בניו לתלמוד תורה שאם פחת פוחתין לו ואם הוסיף מוסיפין לו.
* אמרו עליו על שמאי הזקן כל ימיו היה אוכל לכבוד שבת מצא בהמה נאה אומר זו לשבת מצא אחרת נאה הימנה מניח את השניה ואוכל את הראשונה אבל הלל הזקן מדה אחרת היתה לו שכל מעשיו לשם שמים (בוטח שתזדמן לו נאה לשבת) שנאמר ברוך ה' יום יום.
* נשמה יתירה נותן הקב''ה באדם ערב שבת ולמוצאי שבת נוטלין אותה הימנו שנאמר שבת וינפש כיון ששבת ווי אבדה נפש.

דף טז עמוד ב
* ערובי תבשילין צריכין כזית בין לאחד בין למאה.
* מי שבטעות לא הניח ערובי תבשילין - יכול לסמוך על עירוב שהניח חברו עבורו (אף שהניח ללא ידיעתו).

דף יז עמוד א
* יו"ט שחל להיות בשבת - להלכה: מתפלל שבע, מתחיל בשל שבת, אומר קדושת היום באמצע, וחותם מקדש השבת ישראל והזמנים.
* שבת שחל להיות בר''ח או בחולו של מועד - להלכה: ערבית ושחרית ומנחה מתפלל שבע ואומר מעין המאורע בעבודה ואם לא אמר מחזירין אותו, ובמוספין מתחיל בשל שבת, אומר קדושת היום באמצע, וחותם מקדש השבת ישראל והזמנים / וראשי חדשים.
* מי שלא הניח עירובי תבשילין - הוא נאסר וקמחו נאסר.

דף יז עמוד ב
* מי שעבר ואפה (במזיד) ללא עירובי תבשילין - הגמרא הביאה 5 הוכחות להוכיח שאסור באכילה, אך דחתה את כל ההוכחות.
* הגמרא פוסקת שמספיק תבשיל אחד עבור עירובי תבשילין (כדעת ב"ה של משנתנו, ולא כדעתו המובאת בברייתא) [אך להלכה מסקנת התוס' שצריך שני תבשילין - פת ותבשיל]