דף פה עמוד א * בור שבין שתי חצרות ובור מים ביניהם במרחק ארבעה טפחים מכותל כל חצר - לדעת שמואל: כל אחד יכול להוציא זיז כל שהוא מכותלו עד לבור ולמלא מים מהבור, ולדעת רב יהודה: יכולים אף להוציא קנה שאין בו היכר כל כך. (ולדעת אביי, למסקנת הגמרא, רב יהודה בא להשמיע שלדעת שמואל לא צריך דוקא זיז אלא די גם בקנה). * רב חולק וסובר שאין אדם אוסר על חבירו דרך אויר, ואין צריך היכר כלל. (והגמרא מבררת מאיזה דין של רב למד זאת אביי). דף פה עמוד ב * מקום שאין בו רוחב ארבעה על ארבעה טפחים - מותר לבני רשות הרבים ולבני רשות היחיד להניח עליו את משאם, ושמואל (הסובר ששימוש דרך אויר אוסר) מודה לדין זה, כי רק באיסור דרבנן החמירו ששימוש דרך אויר אוסר. * בית שער של חצר השייכת ליחיד - למרות שהדר שם אינו אוסר על בני החצר לטלטל בחצר, אפשר להניח שם את העירוב. * עירובי חצרות נותנים בבית שבאותה חצר, שיתופי מבואות נותנים בחצר שבאותו מבוי.
דף פו עמוד א * רבי ורבי עקיבא היו מכבדים עשירים (שהעולם מתקיים בזמן שיש בו עשירים שגומלים חסד ומזמנים מזונות לעניים). * רב פסק כרבי שמעון, שמי שיש לו בית בחצר, אפילו אם הלך לשבות אצל בתו (אך לא אצל בנו) באותה העיר - אינו אוסר על שאר בני החצר לטלטל בחצר. * בור שבין שתי חצרות שלא עירבו יחד - במשנה מובאת מחלוקת תנאים באיזה אופן יהיה מותר לבני החצר למלא מים מהבור בשבת (ונחלקו רב הונא ורב יהודה כיצד לבאר את דעת ב"ש וב"ה). דף פו עמוד ב * לדעת רב: אין מחיצה תלויה מתרת אלא במים (קל הוא שהקילו חכמים במים). * רבי יוחנן סובר שרבי יהודה (שבמשנה בעמוד הקודם) סובר כשיטת רבי יוסי שמחיצה תלויה מתרת אפילו ביבשה, אך הגמרא דוחה את דבריו. * לדעת רבה: רבי יהודה ורבי חנניא בן עקביא שניהם מקילים הרבה בדיני מחיצות במים, ואביי (בעמוד הבא) דוחה את ההכרח שבדבריו.
דף פז עמוד א * לדעת רבי חנניא בן עקביא: גזוזטרא שיש בה ארבע אמות על ארבע אמות חוקק בה ארבעה טפחים על ארבעה טפחים וממלא מהמים שתחת הגזוזטרא, והגמרא מבארת שדבריו נאמרו במקרה שאין שום כותל סמוך לגזוזטרא, אך אם יש כותל סמוך ניתן להסתפק בגזוזטרא קטנה מכך. * לדעת ת"ק: אמת המים שהיא עוברת בחצר - אין ממלאין הימנה בשבת, אלא אם כן עשו לה מחיצה גבוהה עשרה טפחים בכניסה לחצר וביציאה מהחצר. * לדעת רב דימי: אין כרמלית פחותה מארבעה טפחים. דף פז עמוד ב * בברייתא בסוף העמוד הקודם מובאת מחלוקת חכמים ורשב"ג, והגמרא מביאה שלוש דעות בביאור מקרה המחלוקת (אגפים / אמה / ניפקי). * לדעת זעירי: דברי רב דימי שנויים במחלוקת תנאים, ולדעת חכמים כרמלית יכולה להיות גם שלושה טפחים. * לדעת אביי בר אבין ורב חנינא בר אבין: אין חורין לכרמלית. * לדעת המשנה: גזוזטרא שהיא למעלה מן המים אין ממלאין הימנה בשבת אלא אם כן עשו לה מחיצה גבוהה עשרה טפחים, וחנניא בן עקביא (בברייתא) חולק ומתיר יותר (לדעתו: גזוזטרא שיש בה ארבע אמות על ארבע אמות חוקק בה ארבעה טפחים על ארבעה טפחים וממלא מהמים שתחת הגזוזטרא - בימה של טבריא).
דף פח עמוד א * במשנה (בעמוד הקודם) נאמר שעל ידי מחיצה סביבות הנקב שבגזוזטרא מותר למלא מן המים, ובגמרא מובאות שתי לישנות שנחלקו אם המחיצה מתירה גם לשפוך מהגזוזטרא למים. * שתי גזוזטראות זו למעלה מזו - לדעת רב: אם התחתונה רחוקה מהעליונה יותר מארבעה טפחים, מותר למלא מים מהנקב בגזוזטרא העליונה, ואין בני התחתונה אוסרים עליה. * אדם שיש בצד ביתו חורבה ששייכת לאדם אחר והוא רגיל להשתמש בה בימות החול - לענין שבת אינה נחשבת כרשותו אלא כרשות בעליה. דף פח עמוד ב * מותר לשפוך מים בחצר שיש בה לפחות ארבע אמות - לדעת רבה (בסוף העמוד הקודם): כי מתכוון לזלפם בחצר ולא מתכוון שייצאו מחוץ לחצר, לדעת רבי זירא: כי בשיעור זה המים נבלעים בארץ ואין לו צורך שייצאו המים מחוץ לחצר. * הגמרא מביאה ראיה מהמשנה לרבי זירא, וראיה מברייתא לרבה, ודוחה את הראיות. * חנניא (בברייתא) חולק על חכמים (שבמשנה בעמוד הקודם) הסוברים שמותר לשפוך מים על הגג אפילו שהם יורדים לביב ויוצאים לרשות הרבים. * בימות הגשמים מותר לשפוך מים בחצר אף אם אין בחצר ארבע אמות ואין בה עוקה.
דף פט עמוד א * שתי עליות שעומדות זו כנגד זו וחצר שאין בה ארבע אמות פתוחה לפניהן - אם עירבו שתי העליות יחד, מותר אף לבני העלייה שלא עשו עוקה לשפוך שם מים. * המשנה הראשונה בפרק תשיעי, המתחיל בעמוד זה, מביאה מחלוקת תנאים בנוגע לטלטול כלים ששבתו על גג או בחצר או בקרפף. * הגמרא מבררת את טעמו של רבי מאיר הסובר שמותר לטלטל כלים ששבתו בגג של אדם אחד לגג של אדם אחר אם לא גבוה או נמוך ממנו עשרה טפחים. * בתים הסמוכים זה לזה והעומד על הגג אינו רואה את מחיצת הבית - לדעת רב: אין מטלטלים בגג כזה אלא ארבע אמות, לדעת שמואל: מותר לטלטל בכל הגג. (המחלוקת היא בדעת חכמים האוסרים לטלטל מגג לגג בלא עירוב). דף פט עמוד ב * הגמרא מקשה על רב ממשנה וברייתא, ומתרצת. * רב יוסף אמר שהוא לא שמע את ההלכה שאמר שמואל שאומרים "גוד אסיק מחיצתא" אף במחיצות שאינן ניכרות, ואביי ניסה להזכיר לו שכן אמר כך, אך רב יוסף דחה את דבריו. * לדעת רב נחמן: עשה אחד מבני הבתים סולם קבוע לעלות בו לגגו, ושאר דיירי הבתים לא עשו כך - מותר לו להשתמש בכל הגגות כולן.
דף צ עמוד א * לדעת רב (בדף הקודם) לא התירו לטלטל בגג העומד בין הגגות אלא ארבע אמות - והגמרא מסתפקת אם מותר לטלטל שתי אמות בגג ושתי אמות באכסדרה, וכן אם מותר לטלטל שתי אמות בגג ושתי אמות בחורבה. * לדעת רב: אם ניכרות המחיצות החיצוניות של הבתים לאלו העומדים על הגג - אומרים "גוד אסיק מחיצתא". * לדעת שמואל: אם שיעור הגג הוא יותר מבית סאתיים - לא נחשב הגג כמוקף מחיצה לצורך דירה. * ספינה - לדעת רב: מותר לטלטל בכולה, לדעת שמואל: אין מטלטלים בה אלא בארבע אמות בלבד. דף צ עמוד ב * אם הפך את הספינה כדי לזופתה - רב מודה שאין מטלטלים על גבה אלא בארבע אמות בלבד. * אכסדרה בבקעה - לדעת רב: מותר לטלטל בכולה, לדעת שמואל: אין מטלטלים בה אלא בארבע אמות בלבד. * רב יהודה מבאר שלדעת רבי מאיר כל גגות העיר הם רשות אחת בפני עצמה וכל חצרות העיר הם רשות אחת בפני עצמה וכל קרפיפות העיר הם רשות אחת בפני עצמה.
דף צא עמוד א * רב יהודה מבאר שלדעת חכמים כל גגות העיר וחצרות העיר נחשבים לרשות אחת, וכל קרפיפות העיר נחשבים לרשות אחת, ולדעת רבי שמעון גגות חצרות וקרפיפות נחשבים לרשות אחת. (והגמרא מביאה ברייתא כביאורו בדעת רבי שמעון). * הגמרא מביאה ברייתא כדעת רב (שבדף פט ע"א) הסובר בדעת חכמים שבתים הסמוכים זה לזה והעומד על הגג אינו רואה את מחיצת הבית אין מטלטלים בגג כזה אלא ארבע אמות. * רב ושמואל נחלקו אם רבי שמעון מתיר לטלטל מחצר לחצר (שלא עירבו זו עם זו) גם אם עירבו דיירי כל חצר בינם לבין עצמם או רק כאשר לא עירבו דיירי כל חצר בינם לבין עצמם. דף צא עמוד ב * הגמרא מנסה להוכיח משתי ברייתות כדעת רב (הסובר שאין רבי שמעון מתיר לטלטל מחצר לחצר אחרת אלא באופן שלא עירבו דיירי כל חצר בינם לבין עצמם), ודוחה את ההוכחות. * הגמרא דוחה את הניסיון להוכיח מברייתא כדעת רבי זירא בשם רב הסובר שמבוי שלא נשתתפו בו אין מטלטלין בו את הכלים ששבתו בתוכו אלא בארבע אמות בלבד.
דף צב עמוד א * שתי חצרות וחורבה אחת ביניהן, חצר אחת עירבה וחצר אחת לא עירבה - לדעת רב הונא: נותנים את החורבה לחצר שלא עירבה, לדעת חייא בר רב: דין שתי החצרות שווה לענין החורבה, ונחלקו שתי הלישנות בגמרא אם שתיהן שוות לאיסור או להיתר. * הגמרא מבארת, לשיטת רב ולשיטת שמואל, מדוע המשנה נקטה שתי דוגמאות לענין גג ולענין חצר (גדולה הסמוכה לקטנה - הגדולה מותרת והקטנה אסורה), ולא הסתפקה בדוגמא אחת. * רבה, רבי זירא ורבה בר רב חנן מדייקים מדברי המשנה שדיירי החצר הקטנה נמשכים אחר החצר הגדולה ונידונים כמותה, ולא דיירי החצר הגדולה נמשכים אחר הקטנה. דף צב עמוד ב *רבה, רבי זירא ורבה בר רב חנן מפרטים כמה דינים (בכלאיים, גט ותפילה) היוצאים מהדיוק שדייקו מהמשנה. * אביי מקשה על דברי האמוראים הללו, שלפי שיטתם יוצא ש"מצינו מחיצה לאיסור" ודבר זה לא ייתכן, והאמוראים מנסים (בעמוד זה ובעמוד הבא) לדחות את דבריו ולהוכיח שמצינו שדבר זה כן ייתכן, אך אביי דוחה את דבריהם.
דף צג עמוד א * האמוראים (מסוף העמוד הקודם) מנסים לדחות את טענת אביי ש"לא מצינו מחיצה לאיסור", אך אביי דוחה את ההוכחות שהביאו. * שלושה קרפיפות זה בצד זה, והקרפיפות החיצונים רחבים מן הקרפף שבאמצע, והקיפו את הקרפיפות במחיצה של שתי או ערב, ואדם יחיד גר בכל קרפף - דין הקרפף האמצעי הוא כשיירא של שלושה בני אדם ודנים שטח זה כרשות היחיד אפילו אם גדול הרבה. דף צג עמוד ב * גידוד חמשה ומחיצה חמשה - לדעת רב חסדא: לא מצטרפים להיות נידונים כמחיצה אחת של עשרה טפחים (לגבי החצר העליונה), ולדעת מרימר (וכך מכריעה הגמרא להלכה): כן מצטרפים. * רב הושעיא מסתפק אם "דיורין הבאין בשבת" אוסרים את הטלטול על דיירי החצר הראשונים, ואביי טוען שרבה קיבל מרב הונא ורב יהודה שאינם אוסרים.
דף צד עמוד א * כותל שבין שתי חצרות (ועירבו דיירי כל חצר לעצמם) שנפל בשבת - לדעת רב: אסור לטלטל בכל אחת מהחצרות אלא עד ארבע אמות, ולדעת שמואל: רשאים דיירי כל חצר להוציא כליהם מהבתים לחצר עד המקום שבו עמדה המחיצה שנפלה. * חצר שנפרצה לרשות הרבים - לדעת רבי אליעזר: יש לדון את מקום המחיצה כרשות הרבים או מדין "רבים שבררו" או מדין "צידי רשות הרבים", ולדעת חכמים: יש לדון אותו ככרמלית. * לדעת רבי אליעזר: רבים שבררו דרך לעצמן מה שבררו בררו, ומבאר רב שדין זה הוא אם אבדה להם דרך באותה שדה. דף צד עמוד ב * לדעת רב: האופן בו עוסקת המשנה (בעמוד א) בחצר ובית שנפרצו הוא כשהפרצה רחבה עד עשר אמות והפרצה היא בקרן זוית (והתקרה של הבית משופעת). * לדעת שמואל: מדובר בפרצה שרחבה מעשר אמות, ובחצר מספיק אף אם נפרצה ברוח אחת, ובבית מדובר שנפרץ הבית בקרן זוית וגם התקרה נפרצה ברוחב ארבעה טפחים. * אכסדרה בבקעה - לדעת רב: מותר לטלטל בכולה, לדעת שמואל: אין מטלטלים בה אלא בארבע אמות בלבד. - ונחלקו הדעות בגמרא אם המחלוקת היא בפרצה שרוחבה יותר מעשר אמות או בפרצה שרוחבה עד עשר אמות.
דף צה עמוד א * הניח סכך על גבי אכסדרה שאין לה פצימין - לדעת אביי: כשרה, לדעת רבא: פסולה. (והגמרא דוחה את האפשרות שמחלוקת זו זהה למחלוקת רב ושמואל שבעמוד הקודם). * הגמרא מבארת שכוונת רבי יוסי (שבמשנה בדף הקודם) היא לאסור אף לאותה שבת. (ונחלקו האמוראים אם הלכה כמותו או כרבי יהודה). * רבה מבאר שטעמו של רבי יהודה במשנה הוא משום שהוא סובר ש"פי תקרה יורד וסותם" ולא בהכרח משום שסבר ששתי מחיצות מחשיבות את המקום כרשות היחיד מהתורה. * פרק עשירי, המתחיל בעמוד זה, עוסק בהלכות שונות שיש בהן משום השלמה למסכתות שבת ועירובין. דף צה עמוד ב * הגמרא מבררת האם ת"ק במשנה (הסובר שהמוצא תפילין מכניסן זוג זוג) הוא שלא כדעת רבי מאיר (הסובר שבדרך לבישה ניתן להציל הרבה בגדים מפני הדליקה). * מקום יש בראש להניח בו שתי תפילין, מקום יש ביד שראוי להניח בו שתי תפילין. * "על ידך" - זו קיבורת, "בין עיניך" - זו קדקד (היכן שמקום שמוחו של תינוק רופס). * הגמרא (עד תחילת העמוד הבא) מביאה מספר אפשרויות לבאר במה נחלקו ת"ק (הסובר שהמוצא תפילין מכניסן זוג זוג) ורבן גמליאל (הסובר שניתן להכניס אף שנים שנים).
דף צו עמוד א * הישן בסוכה ביום בשמיני עצרת - לא לוקה. * הגמרא מנסה לברר לאורך רוב העמוד מי הוא התנא הסובר ש"שבת זמן תפילין". * כל מקום שנאמר "השמר" "פן" ו"אל" - אינו אלא בלא תעשה. * המקור לכך שבשבתות וימים טובים לא מניחים תפילין - לדעת רבי יוסי הגלילי: מהפסוק "ושמרת את החקה הזאת למועדה מימים ימימה" ("ימים" ולא לילות, "מימים" ולא כל ימים פרט לשבתות וימים טובים), לדעת רבי עקיבא: מהפסוק "והיה לך לאות על ידך" (מי שצריכין אות, יצאו אלו שהן גופן אות). * רבי נתן ויונתן הקיטוני נחלקו אם הניעור בלילה יכול להניח תפילין. * מיכל בת כושי (=שאול) היתה מנחת תפילין ולא מיחו בה חכמים, ואשתו של יונה (בן אמיתי) היתה עולה לרגל ולא מיחו בה חכמים. דף צו עמוד ב * לדעת רבי יוסי נשים יכולות לסמוך על הקרבן שלהן, ורבי מאיר ורבי יהודה חולקים עליו. * סתם משנה - רבי מאיר, סתם ספרא - רבי יהודה. * המוצא תכלת בשוק: לשונות - פסולין למצות תכלת, חוטין מופסקין - כשירין. (כך דעת רבי אלעזר, וכך גם נאמר בברייתא ששנה אהבה בנו של רבי זירא).
