דף מא עמוד א * עולא פוסק כרבי יוסי (ולא כתנא קמא) שמשלימים תענית בערב שבת ומתענים עד הלילה. * בדורו של רבן גמליאל נהגו כדעתו שלא משלימים תענית בערב שבת עד הלילה אלא אוכלים מבעוד יום. דף מא עמוד ב * הגמרא מכריעה להלכה שהמתענים בערב שבת מתענים ומשלימים. * המשנה הראשונה בפרק רביעי, המתחיל בעמוד זה, מלמדת בתחילתה שאפילו הוצא אדם מתחומו בשבת בעל כרחו, אין לו שם אלא ארבע אמות בלבד. * ג' דברים מעבירין את האדם על דעתו ועל דעת קונו (ולכן צריך לבקש עליהם רחמים): עובדי כוכבים ורוח רעה ודקדוקי עניות. * ג' אין רואין פני גיהנם (ולכן צריך לקבל זאת באהבה): דקדוקי עניות וחולי מעיין ומי שיש לו נושים, ויש אומרים אף מי שיש לו אשה רעה. * יצא מחוץ לתחום מרצונו והחזירוהו נכרים - אין לו אלא ד' אמות. * במשנה נאמר ש"מי שהוציאוהו נכרים או רוח רעה (מחוץ לתחום) אין לו אלא ד' אמות", ופסק רבה שאם הוצרך לנקביו רשאי לצאת מחוץ לד' אמות, כי גדול כבוד הבריות שדוחה את לא תעשה שבתורה. * לדעת רב פפא: פירות שיצאו חוץ לתחום וחזרו אפילו במזיד - לא הפסידו את מקומן.
דף מב עמוד א * פירות שיצאו חוץ לתחום וחזרו למקומם במזיד - הגמרא מוכיחה שהתנאים נחלקו אם מותרים באכילה. * היה מהלך ואינו יודע תחום שבת - מהלך אלפים פסיעות בינוניות, וזו היא תחום שבת. * שבת בבקעה והקיפוה נכרים מחיצה בשבת - לדעת רב נחמן בשם שמואל: מהלך אלפים אמה ומטלטל בכולה על ידי זריקה, ולדעת רב הונא ורבי חייא בר רב: מהלך אלפים אמה ומטלטל ד' אמות בלבד. דף מב עמוד ב * רב הונא מודה, שבמקרה שהיה מודד ובא וכלתה מדתו על שפת תקרה, מותר לטלטל בכל הבית על ידי זריקה. * הגמרא דוחה את האפשרות שמחלוקת רב נחמן בשם שמואל ורב הונא היא מחלוקת התנאים שבתחילת הפרק. * לדעת רב ושמואל: הלכה כרבן גמליאל בספינה (שמהלך את כולה), ונחלקו אם הלכה כמותו אף בדיר וסהר.
דף מג עמוד א * במשנה בתחילת הפרק נאמר "מעשה שבאו מפלנדרסין והפליגה ספינתם בים - רבן גמליאל ורבי אלעזר בן עזריה הלכו את כולה ר' יהושע ורבי עקיבא לא זזו מד' אמות" - והגמרא מבארת שהמחלוקת היא רק במקרה שהספינה עומדת במקומה, אך אם הספינה מהלכת הרי שלדעת כולם מותר להלך את כולה. * הגמרא מסתפקת אם יש תחומין למעלה מעשרה או אין תחומין למעלה מעשרה. דף מג עמוד ב * לפני ביאת משיח בן דוד - יבוא אליהו לבשר על כך. * מובטח להן לישראל שאין אליהו בא לא בערבי שבתות ולא בערבי ימים טובים מפני הטורח (של הכנת צרכי שבת), אך משיח כן יכול לבוא במועדים אלו (כי כשיבוא משיח כולם עבדים הם לישראל ויכינו להם צרכי שבת). * לרבן גמליאל היתה שפופרת שהיה מביט וצופה בה אלפים אמה ביבשה וכנגדה אלפים בים. * נחמיה בנו של רב חנילאי יצא בשבת אחת בטעות מחוץ לתחום, ורב נחמן התיר לעשות לו מחיצה של בני אדם כדי שיוכל להיכנס בחזרה, והגמרא מבררת את טעם ההיתר.
דף מד עמוד א * רב נחמן בר יצחק מקשה על פסיקתו של רב נחמן (שבעמוד הקודם) שהתיר לעשות מחיצה של בני אדם בשבת (והגמרא דנה בעקבות כך לאורך כל העמוד ומתרצת). * הברייתות נחלקו אם אפשר לעשות דופן לסוכה מאדם או כלים, והגמרא מביאה שלושה תירוצים ליישב את הסתירה (ודוחה את שני התירוצים הראשונים). דף מד עמוד ב * למסקנת הגמרא מותר לעשות מחיצה של בני אדם אם העומד שם לא יודע שלשם מחיצה העמידוהו שם. * רבה ורב שימי בר חייא נחלקו בביאור המשנה ("מי שיצא ברשות ואמרו לו כבר נעשה מעשה יש לו אלפים אמה לכל רוח, אם היה בתוך התחום כאילו לא יצא"), ושורש מחלוקתם הוא אם "הבלעת תחומין מילתא היא" או לא.
דף מה עמוד א * במשנה בעמוד הקודם נאמר "כל היוצאים להציל חוזרין למקומן" - ורב מבאר שמותר לו לחזור רק עד אלפיים אמה, וכוונת ההיתר במשנה היא שמותר לו לחזור עם כלי הנשק שלו, ורב נחמן בר יצחק מבאר שמותר לו לחזור אף יותר מאלפיים אמה, וזה רק כאשר אומות העולם ניצחו. * נכרים שצרו על עיירות ישראל - אין יוצאין עליהם בכלי זיינן ואין מחללין עליהן את השבת, אם באו על עסקי ממון ולא באו על עיר הסמוכה לספר. דף מה עמוד ב * למסקנת הגמרא: רבי יוחנן בן נורי וחכמים נחלקו אם חפצי הפקר קונים שביתה או לא (ולכן נחלקו לגבי מי שישן בדרך ולא ידע שחשיכה אם יש לו אלפים אמה לכל רוח או אין לו אלא ארבע אמות). * גשמים שירדו ביום טוב הרי הם כרגלי כל אדם, והגמרא מבררת את הטעם לכך. * לדעת רבי אליעזר: כל העולם כולו ממי אוקיינוס הוא שותה.
דף מו עמוד א * רבי יהושע בן לוי פסק הלכה כרבי יוחנן בן נורי (שמי שישן בדרך ולא ידע שחשיכה - יש לו אלפים אמה לכל רוח). * רבי יהושע בן לוי פסק שהלכה כדברי המיקל בעירוב. * הגמרא מביאה (בעמוד זה ובעמוד הבא) שלוש דעות לבאר מדוע רבי יהושע בן לוי היה צריך לפסוק את שני הפסקים הנ"ל ולא הסתפק רק בפסק השני. * האמוראים מוכיחים שאפילו בדיני דרבנן יש הבדל בפסיקת ההלכה במחלוקת שבין יחיד מול יחיד לבין יחיד מול רבים. דף מו עמוד ב * הלכה כרבי עקיבא מחבירו, וכרבי יוסי מחבריו, וכרבי מחבירו. (ונחלקו האמוראים אם הלכה או מטין או נראין). * רבי מאיר ורבי יהודה - הלכה כרבי יהודה, רבי יהודה ורבי יוסי - הלכה כרבי יוסי, רבי מאיר ורבי יוסי - הלכה כרבי יוסי. * רבי יוסי ורבי שמעון - הלכה כרבי יוסי, רבי יהודה ורבי שמעון - הלכה כרבי יהודה. * לדעת רב משרשיא: כללי הפסיקה הללו לא נכונים (ובדף הבא יתבאר שכוונתו היא שאין כללים הללו מקובלים על כולם).
דף מז עמוד א * בעמוד הקודם רב משרשיא טען שכללי הפסיקה שהובאו שם בשם רבי יוחנן אינם נכונים, והגמרא מנסה לברר לאורך כל העמוד מה המקור לדעתו. * לדעת שמואל: הלכה כרבי מאיר בגזירותיו. * מותר להיטמא בחוץ לארץ ובבית הפרס כדי לישא אשה וללמוד תורה (ולדעת רבי יהודה רק אם לא מוצא במקומו ממי ללמוד). דף מז עמוד ב * למסקנת הגמרא: רב משרשיא התכוון לומר שכללי הפסיקה שהובאו בדף הקודם לא מקובלים על דעת רב. * לדעת שמואל: חפצי נכרי אין קונין שביתה לדעת חכמים החולקים על רבי יוחנן בן נורי (והרי הן כרגלי כל אדם ואם באו מחוץ לתחום לתוך העיר מותר להוליכן לכל רוח), ורבי יוחנן חולק וסובר שחפצי נכרי כן קונין שביתה.
דף מח עמוד א * לדעת רבי חייא: צריך לעשות מחיצה של ברזל שלא יעברו מים של תחום זה לתוך תחום זה, ורבי יוסי ברבי חנינא סובר שמספיקה מחיצת קנים (כי "קל הוא שהקילו חכמים במים"). * מי שישן בדרך ולא ידע שחשיכה - הגמרא מבארת שלדעת חכמים יש לו ארבע אמות לכל רוח, ולדעת רבי יהודה יש לו ארבע אמות לרוח אחת בלבד. (המחלוקת היא לגבי הילוך, אך לגבי טלטול יש לו ארבע אמות לרוח אחת בלבד). * הגמרא מבררת את המקור לכך שיש ארבע אמות למי שיצא מחוץ לתחום, ומסיקה שהארבע אמות נמדדות לפי אמת ידו של היוצא מתחומו. * שלש חצרות הפתוחות זו לזו ופתוחות לרשות הרבים ועירבו שתים עם האמצעית - הגמרא מביאה שתי דעות מדוע במשנה (מה ע"ב) נאמר שהחיצונות אסורות זו עם זו. דף מח עמוד ב * חמשה שגבו את עירובן ונתנוהו בשני כלים - בית שמאי אומרים: אין עירובן עירוב, ובית הלל אומרים: עירובן עירוב. * הגמרא מקשה על שתי הדעות הנ"ל, ומתרצת. * שלש חצרות הפתוחות זו לזו ופתוחות לרשות הרבים ועירבו שתי החיצונות עם האמצעית - לדעת רב: חכמים סוברים שהאמצעית אסורה עם החיצונות (שלא כרבי שמעון המתיר), אך החיצונות מותרות עם הפנימית.
דף מט עמוד א * שלש חצרות הפתוחות זו לזו ופתוחות לרשות הרבים ועירבו שתי החיצונות עם האמצעית - לדעת שמואל: חכמים סוברים ששלשתן אסורות. * המקפיד על עירובו - לדעת שמואל: אין עירובו עירוב, לדעת ר' חנינא: עירובו עירוב. * החולק את עירובו בשני כלים - אינו עירוב. * עירוב - לדעת שמואל: משום קנין (שמקנה להו בעל הבית רשותו), לדעת רבה: משום דירה (שכאילו כולם דרים שם). דף מט עמוד ב * רב פוסק הלכה כרבי שמעון (ששלוש חצרות הפתוחות זו לזו ופתוחות לרשות הרבים ועירבו שתי החיצונות עם האמצעית - היא מותרת עמהן והם מותרות עמה ושתים החיצונות אסורות זו עם זו). * במשנה נאמר "מי שבא בדרך וחשכה לו והיה מכיר אילן או גדר ואמר שביתתי תחתיו לא אמר כלום" - לדעת רב: לא יזוז כלל ממקומו, לדעת שמואל (לפי הפירוש הראשון ברש"י): שביתתו מתחת לאילן, אך ספק היכן מתחת לאילן, ולכן מחמירים לכל כיוון.
דף נ עמוד א * בעמוד הקודם נאמר שלדעת רב מי שבא בדרך וחשכה לו והיה מכיר אילן או גדר ואמר שביתתי תחתיו לא יזוז כלל ממקומו, והגמרא מביאה שני טעמים לכך: משום שלא הגדיר מקום מסוים מתחת לאילן, משום שכל דבר שלא יכול לחול בזה אחר זה אפילו בבת אחת לא יכול לחול. * הגמרא מקשה שלוש קושיות על הכלל "כל שאינו בזה אחר זה אפילו בבת אחת אינו", ומתרצת. דף נ עמוד ב * לדעת רב אינו יכול לקנות שביתה תחת אילן בלי לקבוע מקום מסוים - לדעת אביי דין זה הוא באילן שיש תחתיו שתים עשרה אמה לפחות, ולדעת רב הונא בריה דרב יהושע דין זה הוא באילן שיש תחתיו שמונה אמות לפחות. * הגמרא מביאה ברייתא כדעת רב הסובר שמי שבא בדרך וחשכה לו והיה מכיר אילן או גדר ואמר שביתתי תחתיו לא יזוז כלל ממקומו, וברייתא כדעת שמואל הסובר שבמקרה זה שביתתו היא מתחת לאילן, אך ספק היכן מתחת לאילן, ולכן מחמירים לכל כיוון.
דף נא עמוד א * במשנה (מט ע"ב) נאמר "מי שבא בדרך וחשכה לו והיה מכיר אילן או גדר ואמר... שביתתי בעיקרו - מהלך ממקום רגליו ועד עיקרו אלפים אמה ומעיקרו ועד ביתו אלפים אמה", ומחדש רבא שדין זה הוא רק אם יכול לרוץ ולהגיע לעיקרו של האילן קודם שתחשך. * הגמרא מבררת את הרמז בתורה לכך שתחום שבת הוא אלפיים אמה. * המעביר ארבע אמות ברשות הרבים - אינו חייב עד שמעביר שיעור של אלכסון של ריבוע ארבע על ארבע אמות. דף נא עמוד ב * לדעת רב נחמן: מחלוקת רבי מאיר ורבי יהודה, אם מותר לערב בלא פת רק לעני או לגם לעשיר, היא במקרה שמערב ברגליו ואומר "שביתתי במקומי", אך אם אומר "שביתתי במקום פלוני" לדברי הכל רק עני יכול לערב כך בלא פת. * לדעת רב חסדא: מחלוקת רבי מאיר ורבי יהודה, אם מותר לערב בלא פת רק לעני או לגם לעשיר, היא במקרה שמערב ואומר "שביתתי במקום פלוני", אך אם אומר "שביתתי במקומי" לדברי הכל גם עשיר יכול לערב כך בלא פת. * הגמרא מביאה ברייתא כדעת רב נחמן, ורב אשי מדייק כדעת רב נחמן מדברי המשנה שבעמוד הבא.
דף נב עמוד א * אם שבת ברגליו בין השמשות וקנה שביתה - יש לו ארבע אמות למקום שביתתו, ויש לו אלפיים אמה מחוצה להן. * המניח פת שיקנה לו שביתה בסוף אלפיים ממקום שביתתו - הגמרא מסתפקת אם יש לו ארבע אמות במקום שנתן את עירובו ורק מחוצה להן ימדוד אלפיים אמה. * מי שיש לו שני בתים וביניהן שני תחומי שבת - לדעת רבי יהודה: כיון שהחזיק בדרך קנה עירוב, ולדעת רבי יוסי ברבי יהודה: אפילו מצאו חברו ואמר לו לין פה עת חמה הוא עת צינה הוא, קנה עירוב. (ונחלקו האמוראים בביאור המחלוקת). דף נב עמוד ב * רגלו אחת בתוך התחום ורגלו אחת חוץ לתחום - נחלקו הלישנות בגמרא בדעת רבי חנינא אם רשאי להיכנס בחזרה לתוך התחום או לא. * המשנה הראשונה בפרק חמישי, המתחיל בעמוד זה, מלמדת שאלפיים אמה של תחום שבת נמדדות מחוץ לעיבור העיר ולאחר סימון הגבולות של העיר כולה בקווים ישרים בצורת ריבוע או מלבן.
