סקר
ממתי אתה בדף היומי?






 
מספר צפיות: 17
דף נ עמוד א
* לדעת רבא: גיזי צמר שיחדן להטמנה - מותר לטלטל אותם בשבת.
* נחלקו התנאים והאמוראים כיצד יש להתיר בטלטול את חריות הדקל שקצץ להסקה: אם קושר אותם או חושב עליהם או יושב עליהם מבעוד יום.
* מכניס אדם לביתו בערב שבת מלא קופתו עפר ועושה בה בשבת כל צרכו.

דף נ עמוד ב
* הגמרא מפרטת מינים שמותר לחפוף ולרחוץ בהם בשבת את פניו.
* אסור אף ביום חול לפצוע זיתים משום הפסד אוכלים.
* הברייתות והאמוראים נחלקו אם אסור לאדם ליפות את עצמו (משום שנאמר "לא ילבש גבר שמלת אשה") או שמותר (משום שנאמר "כל פעל ה' למענהו").
* לדעת כולם: אם נטל את הקדרה מהקופה ונתקלקלה הגומא אסור להחזיר את הקדרה למקומה.
מספר צפיות: 19

דף נא עמוד א
* לדעת שמואל: מותר להטמין בשבת את התבשיל הצונן כדי לשמור על צינתו שלא יתחמם, ומותר אף להטמין תבשיל צונן שבדרך כלל דרכו להטמין אותו כדי לחממו.
* רבי סבר בתחילה שאסור להטמין את הצונן, אך חזר בו לאחר ששמע שרבי יוסי מתיר.
* לדעת רב: כל שהוא נאכל כמות שהוא חי אין בו משום בשולי נכרים.
* אם הטמין בערב שבת בדבר שאינו מוסיף הבל, מותר בשבת להוסיף כיסוי נוסף.
* אם פינה בשבת את המים החמים ממיחם למיחם אחר, מותר להטמין את המיחם השני בדבר שאינו מוסיף הבל.

דף נא עמוד ב
* אסור לרסק בשבת שלג או ברד בשביל שיזובו מימיו, אבל מותר לתת לתוך הכוס (של יין) או לתוך הקערה.
* פרק חמישי, המתחיל בעמוד זה, עוסק בדברים שמותר לבהמה לצאת בהם בשבת ובדברים שאסור.
* התנאים נחלקו אם שמירה יתירה של בהמה נחשבת למשא או לא.

מספר צפיות: 22
דף נב עמוד א
* עז שחקק לה נקב בין קרניה יוצאה באפסר התחוב בנקב זה בשבת, ואם תחב לה את האפסר בזקנה הגמרא מסתפקת אם יכול להוציאה כך בשבת.
* פרה שניתנה רצועה בין קרניה לשם שמירה - לדעת רב: אסור להוציאה כך בשבת (כי לדעתו שמירה יתירה נחשבת למשא), ולדעת שמואל: מותר (כי לדעתו שמירה יתירה לא נחשבת למשא).
* רב ושמואל נחלקו אם "בעלי השיר" יוצאים בשבת בשיר אף באופן שאי אפשר לאוחזם בה והשיר ניתן רק לנוי.

דף נב עמוד ב
* המשנה בתחילת הפרק, ממנה עולה ש"שיר" בהמה מקבלת טומאה, עוסקת לדעת רבי יצחק ב"שיר" ששימשה תחילה לתכשיט אדם ונטמאה ואח"כ נתנו אותה לשמש לנוי בהמה, ולדעת רב יוסף מדובר ב"שיר" בה אדם מושך את הבהמה ולכן היא מקבלת טומאה.
* במשנה בתחילת הפרק נאמר שאם נטמא ה"שיר" ניתן לטהרו בטבילה - ומבאר רב אמי שמדובר באופן שריתך את השיר והרחיב את הנקב שבו קבועה הטבעת ולכן אין חציצה, ובברייתא מבואר שמדובר שהשיר והטבעת מתחילתן נתונים באופן שיש חלל בדביקתן ולכן אין חציצה.
* הגמרא מבארת את דברי רבי אליעזר שיש חילוק בין טבעת לטבעת ובין מחט למחט לעניין שבת אך לא לעניין טומאה.
מספר צפיות: 114
דף נג עמוד א
* מותר לחמור לצאת לרשות הרבים במרדעת בזמן שהיא קשורה בו, אך רק בתנאי שהמרדעת קשורה בו מערב שבת.
* רב מתיר לתת מרדעת וטרסקל על גבי החמור בחצר בשבת, ושמואל ורבי יוחנן מתירים מרדעת ואוסרים טרסקל [והגמרא מקשה על דעתם מברייתא ומתרצת].

דף נג עמוד ב
* אסור לבהמה לצאת לרשות הרבים עם קמיע שאינו מומחה, אך מותר עם קמיע מומחה (כדין אדם).
* הגמרא מקשה משתי ברייתות על רב ושמואל ורבי יוחנן שהתירו לתת מרדעת על גבי החמור בשבת, ומתרצת.
* רבא פסק כרבי אושעיא שבבהמה לא גזרו לאסור בשבת לעסוק ברפואתה משום שחיקת סממנים.
* בגמרא מובאות שלוש אפשרויות לתרץ את סתירת הברייתות אם מותר לעיזים לצאת בכיס שבדדיהן.
* רב נחמן מוכיח שקשים מזונותיו של אדם מכך שנעשים ניסים מן השמים לכמה הצלות לנפשות אדם אך לא לברוא מזונות לצדיקים בביתם.
* במשנה (בדף הקודם) נאמר ש"זכרים יוצאין לבובין" - ובגמרא מובאות שלוש דעות לפרש מה זה "לבובין".
מספר צפיות: 180
דף נד עמוד א
* הגמרא מבררת את כוונת המשנה שהרחלים יוצאות בשבת כבולות וכבונות.
* האמוראים נחלקו כאיזו דעה לפסוק הלכה לגבי אופן יציאת העזים.
* במשנה נאמר שאסור לגמל (ולכל הבהמות) לצאת כשהוא עקוד או רגול, ובגמרא מבואר מהו "עקוד" ומהו "רגול".
* לא יקשור חבל של גמל זה לגמל שלפניו וימשוך את הראשון וכולם ימשכו אחריו, כי נראה שהולך לשוק למוכרם.

דף נד עמוד ב
* לא יוציא את החמור כשתלוי לו פעמון בצוואר אע"פ שהוא פקוק, משום שנראה שהולך לשוק למוכרו.
* במשנה נאמר ש"אין הרחלים יוצאות חנונות", ובגמרא מובאות ארבע דעות של אמוראים לפרש את כוונת המשנה.
* במשנה נאמר ש"פרתו של רבי אלעזר בן עזריה היתה יוצאה ברצועה שבין קרניה שלא ברצון חכמים", והגמרא מבארת ש"לא שלו היתה אלא של שכינתו היתה ומתוך שלא מיחה בה נקראת על שמו".
* כל מי שאפשר למחות לאנשי ביתו ולא מיחה - נתפס על אנשי ביתו, באנשי עירו - נתפס על אנשי עירו, בכל העולם כולו - נתפס על כל העולם כולו.
מספר צפיות: 105

דף נה עמוד א
* רבי זירא אמר לרבי סימון שהוא חייב להוכיח את אנשי ראש הגולה על מעשיהם אף שהם לא מקבלים תוכחה.
* מעולם לא יצתה מדה טובה מפי הקב"ה וחזר בה לרעה חוץ ממקרה אחד המתואר בנבואת יחזקאל (שהיו צריכים להוכיח ולא הוכיחו).
* חותמו של הקב"ה אמת.
* האמוראים נחלקו מאימתי תמה זכות אבות: מימות הושע בן בארי / מימי חזאל / מימי אליהו / מימי חזקיהו.
* לדעת רב אמי: אין מיתה בלא חטא ואין יסורין בלא עון.

דף נה עמוד ב
* התנאים נחלקו אם משה ואהרן מתו בגלל חטאם או מתו ללא חטא.
* ארבעה מתו בעטיו של נחש: בנימין בן יעקב, ועמרם אבי משה, וישי אבי דוד, וכלאב בן דוד.
* הגמרא הקשתה על רב אמי והוכיחה מברייתא שיש מיתה בלא חטא ויש יסורין בלא עון.
* לדעת ר' יונתן: כל האומר ראובן חטא - אינו אלא טועה.
* לדעת ר' יונתן: כל האומר בני עלי חטאו - אינו אלא טועה, ולדעת רב: רק פנחס לא חטא.

מספר צפיות: 46
דף נו עמוד א
* כל האומר בני שמואל חטאו (במקח שוחד והטיית דין) - אינו אלא טועה.
* כל האומר דוד חטא (בבת שבע) - אינו אלא טועה.
* כל היוצא למלחמת בית דוד כותב גט כריתות לאשתו.
* אוריה החתי היה מורד במלכות.
* לדעת רב: קיבל דוד לשון הרע על מפיבושת, לדעת שמואל: לא קיבל דוד לשון הרע.

דף נו עמוד ב
* בשעה שאמר דוד למפיבשת אתה וציבא תחלקו את השדה יצתה בת קול ואמרה לו רחבעם וירבעם יחלקו את המלוכה.
* לדעת רב: אילמלי לא קיבל דוד לשון הרע לא נחלקה מלכות בית דוד ולא עבדו ישראל ע"ז ולא גלינו מארצנו.
* כל האומר שלמה חטא (בע"ז) - אינו אלא טועה, אלא מפני שהיה לו למחות בנשיו ולא מיחה מעלה עליו הכתוב כאילו חטא.
* בשעה שנשא שלמה את בת פרעה ירד גבריאל ונעץ קנה בים ועלה בו שירטון ועליו נבנה כרך גדול של רומי.
* כל האומר יאשיהו חטא - אינו אלא טועה (ורב חולק).
מספר צפיות: 41

דף נז עמוד א
* פרק שישי, המתחיל בעמוד זה, עוסק בדיני יציאה בשבת עם בגדים ותכשיטים.
* אסור לאשה לצאת בשבת כשקשור עליה דבר החוצץ בטבילה, כי יש חשש שתזדמן לה טבילה של מצוה ואז תסיר דבר זה ממנה ותטלטל את זה ארבע אמות ברשות הרבים.
* לדעת רב הונא: חוטי צמר ופשתן חצצים בטבילה רק כשהם בראשי הבנות, אך לא חוצצים כשהם על גבי הצואר, כי אין אשה חונקת את עצמה אלא קושרת אותם בריווח על צוארה.

דף נז עמוד ב
* לדעת ת"ק: חוטי צמר - חוצצין, חוטי שער - אין חוצצין, לדעת ר' יהודה: חוטי צמר וחוטי שער - אין חוצצין.
* במשנה בתחילת הפרק נאמר שאשה לא תצא בטוטפת ובסרביטין בזמן שאינן תפורים, והגמרא מבארת מה הם תכשיטים אלו.
* במשנה בתחילת הפרק נאמר שאשה לא תצא בכבול לרשות הרבים, והגמרא מבררת מה זה כבול - לדעת רבי אבהו: כבול זה כיפה של צמר וכל שכן חותם שעושים לעבד בכסותו לסימן שהוא עבד.

מספר צפיות: 86

דף נח עמוד א
* שמואל מבאר שכבול האמור במשנה בתחילת הפרק (שאשה לא תצא בכבול לרשות הרבים) הכוונה היא לחותם שעושים לעבד בכסותו לסימן שהוא עבד.
* היוצא בטלית מקופלת ומונחת לו על כתפיו בשבת - חייב חטאת.
* דבר המקפיד עליו רבו של העבד אם יאבד - אסור לעבד לצאת בו (כי אם יפול ממנו, העבד יביא את זה בידיו ויכשל באיסור הוצאה), דבר שאין מקפיד עליו - מותר לעבד לצאת בו.

דף נח עמוד ב
* כלי מתכת העשוי להשמעת קול - מקבל טומאה. (ולכן זוג שיש בו עינבל מקבל טומאה).
* זוג העשוי לאדם גדול (כמו עבד) - נחשב לתכשיט אע"ג שאין לו עינבל (ומקבל טומאה).
* בברייתא נאמר שפעמונים שניטלו ענבליהן נשארים בטומאתם - ואביי מבאר שהטעם הוא בגלל שההדיוט יכול להחזיר את העינבל לתוך הפעמון ואין צורך באומן ולכן לא בטל ממנו שם כלי, אך רבא מקשה עליו מברייתא ודוחה את טעמו.

מספר צפיות: 152

דף נט עמוד א
* בברייתא (בעמוד הקודם) נאמר שפעמונים שניטלו ענבליהן נשארים בטומאתם - ורבא מבאר שהטעם הוא הואיל וראוי הפעמון להקישו על גבי חרס ולהשמיע קול כבתחילה, ורבי יוחנן מבאר שהטעם הוא הואיל וראוי לגמע בו מים לתינוק.
* רבי אלעזר ורבי יוחנן נחלקו אם גם בטמא מת אומרים "עמוד ונעשה מלאכתנו", או רק במדרסות.
* סנדל של בהמה של מתכת מקבל טומאה, ונחלקו האמוראים לאיזה תשמיש הוא ראוי שמחמת זה הוא מקבל טומאה.

דף נט עמוד ב
* לדעת רבי מאיר: לא תצא אשה בעיר של זהב ואם יצאה חייבת חטאת, לדעת חכמים: לא תצא ואם יצאה פטורה, ולדעת רבי אליעזר: מותר לה לצאת לכתחילה - והגמרא מבארת במה נחלקו.
* הגמרא מפרטת את דיני יציאה בשבת עם תכשיט שנקרא "כלילא" ועם תכשיט שנקרא "קמרא".
* רבי אפס נפטר, ורבי חנינא עמד בראשות הישיבה בארץ ישראל במקומו, ובעקבות פטירתו של רבי אפס בא לוי לנהרדעא.
* לדעת רבי נחמיה עיקר הטבעת היא החותם, ואדם העונדה עיקר דעתו היא על החותם, ולדעת חכמים עיקר דעת האדם היא על הטבעת עצמה.

מספר צפיות: 212

דף ס עמוד א
* הגמרא מבררת מדוע אשה שיצאה בשבת לרשות הרבים במחט שאינה נקובה אינה חייבת חטאת.
* שלושה אמוראים נחלקו מה הטעם שאסור לאיש לצאת בשבת בסנדל המסומר.
* הגמרא מבארת שהאיסור לצאת בסנדל המסומר הוא רק בשבת ולא ביום חול כי בשבת היה המעשה (שבעקבותיו אסרו לצאת בסנדל המסומר) ומעין המאורע אסרו.

דף ס עמוד ב
* הגמרא מבארת שהאיסור לצאת בסנדל המסומר הוא גם ביום טוב אך לא בתענית ציבור, ומבארת את הטעם לכך.
* אסור לצאת בסנדל המסומר רק כאשר המסמרים עשויים לחזק אך לא כאשר הם עשויים לנוי, והגמרא מבארת עד כמה מסמרים נחשב הדבר לנוי.
* הגמרא מביאה מקרים שונים בהם לא חל איסור היציאה בסנדל המסומר.
* התנאים נחלקו אם מותר לטלטל סנדל המסומר כדי לכסות בו את הכלי או כדי לסמוך בו את כרעי המטה (מחשש שמא יבוא לנעול את הסנדל המסומר).

מספר צפיות: 92

דף סא עמוד א
* לדעת רב נחמן בר יצחק: ירא שמים ינעל את נעל ימין ואח"כ את נעל שמאל, ויקשור את נעל שמאל ואח"כ את נעל ימין.
* נועל של ימין ואח"כ נועל של שמאל, וכשהוא חולץ חולץ של שמאל ואח"כ חולץ של ימין, רוחץ של ימין ואח"כ רוחץ של שמאל, סך של ימין ואח"כ של שמאל, והרוצה לסוך כל גופו - סך ראשו תחילה מפני שהוא מלך על כל איבריו.
* אסור לצאת בתפילין בשבת ואם יצא לא חייב חטאת - ודין זה הוא גם לדעה הסוברת ששבת זמן תפילין וגם לדעה החולקת.

דף סא עמוד ב
* הגמרא מבארת מתי קמיע נחשב לקמיע מומחה, ומתי נחשב אדם לכותב קמיעות מומחה.
* הגמרא מסתפקת אם קמיעין טעונים גניזה לאחר שבלו.

1 2 3 4 5 6 7 8 9
אדם סלומון
© כל הזכויות שמורות לפורטל הדף היומי | אודות | צור קשר | הוספת תכנים | רשימת תפוצה | הקדשה | תרומות | תנאי שימוש באתר | מפת האתר