כאשר רש"י מסביר מלה, ואז מאריך בהוכחות שזהו פירושה, דע כי הסיבה לכך היא שיש פירושים אחרים, וכי הפירוש הזה אינו כה פשוט.

הפועל "לבזוק", משמש בלשון חכמים לפיזור מלח, או לפיזור מהיר של משהו אחר. מצאנו בתוספתא דעוקצין כי "בוזקין יין בטומאה", וכן במדרש על רוחו של האדם ש"היא נבזקת באחד מאבריו".

ואין צורך לומר, כי כאשר מדברים על בזיקה של יין או של הנשמה - אין שום פעולה של כתיתה שם.

אלא שרש"י הולך כאן אחרי דברי רבי יצחק, כפי שהלך בפירושו לשמואל. כתיב "ויפקדם בבזק", והשורש בז"ק בארמית - יש לו משמעות של שבירה-כתיתה, ולכן מכאן דרש רבי יצחק שויפקדם בבזק - משמעותו שפקדם באמצעות בזקים, כי אסור למנות את בני ישראל.

"וישמע שאול את העם, ויפקדם בטלאים
אמר רב יצחק:
אסור למנות את ישראל אפילו לדבר מצוה, שנאמר: ויפקדם בבזק.

מתקיף לה רב אשי:
ממאי דבזק מידי, דמיבזק הוא דילמא שמא דאתרא הוא, דכתיב: וימצאו את אדוני בזק בבזק?
אלא מהכא: וישמע שאול את העם ויפקדם בטלאים. "



על סתירות פנימיות בדבריך, ועל שאר מיני טעויות, מה שהלב חושק הזמן עושק.