א. בטעם הדין י"א כרמל וי"א העברה על המצוות. לכ' אם יביא בסגירה הרמטית לדעה א' יהא מותר. ולעומת זה אם הממונה להביא את העומר יוצא מביתו שבצריפין,, יצטרך לדעה ב' להביא דוקא משם.

ב. ההוא חרשא. פירש רש"י שומע ואינו מדבר. רצונו לומר אע"פ דכל חרש שדיברו בו חכמים אינו שומע ואינו מדבר, הכא שאני. ופשוט דהכרחו של רש"י כיון דשמע את הכרוז. אמנם היה אפשר לדחוק דכתבו לו זאת השומעים. אבל אילו היה יודע לקרוא מסתמא היה יודע לכתוב, והיה יכול לכתוב גגות צריפין ועין סוכר.