תָּנוּ רַבָּנַן מַעֲשֶׂה בְּאֶחָד שֶׁמֵּתָה אִשְׁתּוֹ וְהִנִּיחָה בֵּן לִינַק וְלֹא הָיָה לוֹ שְׂכַר מְנִיקָה לִיתֵּן וְנַעֲשָׂה לוֹ נֵס וְנִפְתְּחוּ לוֹ דַּדִּין כִּשְׁנֵי דַּדֵּי אִשָּׁה וְהֵנִיק אֶת בְּנוֹ אָמַר רַב יוֹסֵף בֹּא וּרְאֵה כַּמָּה גָּדוֹל אָדָם זֶה שֶׁנַּעֲשָׂה לוֹ נֵס כָּזֶה אֲמַר לֵיהּ אַבָּיֵי אַדְּרַבָּה כַּמָּה גָּרוּעַ אָדָם זֶה שֶׁנִּשְׁתַּנּוּ לוֹ סִדְרֵי בְרֵאשִׁית אָמַר רַב יְהוּדָה בֹּא וּרְאֵה כַּמָּה קָשִׁים מְזוֹנוֹתָיו שֶׁל אָדָם שֶׁנִּשְׁתַּנּוּ עָלָיו סִדְרֵי בְרֵאשִׁית אָמַר רַב נַחְמָן תִּדַּע דְּמִתְרְחִישׁ נִיסָּא וְלָא אִבְּרוּ מְזוֹנֵי

מה ביאור המילה "מזונותיו"?
ממא נפשך לא מובן לי.
אם נגיד שמזונותיו - הכוונה "כסף", אז הקטע הראשון (ההתחלה של הכתב המודגש) - יהיה מובן, וכך זה יתבאר:
אותו אדם זכה לנס מעל הטבע. אבל כסף? זה כבר נס גדול עוד יותר.
עד כאן אני מבין.
אבל אם נמשיך אם ההבנה שמזונותיו פירושו "כסף", נהיה בבעיה. חייבים לומר שהכוונה היא "אוכל", כי הדוגמא היא חיטים - אוכל.

"תדע דְּמִתְרְחִישׁ נִיסָּא וְלָא אִבְּרוּ מְזוֹנֵי" - ההוכחה היא שה' יתברך עושה ניסי ניסים כל הזמן. אבל אוכל? שלאדם פתאום יהיה מלא חיטים? זה כבר נס גדול מידי שלא קורה הרבה.

מצד שני, אי אפשר לומר ש"מזונותיו" - פירושו "אוכל", כי מה שהיה חסר לאותו אדם (שנעשה לו הנס), לא היה אוכל. היה חסר לו "כסף"


מה זה מזונותיו?