א. תנן מנחת העומר ומנחת קנאות טעונות הגשה ותנופה. לכאורה צריך ביאור, הלא הרגע אמר התנא דתנופה קודמת להגשה, ומדוע הפך הסדר. ואפשר איידי דתנופה מפורשת והגשה מייתי לה מדרשא, חביבא ליה.

ב. ר' שמעון אומר ג' מינין טעונות ג' מצוות שתים בכל אחת ואחת ושלישית אין בהן. מענין שר' שמעון אומר דבר דומה בקידושין טז: ד' מעניקין להן ג' באיש וג' באשה ואין אתה יכול לומר ד' באחד.

ג. הני מילי מנחה דאיקרי חטאת וכו'. יש כאן עומק בסוגיא. נמצא שהטעם שהגשת מנחה בקרן מערבית (דרומית) אינו כלל בגלל לפני ה'! אלא מפני שנאמר פני המזבח והיינו דרום, ומכיון שלכל הדרום לא היה יסוד, ומנחה טעונה יסוד כחטאת, לכן בהכרח ההגשה בקצה המערבי של הדרום היכן שהיה יסוד.