ציטוט הגמרא:
אלא אותו טעון צפון ואין השוחט עומד בצפון
מדרבי אחייה נפקא דתניא רבי אחייה אומר ושחט אותו על ירך המזבח צפונה מה ת''ל לפי שמצינו במקבל שעומד בצפון ומקבל בצפון ואם עמד בדרום וקיבל בצפון פסול יכול אף זה כן ת''ל אותו אותו בצפון ולא השוחט צריך להיות עומד בצפון ...
אלא לעולם כדקאמרינן מעיקרא אותו בצפון ואין השוחט בצפון ודקא קשיא לך מדר' אחייה נפקא דר' אחייה לאו למעוטי שוחט בצפון הוא דאתא אלא הכי קאמר אין השוחט בצפון אבל מקבל בצפון מקבל מלקח ולקח נפקא לקח ולקח לא משמע ליה

אבאר קודם כל את מהלך הגמרא (לפי רש"י):
שלב 1 - הגמרא לומדת מ"אותו" דשעיר נשיא - שאין השוחט בצפון.
שלב 2 - הגמרא מקשה שדין השוחט בצפון נלמד כבר מרבי אחייה מ"אותו" דעולה [שהרי דין מקבל בצפון נלמד מ"ולקח", ולכן "אותו" בא למעט את דין השוחט - רש"י].
שלב 3 - מסקנת הגמרא, שמ"אותו" דשעיר נשיא לומדים שאין השוחט בצפון, ואילו ר' אחייה בכלל לא מיעט את דין השוחט (שזה הרי כבר ידוע משלב 1), אלא הפוך - מ"אותו" דעולה לומדים שדין המקבל כן בצפון [ואילו הלימוד של "ולקח" לא משמע ליה].

ומה הקושי שלי?
דברי רבי אחייה בברייתא הם: "...ת''ל אותו אותו (=המקבל) בצפון ולא השוחט צריך להיות עומד בצפון"
ולמסקנת הגמרא דברי רבי אחייה הם אחרת לחלוטין: "אין השוחט בצפון אבל מקבל בצפון".

יש כאן סיבוב של 180 מעלות!
האם כוונת הגמרא להגיה את הברייתא המקורית של רבי אחייה?

ראיתי שתוס' עוסק בכך וכנראה מבאר אחרת - אך גם אותו אני לא מצליח להבין.