"… דאמר רבי יהושע בן לוי 'כרך וכל הסמוך לו וכל הנראה עמו נידון ככרך'.
עד כמה?
אמר רבי ירמיה, ואיתימא רבי חייא בר אבא: כמחמתן לטבריא, מיל.
ולימא מיל?
הא קא משמע לן דשיעורא דמיל כמה הוי – כמחמתן לטבריא"

המימרא הזו מעוררת מספר שאלות:
א) בפסחים אמרו ש"ממגדל נוניא לטבריה מיל". מן הסתם אין בזה סתירה למה שנאמר אצלנו "מחמת לטבריה מיל", אבל למה נקטו אמדן שונה בשני המקומות?
ב) בעירובין (ס"א ע"א) אמרו שחמת כולה מובלעת בתוך תחום השבת של טבריה. וזה בודאי סותר את הנאמר בסוגייתנו.

כתבתי על כל זה כאן.
סקרתי את הדברים שנאמרו על זה באחרונים, ובמקורות נוספים, מה שמצאתי, ובסיכום אוכל לומר שלא מצאתי הסבר מרווח.

מה שלא דנתי שם:
1. למה בכלל הגמרא נותנת שיעור הטובים רק לשעתם ולמקומם? מה יועיל הדבר למי שאינו מכיר?
2. גם במקומות ובשעתו, הלשון הא קא משמע לן דשיעורא דמיל כמה הוי – כמחמתן לטבריא - בתקופתם ארץ ישראל זרועה אבני מיל של השלטון הרומי, למה צריך להשמיע לנו כמה הוא מיל?