הגמרא בדף הראשון של פרק שלישי, משווה בין שור מועד לבין חזקת קרקע.
אני משתמש בגמרא של שוטנשטין- ומשם אני לוקח תמושגים- זה לא ממני.
אני אגיד לכם תאמת, לי יש שאלה בסיסית, בחפץ אני מבין, חפץ יכול להיות שיי'ך לכל אחד, ואם באם שנים לשופט ומתוכחים על החפץ, אז יש כללי פסיקה, שכיוון שזה נמצא אצל אדם מסוים, ואנחנו בספק ואין שום ראיות אחרות, אז אומרים המוציא מחבירו עליו הראיה, אולי ההגיון זה כיוון שזה נמצא אצלו, זה לא סתם נמצא אצלו, כנראה שזה חשוב לו יותר, אולי זה שלו [למרות שזה יכול להיות בכלל לא נכון], בכל מקרה המוציא מחבירו.
עכשיו בקרקע, יש את המושג של מרא קמא,כי לקרקע יש שם, ואדם משויך אליה, אני מבין- זה אמור להיות מקביל לחזקה של אדם שתופס חפץ. עכשיו הגמרא אומר שכיוון שראינו אדם אחר שמשתמש בשדה תקופה של 3 שנים, ונניח שטוען שקנה את השדה ממנו, אז יש לו חזקה, ומרא קמא צריך להוציא את זה ממנו.
אבל מה ההגיון, הרי יכולים להיות מליוני סיבות למה האדם הזה ישב בקרקר, 3 שנים.
לדוגמא יכול להיות שהוא היה אריס או חוכר. יכול להיות שמרא קמא נסע לחול לעשות כסף שלוש שנים, ופתאום הפרכח הזה השתלט לו על הקרקע. יכול להיות שהוא היה בעמוק, ולא היה לו כוח לקום מהמיטה,ובא חבר שלו והציע לו, וואלה אחי אני מבין שאתה מבואס מהעולם, עד שתשתקם אני לוקח עלי שלא תאבד גם את העבודה שלך, ואת הפרנסה, עלי אני מעבד גם את השדה שלי וגם את שלך, עד שתחזור לעצמך. ואז פתאום אחרי 3 שנים, החבר הנאמן טוען שהוא קנה את השדה, ויש לו חזקה של שלוש שנים, אז קדימה הוא זכה.
מה ההגיון???
שוב בחפץ רגיל אין לי שום צד שאני יודע שהחפץ היה שיי'ך לו לכן אני אומר המוציא מחבירו, אבל כאן יש לי מרא קמא. זה שאני רואה אדם שמשתמש בקרקע מצידי שישתמש 10 שנים בקרקע, אתה רוצה להוכיח שהקרקע שיי'כת לך, תביא שטר מכירה שקנית ממרא קמא, תביא 2 עדים שנתת כסף בתמורה להעברת בעלות על השדה, מזה פה שוק להחזיק 3 שנים ולזכות בקרקע??????
מקווה שהשאלה ברורה- חננאל, בינתים אני מכיר רק אותך- איפה כל החברה האחרים?