*לרגל סיום מסכת ראש השנה*

בראש השנה יש שני עניינים נגדיים. מחד, אנו ממליכים עלינו את הקב"ה, מודים שהוא מלך העולם וכולנו בידיו. לשם כך תוקעים לפניו כפי שתוקעים לפני מלך, אומרים פסוקי מלכויות, ובשופר כפוף של אייל, להזכירנו שאנו צריכים לכפוף עצמנו לפניו. מאידך, ה' מוסר בידינו את האחריות וממליך אותנו לקבוע את לוח השנה.

"החודש הזה לכם", "אשר תקבעו אֹתם - אתם" - אפילו שוגגין, אפילו מזידין. ואפילו בשביל לאכול סלט טרי בסעודת שבת של מוצאי יום כיפור אנו יכולים לדחות ראש חודש שקידשוהו שמים.

"את ה' האמרת היום, וה' האמירך היום" - היום סתם, בה' הידיעה, בתורה - זה ראש השנה. הגר"א פירש על הפסוק "כי חוק לישראל הוא, משפט לאלהי יעקב" - כביכול הקב"ה נשפט כשישראל נשפטים, שהרי אין מלך בלא עם. ה' מלך, ואנו מיישמים את מלכותו בעולם, ולכן הוא "נותן בידינו את המפתחות". כשאנו ממליכים אותו הוא ממליך אותנו!

"ברוך אתה ה', מקדש ישראל והזמנים" - ה' מקדש את ישראל שמקדשים את הזמנים.