אֵין פּוֹחֲתִין מֵעֲשָׂרָה מַלְכִיּוֹת מֵעֲשָׂרָה זִכְרוֹנוֹת מֵעֲשָׂרָה שׁוֹפָרוֹת רַבִּי יוֹחָנָן בֶּן נוּרִי אוֹמֵר אִם אָמַר שָׁלֹשׁ שָׁלֹשׁ מִכּוּלָּן יָצָא
גְּמָ' הָנֵי עֲשָׂרָה מַלְכִיּוֹת כְּנֶגֶד מִי אָמַר רַבִּי כְּנֶגֶד עֲשָׂרָה הִלּוּלִים שֶׁאָמַר דָּוִד בְּסֵפֶר תְּהִלִּים הִלּוּלִים טוּבָא הָווּ הָנָךְ דִּכְתִיב בְּהוּ הַלְלוּהוּ בְּתֵקַע שׁוֹפָר
רַב יוֹסֵף אָמַר כְּנֶגֶד עֲשֶׂרֶת הַדִּבְּרוֹת שֶׁנֶּאֶמְרוּ לוֹ לְמֹשֶׁה בְּסִינַי רַבִּי יוֹחָנָן אָמַר כְּנֶגֶד עֲשָׂרָה מַאֲמָרוֹת שֶׁבָּהֶן נִבְרָא הָעוֹלָם.
השיטה של ספירת פסוקים, מילים, אותיות, רווחי מילים ואותיות, חישובי גימטריאות וכיו"ב התפתחה מאד אצל חסידי אשכנז כידוע ( ראו בספרו של תא שמע על התפילה האשכנזית הקדומה ודיונו שם בעניין ) אך לא התבססה מעבר לכך. מתברר שיסודות שיטתם עתיקים מאד וכבר קיים בסיס לכך בתקופת התנאים.
מבחינה מסויימת ניתן לומר שעצם העיסוק בספירה ומספרים נובעים מכך שכבר עצם הטכסטים נלמדו עד תום וכבר אין מה לחדש בהם ובתוכנם ואזי הלומדים מתחילים 'להשתעמם' מסתם חזרה ומתחילים לחפש מה עוד ניתן 'לעשות' עם הטכסט, ואז מתחילים לספור ולדקדק בספירה ויוצרים משמעות למספרים עצמם, גם אם אין בכתוב עצמו שום עדות ברורה או התייחסות לכך. זה עשוי לפתור לעיתים שאלות מעשיות אבל 'מומצאות' של האדם הדתי המחפש דרכים חדשות מובנות לעבודת ה' שלו, למשל אדם הרוצה להיות נזיר אך אין לו בכתוב גדרים כתובים ברורים, אז מגדירים את הנזירות המינימלית על פי גימטריא של 'יהיה' למרות שבפשט הכתוב אין לכך שום רמז, וכן על זה הדרך...
אולם יש כמה עניינים יסודיים המצריכים הסבר :
א. מדוע בכלל עושים דברים במספר מסוים כנגד דברים אחרים במספר זהה - מדוע לא פשוט מזכירים את העניין עצמו, כלומר למשל מדוע לומר עשרה פסוקי מלכויות כנגד עשרה מאמרות שבהם נברא העולם ולא לקרא את המאמרות הללו עצמם ? או את עשרת הדברות עצמן ?
ב. חוץ מעצם התזכורת שמדובר במספר זהה מה מועיל ומדוע לעשות דבר 'כנגד' דבר אחר - מה זה 'עושה' כביכול אצל הקב"ה ? וכי הקב"ה 'עסוק' בספירות ( ספירת מלאי, מלאי פסוקים, ספירת חטאים, ספירת מצוות = פנקסנות ? האם זה אינו מקטין את תפיסת הא-לוקות של האדם ? )
ג. ברור הצורך להאחדת נוסח התפילה אך כך נעשית התפילה מרובעת ו'טכנית'. וכי מי שנמצא לבדו בלי מחזור ואינו זוכר אלא שני פסוקי מלכויות אך אומרם בכל ליבו באמת 'לא יצא' לכתחילה ?
ד. כבר במקרא מופיע שימוש במספרים ואותיות. לא מעט פרקי תהלים בנויים לפי אותיות פתיחה של הפסוקים לפי הא-ב וכן באיכה ועוד, אבל נראה שהדבר בא בעיקר להקל על המתפלל לזכור בעל פה ולא כעניין בעל משמעות עצמית, כלומר הספירה היא רק כלי עזר 'טכני' לתפילה וללימוד ולא עניין מהותי בה.
אשמח לקרא אם ניתן לקבל הפניות למאמרים בנושאים אלו או כל תגובה.