'מימות עזרא ואילך לא מצינו אלול מעובר' – המציאות האסטרונומית
האם הדבר אפשרי שבמשך תקופה כה ארוכה מימות עזרא עד ימות רב יהיה אלול תמיד מעובר? ולפי לשון הירושלמי עוד יותר קשה, שם נשללים לחלוטין עיבור אלול ואדר הסמוך לניסן!
כפי שהודגש לעיל (4.2.1), המציאות האסטרונומית היא שבין שתי ראיות ראשונות עוקבות אין מספר קבוע של ימים. מחבר בן זמננו, ר' פנחס מאיר רוזנבוים, כתב:
והדבר צריך עיון לכאורה אמאי לא מצינו אלול מעובר מזמן עזרא. הרי בשלמא בזמנינו שהלוח קבוע אין אלול מעובר. אבל בזמן המקדש ועד תקופת הגמרא קידשו על-פי הראייה, ואם כן תחילת החודש היה תלוי בביאת העדים, ואיך יתכן שלא מצינו אלול מעובר בכל השנים. ואולי היה בדרך נס.
הדברים אינם מתקבלים על הדעת. ברור, כי בית הדין התערב על מנת לאפשר את ידיעת קביעת המועד מראש. חיסור אלול ואדר אינו אלא תוצאה של התערבות של בית הדין בקביעת החודש, בין שהדבר תואם את הראייה ובין שלא. לפתרון זה בדיוק כוונו ראשונים ואחרונים:
ר' יצחק הישראלי, בעל 'יסוד עולם' כתב:
והרבה היו משתדלין לעשות כל אלול וכן אדר הסמוך לניסן חסירים לעולם וקובעים ר"ה ביום ל' באלול כמו שאמר מימות עזרא ואילך לא מצינו אלול מעובר וכו' כי זה לא יתכן להיות נוהג כן תמיד על פי הראייה רצוני לומר שנה אחר שנה אלא ע"י איום ...
כך כתב גם ר' משה סופר (1839-1762): '... דבית דין עושין כל טצדקי כל חדשי הקיץ לאיים על העדים דלא יארע להם אלול מעובר וכן עלתה בידם מימות עזרא עד רב'. וגם ר' יהודה אריה ליב אלתר (1905-1847) מחבר 'שפת אמת' כתב: 'נראה דלא קשיא מידי כי הב"ד מעברין החדשים שמקודם כדי שביום ל' דאלול תהי' בודאי נראית הלבנה'.

השיטה שבה השתמש בית הדין כדי לחסר את אלול ואדר
כאשר מעיינים בירושלמי, ניתן למצוא את השיטה בה פעל בית הדין כדי לגרום לאלול ולאדר הסמוך לניסן להיות חסרים תמיד. הירושלמי (ר"ה ג:א, נח ע"ג, עמ' 673) מציג שתי מימרות סותרות בשם ר' יהושע בן לוי:
ר' זעורה רבי אמי בשם רבי יהושע בן לוי
מעמעמין על הנראה לעברו
אין מעמעמין על שלא נראה לקדשו
רבי בא ורבי חייה בשם רבי יהושע בן לוי
מעמעמין על שלא נראה לקדשו
ואין מעמעמין על הנראה לעברו
לפי המימרה הראשונה מאיימים על עדים שראו את הירח החדש בליל ל' כדי לבטל את עדותם, וכתוצאה מכך יתעבר החודש ור"ח יקבע ביום ל"א לחודש הקודם. אבל אסור לאיים על עדים שלא ראו את הירח החדש בליל ל' שיאמרו שראו אותו כדי לקבוע את ר"ח ביום ל'. לעומת זאת לפי המימרה השנייה הדברים הפוכים, וכיוון ששני המימרות נאמרו בשמו של ר' יהושע בן לוי מצויה כאן סתירה. הסתירה מיושבת באופן הבא:
הוון בעיי מימר ולא פליגין
מה דאמר רבי זעורה בשאר כל החדשים
מה דאמר רבי בא על ניסן ועל תשרי
פירוש: איום על מנת לעבר נעשה בכל החודשים מלבד ניסן ותשרי, איום על-מנת לחסר נעשה רק בחודשים ניסן ותשרי.
העקרון שהתווה ה'חתם סופר' והסוברים כמותו מתממש בסוגיה זו: עיבור מלאכותי של אחד חודשי הקיץ שלפני אלול יוביל לכך שראש חודש אלול יקבע יום אחד מאוחר מהראייה. לדוגמה: הרי שראיית אב ביום ב' בשבוע, ראיית אלול ביום ג', וראיית תשרי ביום ה'. אם נקבע את כל החודשים לפי הראייה יהיה אב בן 29 יום ואלול בן 30 יום. באמצעות עיבור פיקטיבי של אב, היינו, איום על עדים שראו את החודש של אלול ביום ג' בשבוע על-מנת לבטל את עדותם, יידחה את ראש חודש אלול ליום ד', יום אחד אחרי הראייה בפועל. לפי קביעה זאת, החודש של תשרי שיופיע בליל ה', יחול כעת ביום השלושים של חודש אלול, וכך יקבע אלול חסר. באופן זה ניתן גם להבין את הכלל ההפוך של חיסור תשרי וניסן: במקרה שבית הדין משום מה לא הצליח לעבר את חודשי הקיץ ולגרום לירח החדש להופיע בליל ל' באלול, רשאי בית הדין לאיים על עדים פיקטיביים שיאמרו שראו את החודש בליל ל' למרות שלא ראו. באופן זה מובטח שאלול וכן אדר הסמוך לניסן יהיו תמיד חסרים.