"אוי לרשע אוי לשכינו"
מפרש רש"י שדבר זה נלמד מבית המנוגע, ששוברים את הקיר גם אם הוא סמוך לבית השכן שלא עשה דבר.
דבר נוסף לומדים מבית המנוגע, כמו שכותב רש"י בהרבה מקומות, שהתורה חסה על ממונן של ישראל, שהרי מצווה הכהן לפנות את הבית לפני שמטמא אותו.
דבר זה בא בניגוד לדבריה של מרים, שהתורה מכלה ממונם של ישראל.
ויוצא אם כן שאדרבה, התורה חסה אפילו על אותו רשע שאוי לו ולשכנו.

ובעומק יותר, רש"י כאן כותב שנגעי בתים באים משום שאותו אדם היה צר עין על ממונו, ממש 'חס על ממונו'. ומלמדת אותנו התורה, שלחוס על הממון זה לא לשמור אותו לעצמי, אלא לעשות איתו דברים טובים, ממילא בעבודת המקדש ובכל עניני המצוות לא שייך לומר שהתורה מכלה ממונם של ישראל.
ובהקשר לסוכה בכללות, אי אפשר שלא להזכיר כאן את דברי הגמ' בתחילת מס' ע"ז "מצוה קלה יש לי וסוכה שמה... ואמאי קרי ליה מצוה קלה משום דלית ביה חסרון כיס". ואפשר לומר, שע"י הזכירה שבסוכות הושיבנו ה' בצאתנו ממצרים, ודאג לכל מחסורנו, נבין שכל מה שניתן לו חזרה זה לא מספיק, ולא נחשוב שיש כאן 'כילוי ממון'.
ועוד, ע"י העונש של המשמרת, מצריכים אותם לבקש טובה משכניהם, וע"י כך לומדים איך להתייחס לממון, לתת גם לאחרים ולא לשמור רק לעצמם.