א. כבשי עצרת וכו'. כל הדף עוסק בשתי הלחם וכבשי העצרת. בזמן שאנו סיימנו עם פסח וסופרים בציפייה לעצרת, התחנה הבאה שלנו.

ב. למרות ששתי הלחם חמץ, הצליח "סל המצות" של איל נזיר להידחק לדף של שביעי של פסח.

ג. פסח קודם חצות, בעמוד ב'. ויותר מכך, פסח לאחר זמנו, כלומר קרבן פסח שלא הוקרב ונותר לאחר הפסח. אם כי הכוונה לאחר י"ד ניסן, בכל אופן זה הדף שמעביר אותנו מחג הפסח לזמן שאחריו.

ואיידי דעסקינן במעבר מפסח לימי החולין, אולי כדאי לומר מספר מילים בנושא. כשנוחתים מזמן מרומם, אם "סוגרים" לגמרי, לא נשאר הרבה מהקדושה לימי החולין. אם קושרים קצת את הרוממות של החג ליום הבא, יש סיכוי להמשיך מן הקדושה לימי החולין. ודרשו בספרים הקדושים שאכן זהו עניינו של "אסרו חג", היום שלמחרת החג, אסירת וקשירת החג ליום הבא. כל העושה איסור לחג מעלה עליו הכתוב וכו'. כשקושרים את החג לתוך החולין יש לזה כח לקדש את כל החולין.

יצויין שזו מעלתם הגדולה של ישראל, להבדיל מן העמים שיש להם אולי רגש רוממות בעת תיפלתם וכדומה, אבל אין להם שום קידוש החולין. הרב מפוניבז' סיפר שכשהוא היה ציר בסיים הפולני, תורגם הקיצור שולחן ערוך לפולנית, ואחד מחברי הבית האנטישמיים הקריא במליאה את הלכות בית הכסא, לקול רעמי צחוק כל הנוכחים. הרב ביקש את רשות הדיבור והסביר שזה כל המיוחד ביהדות, אין שטח הפקר! ההלכה היהודית מדריכה את האדם בכל מצב. ואפילו הגויים הגרועים שבחבורה הבינו ובאו לחזק את ידיו לאחר דבריו.

ידוע שאנו מתחילים את הקידוש עם המילים "יום הששי" למרות שזה סיום הקטע הקודם. והטעם לפי שיש בראשי התיבות "יום הששי ויכולו השמים" שם הויה. אמר הרב קוק, מענין שאין שם הויה בכל פרשת הבריאה, ודוקא המקום בו יש רמז לשם הויה, הוא בדיוק בחיבור בין ששת ימי המעשה לשבת, ללמדך שעיקר גילוי כבוד ה' הוא בחיבור החולין אל הקדש, בהמשכת קדושה לתוך החול. אשרי אדם יעשה זאת.

קיץ בריא פורה ומוצלח לכולם!