אודה למי שיאיר עיני בשתי שאלות, ששמעתי אותן בעבר ואיני זוכר התשובות עליהן:
א) מדוע דווקא במצוות נ"ח מחפשת הגמ', כאן ובמסכת שבת כג., את מקור הציווי, ולא שואלת שאלה דומה לגבי שאר מצוות דרבנן, כמו למשל מקרא מגילה?
ב) בגמרא מובאות שתי דעות לגבי המקור: "לא תסור" או "שאל אביך ויגדך". השאלה היא על המקור מפרשת שופטים: מדוע הגמ' מעדיפה ללמוד מלאו דלא תסור, ולא מעשה של ושמרת לעשות ככל אשר יורוך שמופיע בפסוק הקודם?