התלמוד במסכת סוכה (דף מה עמוד ב), דן כמה ימים בסוכות מברכים על מצוות סוכה ומצוות לולב:

אמר רב יהודה אמר שמואל: לולב שבעה, וסוכה יום אחד. מאי טעמא? לולב דמפסקי לילות מימים - כל יומא מצוה באפיה נפשיה הוא, סוכה דלא מפסקי לילות מימים - כולהו שבעה כחד יומא אריכא דמו.

ורבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן: סוכה שבעה, ולולב יום אחד. מאי טעמא? סוכה דאורייתא - שבעה, לולב דרבנן - סגי ליה בחד יומא.

כי אתא רבין אמר רבי יוחנן: אחד זה ואחד זה שבעה.

אמר רב יוסף: נקוט דרבה בר בר חנה בידך, דכולהו אמוראי קיימי כוותיה.

איך נעלם מהם מה שנפסק בשו"ת יביע אומר חלק א - אורח חיים סימן יב
אע"פ שרבים אומרים לברך... ואיכא דס"ל דלא אמרינן ספק ברכות להקל במקום רבים.... אולם כבר פשטה ההוראה אצלינו דחיישי' לסב"ל אפי' במקום רבים"

ואז היה צריך לפסוק רק ברכה ביום הראשון הן ללולב והן לסוכה.


ואיך פסקו האמוראים בסב"ל, בניגוד ליביע אומר?

ואנו מברכים 7 ימים הן על הסוכה והן על הלולב, בניגוד למה שהורה יביע אומר?