"אמר רבין בר חיננא אמר עולא א''ר חנינא הלכה כר''ש שזורי ולא עוד אלא כל מקום ששנה ר''ש שזורי הלכה כמותו".

קצת קשה, מדוע היה צריך עולא לומר שהלכה כמו ר"ש שזורי בהלכה מסויימת אם לאחר מכן אמר כלל, שתמיד הלכה כמותו.
לכאורה היה יכול לומר רק את הכלל.

ועוד באותה סוגיא, הגמרא מנסה למצוא על איזו הלכה פרטנית פסק עולא כרש"ש וכשמוצאת הלכה מסויימת פורכת כך: "ואם איתא הוא נמי לימא".
כלומר, מצינו מימרת אמוראים שפסקו את הדין בענין הזה, ולא מצינו הוספה שעולא פסק כרש"ש.
לכאורה לא כל כך מובן, וכי תמיד כשמביאים מימרת אמורא שפוסק הלכה כתנא בהכרח מביאים את כל האמוראים שפסקו הלכה בענין?
האם הטענה על רבינא ורב אשי כשסידרו הגמרא שלא הוסיפו את זה?

ובכלל, גם אילו לא היתה לנו את הפירכא הזו, זה נראה מהגמרא שמביאים כל מקום שמופיע ר"ש שזורי ומנסים לנחש ולומר אולי על זה פסק עולא. הרי גם אם אין פירכא, האם זה מספיק? סתם לנחש? אולי על זה פסק ואולי לא. לכאורה היה צריך להיות הפוך, שתהיה ראיה שעל זה פסק. עדות של מישהו ששמע על מה דיבר עולא.