אָמַר רִבִּי חֲנִינָה. שַׁחַצִית גְּדוֹלָה הָ‍ֽיְתָה בִּבְנֵי כֹהֲנִים גְּדוֹלִים. שֶׁיּוֹתֵר מִשִּׁשִּׁים כִּכְּרֵי זָהָב [הָיוּ מוֹצִיאִין בָּהּ.] הָיָה כִבְשָׁהּ שֶׁלְפָּרָה עוֹמֵד וְלֹא הָיָה אֶחָד מֵהֶן מוֹצִיא פָּרָתוֹ בְכִבְשׁוֹ שֶׁלְחֲבֵירוֹ אֶלָּא סוֹתְרוֹ וּבוֹנֶה אוֹתוֹ מִשֶׁלּוֹ.
הָתִיב רִבִּי עוּלָּא קוֹמֵי רִבִּי מָנָא. וְהָא תַנֵּי. שִׁמְעוֹן הַצַּדִּיק שְׁתֵּי פָרוֹת עָשָׂה. לֹא בְכֶבֶשׁ שֶׁהוֹצִיא אֶת זוֹ הוֹצִיא אֶת זוֹ. אִית לָךְ מֵימַר. שִׁמְעוֹן הַצַּדִּיק שִׁיחֵץ הָיָה. מַיי כְדוֹן. עַל שֶׁם מַעֲלָה הִיא בְפָרָה סִילְסוּל הוּא בְפָרָה.
פרה אדומה היא תופעה נדירה. חז"ל סבורים שעד ביאת גואל יהיו רק עשר פרות.
העובדה ששמעון הצדיק עשה שתים אינה מורה אלא על כך שבצדקותו זכה וזיכה את העם, שגם בלאו הכי נטה לכך, בטהרה מרובה ( כי בבית שני 'פרצה' טהרה בישראל ).
אי לכך לא הגיוני היה להשאיר את הכבש היקר מהר הבית להר המשחה בלי שימוש לזמן מרובה, ולכן כל כהן גדול שעשה את הפרה האדומה גם בנה מחדש את הכבש ושמעון הצדיק עשה זאת פעמיים. נכון הוא שהוצאה כספית מרובה היתה כרוכה בבניינו של הכבש, ו'שחצית' גדולה היא שהכה"ג שהעשירוהו משל אחיו הכהנים נשא לבדו או כמעט לבדו במעמסה, אך הגמרא אכן מסיקה שלא מטעם יהירות עשו זאת הכהנים הגדולים אלא מחיבת המצוה וסלסולה ומעלתה וכנראה דווקא כדי להקל מהעול של הקופה הציבורית. אמנם כבוד גדול היה זה לכה"ג שעשה זאת, וזו הכוונה ב'שחצית' אך כבוד אינו יהירות.