אֲמַר לְהוּ רַב עָנָן בַּר תַּחְלִיפָא זִימְנִין סַגִּיאִין הֲוָה קָאֵימְנָא קַמֵּיהּ דִּשְׁמוּאֵל וְנָחֵית מֵאִיגָּרָא לְאַרְעָא וַהֲדַר מְקַדֵּשׁ.
מתוך הדברים הללו אני למד שביתו של שמואל היה בית של שתי קומות לפחות, הקומה העליונה היתה מיועדת לאורחים (ולתלמידיו ? ) שאכלו בקומה שלהם ולא עם שמואל, ושמואל נהג להקדים ולקדש להם תחילה ואח"כ ירד לקומה בה התגורר עם משפחתו ושם קדש שנית לבני ביתו ותלמידיו שהתארחו אצלו בסעודתו. יש להניח לפי זה שרבים היו המתארחים בביתו מכדי שיהיה מקום לכולם סביב שולחנו ולכן חלקם לפחות אכלו בקומה העליונה. לא ברור לי אם מדובר במין אכסניה פרטית או ששמואל היה עשיר דיו לארחם בחינם, אך אני מהרהר לעצמי האם נוהגים כך כיום בישיבות, שהרבנים מקדשים לתלמידים בחדר האוכל בישיבה ואח"כ הולכים לביתם לאכול. אני מעריך שרבני ישיבות נוהגים בד"כ שהרב עם משפחתו אוכלים עם התלמידים - בתורנות. כך היה כשהייתי בישיבה.
אשמח לקרא עוד התיחסויות לסיפור מעניין זה