במאמר שכתב הרב יואל בן-נון שליט"א בבטאון מגדים, ז ( תשמ"ט ) שכותרתו :
"משא אגג - חטא שאול בעמלק" דן הרב בין השאר בשאלת לקיחת השלל ע"י העם במלחמת שאול בעמלק, בניגוד לציווי להשמיד את כל העמלקים וגם את בעה"ח שלהם, תוך השוואה ללקיחת השלל מעמלק בידי דוד ושליחתו לאנשי יהודה לאחר המרדף מצקלג. ראוי לקרא את המאמר תחילה לפני קריאת המשך דבריי כאן. המאמר מופיע כמובן במרשתת וקל למוצאו.
תורף הדברים בהסבר הוא בזה ששאול איפשר לעם לעוט אל השלל קודם שהוכרע עמלק לחלוטין והגבלת המלחמה נגדם, בעוד שדוד הכריע את עמלק תחילה כמעט לחלוטין ( חוץ מאלו שהצליחו לברוח ) ורק אז איפשר את לקיחת השלל. לדברי הרב, בעת שהלוחמים עטים על השלל אינם יכולים עוד לתפקד כלוחמים וצבא והאויב עלול לתקוף מתקפת נגד ולהביסם.
אין בכוונתי להיכנס כאן לדיון מפורט אלא להעיר הערה בסיסית הנראית בעיני חשובה מאד, הערה היכולה להסביר באופן שונה לחלוטין את היחס השונה ללקיחת השלל של שאול לעומת דוד :
דוד רודף אחרי העמלקים לאחר שהללו ביצעו פשיטות רצח ושוד על ישובי יהודה. ה'שלל' המדובר הינו ברובו רכוש יהודי שנבזז ונשדד. הבעיה היתה שכבר לא היה ברור ממי באופן פרטי נלקח כל דבר. לא היה בלקיחת השלל לקיחה של רכוש ובע"ח שלא היו של בני יהודה קודם לכן אלא בבחינת השבת הרכוש לבעליו. וכי יעלה על הדעת שלא להשיב את הרכוש אלא להשמידו ? לעומת זה שאול יצא אל עיר עמלק ושם הרכוש לא היה רכוש שזה אך נשדד מישראל ולכן היה עליו להשמידו עם כל העיר שהיה עליו למחותה כעיר הנידחת.
כך היה גם בימי האבות כשאאע"ה ניצח את 4 המלכים. הוא משיב את הנפשות והרכוש לסדום, ורק את השלל שנלקח מארבעת המלכים שהביאו איתם חילק כשלל מלחמה ללוחמים שבאו עמו - ענר אשכול וממרא ואנשיהם.
כנלענ"ד להסביר את השוני ביחס ללקיחת השלל ולא כמוסבר במאמר. אשמח לקרא תגובות לדבריי.