רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר יָכוֹל דָּחֲקוּ זָבִין וּמְצוֹרָעִין וְנִכְנְסוּ לָעֲזָרָה בְּפֶסַח הַבָּא בְּטוּמְאָה יָכוֹל יְהוּ חַיָּיבִין תַּלְמוּד לוֹמַר וִישַׁלְּחוּ מִן הַמַּחֲנֶה כׇּל צָרוּעַ וְכׇל זָב וְכֹל טָמֵא לָנֶפֶשׁ בְּשָׁעָה שֶׁטְּמֵאֵי מֵתִים מִשְׁתַּלְּחִין זָבִין וּמְצוֹרָעִין מִשְׁתַּלְּחִין אֵין טְמֵאֵי מֵתִים מִשְׁתַּלְּחִין אֵין זָבִין וּמְצוֹרָעִין מִשְׁתַּלְּחִין
דבר זה מתמיה שכן לכאורה צרעת הינה מחלה זיהומית מידבקת וגם ללא מצוות שילוח טמאים ראוי היה לשלח מצורעים בשל הסכנה של הדבקה אפילו לפני מתן תורה. כמובן שאם אין מדובר במחלה המידבקת המכונה לפרוסי אלא בנגע רוחני שאינו מידבק הדבר ברור
אבל באמת הרי הלפרוסי היתה והינה מחלה ידועה בכל העולם ובאמת בעת העתיקה היו משלחים את הלוקים בה מחוץ למחנה בכל מקום, ( ראה גמ' ע"ז,ה ע"ב על דתן ואבירם ובתוס' ועיין 'ניצוצי אור' לר"א מרגליות שם )
והוא הדין בזבים שהיו חשודים להיות חולים במחלות מין מידבקות איך נתנו להם להיכנס ולהידחק במקום צפוף ? אך כנראה שבעת העתיקה גם מי שטיפל בנפטרים היה חשוד להידבק במחלות שונות מהנפטרים ולכן בפסח הבא בטומאה כבר לא הקפידו לדעת רבי אליעזר על ההבדלים. ודבר זה מתמיה מאד כי עתה אנחנו יודעים שלא כל המחלות מידבקות במידה שווה. ושיטתו צ"ע.