הגמרא אומרת בדעת ר' יהודה שאילו התורה היתה מחדשת את הדין של אינו בטל בציור של שניהן עולין והן מין בשאינו מינו שפיר הוי מודה ר' יהודה לרבנן.

לכאורה קשה למצוא ציור כזה. אם יתערב זבח במנחה, אכן שניהן עולין, והוי אינו מינו, אבל אין זו תערובת כלל. אפשר להפריד.

והיה אפשר לצייר דם של זבחים בנסכים.

אבל אין צורך לזה, לפי המבואר מיד בסמוך בגמרא. זה הציור של המשנה. השמן של הרכה בטל בסולת של הקומץ. הוי עולין מין בשאינו מינו, ולכן באמת זה בטל לר' יהודה (דלא ס"ל כללא דעולין אין מבטלין), כיון דהוי מין בשאינו מינו.

ואכן זה טעם רבנן דמשנתינו דלא נתפרש היטב מדוע מכשירים. דס"ל עולין אין מבטלין אף באינו מינו, ושפיר השמן הנכנס לקומץ אינו בטל שם, וממשיך להתייחס למנחה הרכה, ולא לקומץ, ואין כאן לא ריבה ולא חיסר.