בדף שלנו הנושא נדון כך :
אָמַר רָבָא מְנָא אָמֵינָא לַהּ (דְּתַנְיָא) לוּלִין הָיוּ פְּתוּחִין בַּעֲלִיַּית בֵּית קׇדְשֵׁי הַקֳּדָשִׁים שֶׁבָּהֶן מְשַׁלְשְׁלִין אֶת הָאוּמָּנִים בְּתֵיבוֹת כְּדֵי שֶׁלֹּא יָזוּנוּ עֵינֵיהֶם מִבֵּית קׇדְשֵׁי הַקֳּדָשִׁים וְהָא הָכָא דְּלָא אֶפְשָׁר וְקָא מִיכַּוֵּין וְאָסוּר
וְתִסְבְּרָא וְהָאָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן פַּזִּי אָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי מִשּׁוּם בַּר קַפָּרָא קוֹל וּמַרְאֶה וָרֵיחַ אֵין בָּהֶן מִשּׁוּם מְעִילָה אֶלָּא מַעֲלָה עָשׂוּ בְּבֵית קׇדְשֵׁי הַקֳּדָשִׁים
אִיכָּא דְּאָמְרִי אָמַר רָבָא מְנָא אָמֵינָא לַהּ דְּתַנְיָא אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן פַּזִּי אָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי מִשּׁוּם בַּר קַפָּרָא קוֹל וּמַרְאֶה וָרֵיחַ אֵין בָּהֶן מִשּׁוּם מְעִילָה מְעִילָה הוּא דְּלֵיכָּא הָא אִיסּוּרָא אִיכָּא
מַאי לָאו לְאוֹתָן הָעוֹמְדִין בִּפְנִים דְּלָא אֶפְשָׁר וְקָא מִיכַּוֵּין וְאָסוּר לָא לְאוֹתָן הָעוֹמְדִין בַּחוּץ
גּוּפָא אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן פַּזִּי אָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי מִשּׁוּם בַּר קַפָּרָא קוֹל וּמַרְאֶה וָרֵיחַ אֵין בָּהֶן מִשּׁוּם מְעִילָה וְרֵיחַ אֵין בּוֹ מִשּׁוּם מְעִילָה וְהָא תַּנְיָא הַמְפַטֵּם אֶת הַקְּטוֹרֶת לְהִתְלַמֵּד בָּהּ אוֹ לְמוֹסְרָהּ לַצִּיבּוּר פָּטוּר לְהָרִיחַ בָּהּ חַיָּיב וְהַמֵּרִיחַ בָּהּ פָּטוּר אֶלָּא שֶׁמָּעַל
אֶלָּא אָמַר רַב פָּפָּא קוֹל וּמַרְאֶה אֵין בָּהֶן מִשּׁוּם מְעִילָה לְפִי שֶׁאֵין בָּהֶן מַמָּשׁ וְרֵיחַ לְאַחַר שֶׁתַּעֲלֶה תִּמְרוֹתוֹ אֵין בּוֹ מִשּׁוּם מְעִילָה הוֹאִיל וְנַעֲשֵׂית מִצְוָתוֹ
ואילו בדיון במסכת יומא נא :
ואיבעית אימא לעולם מזרח ומערב מונחין ( השולחנות, וכך גם בבית שני בו היה שולחן אחד שאינו חוסם את המעבר בינו לכותל ויכול היה הכה"ג לעבור שם בדרכו לקה"ק ) ומשום שכינה לאו אורח ארעא למיעל להדיא. ורבי יוסי אמר לך חביבין ישראל שלא הצריכן הכתוב לשליח (=להאריך דרכו, ללכת בין השולחן למזבח לפתח שבצד צפון של ההיכל, במקום ללכת בין השולחן לכותל הצפוני ).

אם כן לפי הדף שלנו הסיבה לאיסור הסתכלות בקה"ק הוא בגלל שמַעֲלָה עָשׂוּ בְּבֵית קׇדְשֵׁי הַקֳּדָשִׁים, ואילו לפי המובא במסכת יומא לאו אורח ארעא למיעל להדיא, כלומר אין זו דרך ארץ. יתכן שבאמת זה אותו הסבר אף כי במלים מעט שונות.
לפני שמטילים איסור מעילה על הכה"ג מטילים עליו לנהוג בכבוד ובדרך ארץ כלפי שמיא.
לפי ר' יוסי אפילו חיוב זה נדחה מפני שעל הכה"ג להגיע בדרך הקצרה ביותר אל הכניסה לקה"ק ( וגם זה חלק מחיוב הדרך ארץ אך לא רק )ומתוך שהכה"ג הוא שליח המייצג בעבודתו את כלל האומה ואינו אדם פרטי, ומתוך חיבתם של ישראל, עדיף שיקצר דרכו וימעט השתהותו בקדש ולו במעט, לבל ידאיג את הציבור החרד לשלומו בכניסתו לקה"ק ביוהכ"פ, גם אם תוך כדי הליכתו עלול הוא לזון עיניו מקה"ק אליו הוא עומד להיכנס ולזון עיניו בכל מקרה.
וצריך לזכור שבקה"ק בבית שני לא היה שום דבר חוץ מחלל פנוי בו שורה השכינה, ומשמע שגם חלל פנוי כזה שאינו שלו מוטב לאדם שלא להביט אליו, כי באמת אין כלל מקום פנוי מהקב"ה
כמו שכיום אנחנו יודעים שהחלל ביקום אינו פנוי כלל וכל מה שיש בו ( מסות ואנרגיה ) אינו אלא מיעוט ( כ-30% ) לעומת החומר והאנרגיה האפלים..

אגב. כלל לא ברור מה התכוון רש"י לומר בפירושו שם ביומא לגבי תפילה שאינה שייכת כלל לעניין :
.ור' יוסי אמר לך חביבין ישראל שלא הצריכן הכתוב לשליח. - אלא כל אחד ואחד מתפלל על עצמו שנאמר אשר ידעון איש נגע לבבו ופרש כפיו אל הבית הזה (מלכים א ח) הלכך חביב הוא שלוחן ליכנס לפומבי:
כשבעצם ראוי היה לפרש כמו שכתבתי למעלה, שלא הצריכן הכתוב לשליח - להאריך את דרכו בהליכתו בהיכל. ופשוט. ופירש"י צ"ע.