במשנה הפותחת את הפרק השני של מסכתנו, נחלקו תנאים על אופן ביעור החמץ:" רבי יהודה אומר: אין ביעור חמץ אלא שריפה.
וחכמים אומרים: אף מפרר וזורה לרוח או מטיל לים" (פסחים כא ע"א).
הרב חיים מבריסק (על הרמב"ם הל' חמץ ומצה א, ג) הסביר שר' יהודה טוען שמצות הביעור חלה על גופו של החמץ ("על החפצא"), ועל כן החובה דוקא לשרוף אותו,
בעוד שחכמים טוענים שעיקרה של מצות הביעור היא שלא יהיה לאדם חמץ ("על הגברא"), ולכן הביעור הוא בכל דרך שהיא, לא רק בשריפה.
את המחלוקת ניתן להסביר גם כשתי דרכים להתמודדות עם הרע בעולם ובאדם; ר' יהודה מציע התמודדות חזיתית וישירה.
חכמים מציעים התמודדות עקיפה שמבטאת יותר את היחס הנפשי של האדם אל הרע ופחות אל הרע עצמו.
בחנוכה נס המלחמה הוא ההתמודדות הישירה מול הרע, ואילו נס פך השמן הוא התמקדות באור המפוגג ממילא את החושך. --- אהבתם? העבירו הלאה!❤️ --- מאירים את הדף - עומק אמוני קצרצר מתוך הדף היומי להצטרפות: https://chat.whatsapp.com/DMOadyEoe4dIppjn4BGGb4
טוען....
הודעה ראשית օ הודעה ראשית ללא תוכן תגובה
להודעה օ תגובה להודעה ללא תוכן
☼ הודעה חדשה הודעה שנצפתה
הודעה נעוצה
סימון משתמשים:
משתמש מחוברמומחהמנהלתקנון הפורום